ברור לי שיש זרמים שונים אצל הערבים
מי שחקר ולמד יודע על כך. אני אישית לא קרובה אליהם ולא מתענינת. אם אני שומעת בטלויזיה הזרה ערבי מתראיין, ישר אני אזהה שהוא ערבי, אבל בדרך כלל לא אוכל לנחש לאיזה ערביות הוא משתייך, אלה אחרי שהדברים נאמרים במפורש. כנ"ל לגבי הפגנה ערבית טיפוסית, משחק כדורגל, תמונות רחוב או אנשים בשוק המדברים בפני המצלמה. (טוב, לא צריך להסחף, יש ניאנסים מסויימים שכן אבדיל במקרים מסויימים). למרות שהידע שלי בתחום מצומצם וברור לי שמי שמתעמק מזהה הבדלים משמעותים, לדעתי בכל זאת יש תרבות שניתן לקראו לה תרבות משותפת, הסתכלות על העולם והתמודדות מולו דומה, שאיפות וציפיות לעתיד כמעט זהות, מנטליות מאוד קרובה, באופן מובהק ונבדל מתרבויות אחרות. חוץ מי זה, לדעתי, גם הערבים רואים את עצמם כתרבות אחת, ותחושת ההשתייחות לכלל הערביות הזאת היא משמעותית לגביהם. לגבי המורשת היהודית, ברור לי שהתפתחה שונה במקומות שונים, ובטח שאיך שאנו חיים היום שונה מכל הצורות ביחד. אני רואה המשכיות, התבססות ושאבת תכנים מהיהדות לאורך ההסטוריה. רואה וגם מחפשת ושואפת. כפי שכתבתי, אנו עדיין בשלב של ייצוב וחיפוש זהותינו. יותר מי זה, בתחום הזה אני גם לא חייבת הוכחות לכל דבר, ומספיק לי ההרגשה שכך אנו מדמיינים שהיה, אם זאת מחשבה רווחת והרבה שותפים לה. באמת מקובל עלי שאולי יציאת מצרים לא התרחשה במציאות, אלה שזה בכלל לא מזיז לי לגבי משמעות הארועה לגבינו (אפילו אם הוא לא התקיים), וכל המסורת והמשמעויות שניתנו לדבר יש משקל בפני עצמו. לי לדברים האלה יש משמעות וכך אני רוצה. ידוע לי שיש השקפה שונה האומרת שהכל בולשיט ורק האדם באשר הוא אדם חשוב, ואין להסתכל על לאומיותו או השתייחותו התרבותית. צריך לבדוק את הכל בעין רציאונלית ולרוקן מתוכן אתוסים וטכסים. רק אציין שאני די חשדנית לגבי אנשים והמתיימרים להחזיק השקפה זו. אני מתרשמת שהפ לא בדיוק מנהרים מעצמם את הרגשות האלה, הבזוים בעיניהם, אלה פשוט מאמצים אתוסים אחר במקום. כמובן שזכותו של כל אחד להחזיק כל השקפה שמתחשק לו, ובאיזה דרך שהוא בוחר לנכון.