אין לי

[פנס כחול]

אין לי

נשמע מטופש?
זה באמת מטופש.
אבל אין לי יותר כסף. לכלום. הולכים לנתק לי את הכל...
ולא יכולה לעשות קניות כי הכל נגמר והאופציות להלואות והכל... נגמר.
הפסיכולוגית מוכנה לחכות אבל רע לי להשאר חייבת.
וסתם כותבת, לפני שינתקו לי את האינטרנט.

 

[hory0]

זה לא מטופש בכלל. בכלל.

זו התמודדות מאוד קשה, ומכבידה. שאני אפילו לא יכולה לדמיין לעצמי איך מתמודדים איתה רגשית. שהכל עלול להילקח.

טוב שכתבת.באמת טוב.

אני לא כל כך מכירה לצערי את ההתמודדות שלך, ולכן לא אייעץ ורק אשאל, מה הצעדים שאת מרגישה שאת יכולה לעשות כדי לאפשר לעצמך הווה יותר נסבל? שאפשר למלא בו את הצרכים הכל כך לגיטימיים וראויים שלך?

אני איתך.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

זה לא מטופש בכלל.

מצוקה כלכלית היא דבר קשה ביותר.
כשאין כסף לדברים בסיסיים כלכך, החיים הופכים למשימת הישרדות במובן הכי פשוט ובסיסי,
מעבר להישרדות הרגשית.

אין מה להתבייש להגיד את הדברים, זה חשוב לחשוב עם אחרים על דרכים לפתור את הבעיה, נשמע שהיא אקוטית ביותר.
איפה את גרה כרגע? והאם יש אפשרות לחזור לגור אצל ההורים לתקופה עד שתסתדרי כלכלית שוב?

 

[פנס כחול]

זה מטופש כי אין מה לעשות

חוץ מזה שאמורה למצוא עבודה נורמלית יותר ולעבוד בה. וזה לא קורה.

(אין מצב לגור עם אלו שהביאו אותי לעולם.)

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אז אם זה לא קורה,

ולא הולך לקרות כרגע,
צריך לחשוב מה כן עושים.
כמו שאני מכירה זה או למצוא דרך להרוויח יותר כסף-
עבודה, אולי תמיכה של ביטוח לאומי או משהו כזה [למרות שזה לא משהו ברמה המיידית אם עוד אין לך כזו] אם אין ברירה אולי הלוואה מהבנק
או דרך להוציא פחות כסף-
אני לא יודעת בדיוק מה המצב, אבל נשמע שמספיק רע כדי להחליט שצריך ללכת לגור במקום שבו תצטרכי להוציא פחות. מה עם סבתא? דודים? אחות גדולה? מישהו שאפשר להתארח אצלו עד יעבור זעם?

 

[פנס כחול]

לא אין (הלואות מיציתי)

ושונאת סתם לילל אז עזבי.
אסתדר.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

מותר סתם לילל

גם אם לא נמצא שום דרך לעזור לך,
נוכל להקשיב, ולהצטער איתך ובשבילך,
ולדאוג לך.
לפעמים זה מה שצריך מאחרים בזמן שאנחנו עסוקים בלפתור לעצמנו את הבעיה...

את יודעת שאנחנו כאן לכל זה.

 

[פנס כחול]

לא קשור לכלום, חשבתי פתאום, סתם...

