אה-הה !!! אני יודעת למה !!!
בשביל שנוכל "להלביש" על אנשים תוויות. ברור !!! זה נהדר שאני יודעת בן כמה מישהו... אז אני יכולה לעשות ממנו רשימת מכולת... וואלה !!! נהדר!!! א: יש לי מישהו להכיר לך. ב: בן כמה הוא? ב: בן 17. א: אה, אז הוא בטח מחוצ´קן, לומד בבית ספר, עסוק כל היום בשיעורי בית וסיפורי בנות. אה, ועוד מעט בגרויות. יאללה, שיהיה בהצלחה. לא נראה לי שיהיה לו זמן בשבילי... ב: בן 24. א: אה, אז הוא בטח גר עם שותף/ה... לומד משהו. או שלא. טוב, אחרי שיוצאים מהצבא לא יודעים מה לעשות. שלא ידאג, הוא עוד ימצא מה לעשות. ילמד משהו בטח. בטח היה בטיול ה"גדול". יופי, שיעשה חיים, זה הגיל. ב: בן 35. א: 35????? אה, אתה בטח גרוש. טוב, לפחות יש לו עבודה טובה, הוא כבר יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו. ראה כמה דברים בחיים. רגע, אולי הוא רווק... בטח מכוער... ב: בן 89. א: 89????? העולם שייך לצעירים !!! תני לו את הטלפון שלי. אה, אבל בטח אין להם טלפון בחדר בבית אבות, לא? בקיצור, הבנתי. אנחנו אוהבים לשים אנשים בתוך מסגרות (אנחנו? א-נ-י אמרתי ´אנחנו´?
). זה שייך לפה וזה שייך לשם. זה
בטוח ככה וההוא בטוח לא ככה. אנחנו מאולפים... מאולפים היטב. הקרקס של החיים לימד אותנו שניים או שלושה דברים על ´איך צריך להיות´ ואנחנו מיישמים
. די עם הסטיגמות !!! אין לי שם בסדר? - אני מקווה שזה ברור שזה דיאלוג ביני ובין השופט שלי...
זה כבר מזמן לא קשור לשאלה שלך... (אני בת 30 + וזה לא הפלוס היחידי שלי
... אוטוטו 30 ו... אחת!!!) זקנה באה בימים, אבל מעדיפה את הלילות
אוהבת, סבתא יה-יה
(
סמל ´התנועה לשינוי הסטיגמה על סבתות´
)