אין עשן בלי אש? ../images/Emo120.gif
שבתי מסיבוב סידורים בעיר. השמש הבוקר הייתה בדיוק בטמפרטורה הנכונה. לא חמה מידי ולא קרה מידי, כאילו יד נעלמה וויסתה אותה כהוגן.
כל זאת יחד עם השיר הקטן שהיה לי בלב מאז שהתעוררתי הבוקר.. הכל היה יכול להיות פשוט מושלם. אלמלא הבעסה שמדי פעם אני חווה כאשר אני נכנס למעלית.. אחרי שהשכנה מקומה 7 מחליטה לרדת דוקא באותו זמן שאני עולה. השכנה מעשנת מאד כבדה.
קשה לה להתאפק מלהצית סיגריה בדרכה למטה. לא אגזים ואומר שביקשתי, היתרעתי, היתחננתי בפניה שתפסיק.. לפחות עשרות פעמים. היא תמיד בחיוך מבוייש מבטיחה לי שזהו, זו הפעם האחרונה..יותר היא לא תעשן במעלית. אבל אתם יודעים...שלבקש ממעשן כבד להפסיק לעשן, (ולו רק לכמה דקות) זה בדיוק כמו לבקש מכלב להפסיק ללקק את הביצים שלו.
והנה הבוקר שוב נתקפתי בגועל הזה שלה.. לריח עשן הסיגריה יש "תכונה" הוא לא מפעיל את החיישנים באף אשר משדרים את האינפורמציה למוח...ומזהירים בפני העשן... אלא הוא מגיע ישר למוח.
מעשן פסיבי? ממש לא. אני מרגיש כמו מעשן מאסיבי. כי כשהורדתי חולצה נשבע לכם שהרחתי את עשן הסיגריה דבוק לחולצה. בדרך כלל כשאני פוגש אחת מהשכנות שלי... אני רואה מולי אשה. ציצים, חיוך, בגד המונח על גוף יפה.
אבל זאת.... את זאת אני רואה כמו מפגע אקולוגי מהלך על שתיים.
שבתי מסיבוב סידורים בעיר. השמש הבוקר הייתה בדיוק בטמפרטורה הנכונה. לא חמה מידי ולא קרה מידי, כאילו יד נעלמה וויסתה אותה כהוגן.