אז כותבת רגע, לסדר מה שחשבתי. אולי מעניין מישהו, לא בטוח...
התקופה האחרונה נורא מתהפכת ומטלטלת אצלי. ולא קרה משהו חדש בתנאים שחיה בהם. עוברת ברגע בין לספר דברים שמשאירים את הפסיכולוגית המומה, ללשתוק מולה. בין לבכות בלי לעצור, ללשחק את החיים בחוץ. להחליט יום אחד שאם אין כסף אז לא אקנה יותר אוכל ואסתדר כמו פעם, ואחרי כמה ימים מנסה לחזור קצת לאכול מסודר. רגע אחד באמת מנסה למצוא עבודה חדשה וברגע אחר ממש רוצה שיבואו לפנות אותי מהדירה ואצא שוב לרחוב רק עם תיק על הגב.
ההבדל שקרה-קורה עכשו, הוא במחשבות שמגיעה לחשוב, שמרשה להן, "להחשב" אצלי. כאילו משהו ניער אותי חזק והציף המון דברים שהצלחתי להצמיד לקרקעית הרבה זמן. אחרי הפגישה הראשונה אצל הפסיכולוגית שאמרתי דברים משמעותיים (מדי) שאלתי את עצמי למה, למה החלטתי שפתאם זה בסדר, זה מתאים? למה איפשרתי לזה לקרות? (חוץ מעניין התהליך והשנים של הטיפול וכל המילים הנכונות האלה) חושבת שמשהו במקום הזה עשה לי איזשהו שינוי. המילים של כולם, ההבנות, השיתוף. העובדה שהעזתי בכלל לכתוב גם, שזה אומר להסכים שאנשים יצטרכו לקרוא ואולי אפילו לענות, בגללי. מחשבות שחשבתי לפני ואחרי הודעות.
ואם להצביע על יום מסויים שזוכרת בו בבירור מחשבה חדשה שהלמה בי, זה היה המפגש פורום. היה לי קשה, כל כך קשה. אף פעם לא הייתי ככה לבד בין אנשים. לא חשבתי בכלל שככה יהיה לי. וכולם היו ממש בסדר ורק אני לא. יצאתי משם עם דמעות שכמעט יצאו, והלכתי מעל שעה ברגל בלי לשים לב, בלי לעצור. אז, אמרתי לעצמי: אל תחשבי שאנשים, הם הפיתרון ללבד. זו את שבוחרת. אל תצפי לכלום.
משהו הזדעזע בי אז, וממשיך לזעזע כנראה. כלום לא יציב, אבל משהו, טיפה יותר מחובר.

 

[פנס כחול]

קראתי, לא מסודר ולא ברור ממש...

ה"מקום הזה" התכוונתי כאן...
ועדיין סביר שלא מובן.

 

[קולדון]

אז.. זו בעצם התקדמות מאוד גדולה, לא?

מצטערת לקרוא על המצב הכלכלי הקשה.. אני מקווה שתמצאי את הדרך לצאת מזה. אני חושבת שיש לך המון כוחות ושאת עושה עכשיו מאמצים משמעותיים לזחול החוצה מהבור שנכנסת אליו, מה שזה לא יהיה.

אני רוצה רק לחזק אותך, ולהגיד לך שזה אפשרי. אפשרי לאסוף את עצמך מהמצב הזה, אפשרי שיהיה אחרת. את מתחילה עכשיו להטיל ספק בדרך של ההתבודדות וזו ההתחלה וזה הכי חשוב והכי קריטי, כי זה המפתח שלך לדרך החוצה.

את מוזמנת לכתוב כאן כמה שיותר, ולראות שזה יכול להראות אחרת. אולי בפורום וירטואלי יותר קל (יחסית) להפתח מאשר במציאות, ואת יכולה בהחלט להשתמש בזה כדי לא לעשות צעדים גדולים מידי, אלא רק כאלו שתריגיש איתם יותר בנוח..

 

[פנס כחול]

תודה, כנראה שכן

שזה שקורה משהו זה שינוי שנותן איזה סיכוי.
הכל מבולבל לי רוב הזמן אבל מנסה למצוא רגע שפוי מדי פעם.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

מאוד מאוד מרגש אותי לקרוא אותך.

זו מין הודעה כזו,
שתחזרי אליה בעוד זמן,
ותקראי אותה,
ותדעי ששם היה ציון דרך, בדרך שלך למקום טוב יותר,
שאני מאמינה בכל ליבי שאת יכולה להגיע אליו.

הכח של הפורום הוא גדול. אני יודעת כמה הוא שינה את החיים שלי,
וכמה קיבלתי כאן. ותמיד מרגש לראות את זה קורה לאחרות.
תני לזה לקרות לך. תני לשינוי הזה לקרות לך.

 

[levshavur]

לפנס כחול

שלום לך
יש ארגון שנקרא פעמונים שעוזר למשפחות במצוקה כלכלית (ביטוח לאומי שלחו לי פרסום
על זה וזרקתי אותו, חבל) בכל אופן הם עוזרים למשפחות במצוקה כלכלית עם רעיונות איך
לפתור את הבעיות האלה ...
ולטווח היותר רחוק שווה לנסות להשיג קצבה מביטוח לאומי תהליך לא הכי פשוט אבל שווה
לנסות מהר ככל האפשר את יכולה ללכת לביטוח לאומי ולכתוב שזה ממש דחוף לך ולצרף
את זה לטפסים . תביאי גם תדפיס מהבנק על מה שקורה,על ההלוואות,כל מה שיכול להיות
רלוונטי.
מקווה שעזרתי במשהו...

לבשה.