ואו, לא הגזמת קצת?!
קודם כל, אני לא חושבת שהיה משהו בהודעה שלי שהצדיק את הטון התוקפני שבו את התייחסת. קחי לתשומת ליבך בבקשה. דבר שני, כפי שציינתי - אין שום דבר רע בהתנדבות הנדרשת (אנא קראי שוב את ההודעה שלי...). וכהתייחסות ל"תלונה שלי" לכאורה - אני לא חושבת שמה שדורשים בתואר ראשון זה טרטור בכלל! חבל שאת קופצת למסקנות לפני שאת תוקפת. ומפה ועד ל"התעללות רגשית"? איך הגעת לזה בכלל? לידיעתך, אני שאבתי הרבה מאוד מההתנדבות שלי בגהה ברמה האישית. אך ברמה הסטודנטיאלית, ואני יודעת את זה גם מאחרים שהתנדבו איתי, לא ממש ראינו איך ההתנדבות דווקא בגהה אמורה לעזור לנו להגיע להחלטה האם אנחנו במקצוע הנכון. אני מניחה שאת עוד לא התנדבת בגהה, בהתחשב בגילך (21, נכון?) אז אם כבר - על סמך מה את מבססת את התגובה שלך? בנוגע לאוכלוסיה המתאימה לי או לא - אחוז הפסיכולוגים שלאחר סיום ההתמחות עובדים בבתי החולים עם האוכלוסיה הזו הוא קטן יחסית לאחוז שעובדים באופן פרטי ו/או במוסדות אחרים עם אוכלוסיה יותר בריאה. ולכן, אמנם לסטודנט לפסיכולוגיה יש צורך להחשף גם לאוכלוסיה של חולי נפש קשים, אך בין להחשף לממש לעבוד איתן יש הבדל. וברור לחלוטין שבתור סטודנטית לפסיכולוגיה אף אחד לא יתן לי לטפל בחולה באמת וגם לא ציפיתי לזה והאמת אני גם לא רואה את עצמי כמוסמכת ובעלת ניסיון עדיין לעבודה כזו ולכן בכלל לא הייתי רוצה את זה. אבל ההתנדבות בגהה, כפי שהיא בנויה כיום, לא מאפשרת כלל התייחסות לצד הטיפולי בחולים. את באה ל 4 שעות התנדבות שבהן שעה וחצי את משחקת קלפים ומשחקים אחרים עם החולים ושעה וחצי מעבירה להם הדרכות פרי דמיונך. תסלחי לי אם אומר שלדעתי זה זמן מבוזבז לחלוטין. אם היו מאפשרים לסטודנטים להשתתף בישיבות הרופאים המתקיימות שם פעם בשבוע ובהן מתקבלות החלטות קליניות לגבי מצב החולים והטיפול בהם, אז הייתי אומרת שיש ערך להתנדבות הזו מבחינת היכולת של הסטודנט להחשף לצד הטיפולי. אבל זה לא המצב. ובנוגע לזמן, יקירתי, אני לא יודעת עד כמה את עמוסה אבל בשבילי בתור סטודנטית שעובדת משרה מלאה ולומדת באופן דיי מלא, 4 שעות בשבוע זה ה-מ-ו-ן זמן. המון. וזה עוד בלי נסיעות. רק לידיעתך. אה וכן - קראתי את סערת נפש. למעשה קראתי את כל הספרים של יורם יובל. ועוד רבים אחרים.מה בדיוק ניסית לומר בזה?
קודם כל, אני לא חושבת שהיה משהו בהודעה שלי שהצדיק את הטון התוקפני שבו את התייחסת. קחי לתשומת ליבך בבקשה. דבר שני, כפי שציינתי - אין שום דבר רע בהתנדבות הנדרשת (אנא קראי שוב את ההודעה שלי...). וכהתייחסות ל"תלונה שלי" לכאורה - אני לא חושבת שמה שדורשים בתואר ראשון זה טרטור בכלל! חבל שאת קופצת למסקנות לפני שאת תוקפת. ומפה ועד ל"התעללות רגשית"? איך הגעת לזה בכלל? לידיעתך, אני שאבתי הרבה מאוד מההתנדבות שלי בגהה ברמה האישית. אך ברמה הסטודנטיאלית, ואני יודעת את זה גם מאחרים שהתנדבו איתי, לא ממש ראינו איך ההתנדבות דווקא בגהה אמורה לעזור לנו להגיע להחלטה האם אנחנו במקצוע הנכון. אני מניחה שאת עוד לא התנדבת בגהה, בהתחשב בגילך (21, נכון?) אז אם כבר - על סמך מה את מבססת את התגובה שלך? בנוגע לאוכלוסיה המתאימה לי או לא - אחוז הפסיכולוגים שלאחר סיום ההתמחות עובדים בבתי החולים עם האוכלוסיה הזו הוא קטן יחסית לאחוז שעובדים באופן פרטי ו/או במוסדות אחרים עם אוכלוסיה יותר בריאה. ולכן, אמנם לסטודנט לפסיכולוגיה יש צורך להחשף גם לאוכלוסיה של חולי נפש קשים, אך בין להחשף לממש לעבוד איתן יש הבדל. וברור לחלוטין שבתור סטודנטית לפסיכולוגיה אף אחד לא יתן לי לטפל בחולה באמת וגם לא ציפיתי לזה והאמת אני גם לא רואה את עצמי כמוסמכת ובעלת ניסיון עדיין לעבודה כזו ולכן בכלל לא הייתי רוצה את זה. אבל ההתנדבות בגהה, כפי שהיא בנויה כיום, לא מאפשרת כלל התייחסות לצד הטיפולי בחולים. את באה ל 4 שעות התנדבות שבהן שעה וחצי את משחקת קלפים ומשחקים אחרים עם החולים ושעה וחצי מעבירה להם הדרכות פרי דמיונך. תסלחי לי אם אומר שלדעתי זה זמן מבוזבז לחלוטין. אם היו מאפשרים לסטודנטים להשתתף בישיבות הרופאים המתקיימות שם פעם בשבוע ובהן מתקבלות החלטות קליניות לגבי מצב החולים והטיפול בהם, אז הייתי אומרת שיש ערך להתנדבות הזו מבחינת היכולת של הסטודנט להחשף לצד הטיפולי. אבל זה לא המצב. ובנוגע לזמן, יקירתי, אני לא יודעת עד כמה את עמוסה אבל בשבילי בתור סטודנטית שעובדת משרה מלאה ולומדת באופן דיי מלא, 4 שעות בשבוע זה ה-מ-ו-ן זמן. המון. וזה עוד בלי נסיעות. רק לידיעתך. אה וכן - קראתי את סערת נפש. למעשה קראתי את כל הספרים של יורם יובל. ועוד רבים אחרים.מה בדיוק ניסית לומר בזה?
