איפה שהוא באמצע
New member
אין לי כוח לחיות!!!
אם אהיה אכזרית עם עצמי אומר. אין לי כוח לחיים. הם לא ממש מענינים אותי. נכון, טוב לי בדרך כלל. אך מדי פעם אני נתקפת בכל מיני מחשבות אובדניות. שוב ושוב אני שואלת את עצמי למה לקום בבוקר. נמאס לי כבר. המחשבות האובדניות תוקפות אותי דרך כלל בעיתות צרה. או בעיתות שלווה. כשקשה לי, ועל גבי נערמים עוד ועוד מטלות אני לא נשברת מלעבוד. אני נשברת מלחיות. וזו הצרה. וגם כשאני רגועה ויש לי פתאום זמן לעצמי, לחשוב קצת על עצמי. אני פתאום שולת את עצמי בשביל מה לעזאזל לקום בבוקר ועד מתי אאלץ כל בוקר לקום לעבודה ולנהוג כשור לעול וכחמור למשא. ולא. אין קשר סיבתי בין מצבי ובין מחשבותי לצאת בשאלה. הייתי כזאת גם כחרדית רק שאז לא עבדתי כל כך קשה. מה עושים? איך מתגברים על זה? בא לי כבר למות, נמאס לי מהחיים. אוווווווף.
אם אהיה אכזרית עם עצמי אומר. אין לי כוח לחיים. הם לא ממש מענינים אותי. נכון, טוב לי בדרך כלל. אך מדי פעם אני נתקפת בכל מיני מחשבות אובדניות. שוב ושוב אני שואלת את עצמי למה לקום בבוקר. נמאס לי כבר. המחשבות האובדניות תוקפות אותי דרך כלל בעיתות צרה. או בעיתות שלווה. כשקשה לי, ועל גבי נערמים עוד ועוד מטלות אני לא נשברת מלעבוד. אני נשברת מלחיות. וזו הצרה. וגם כשאני רגועה ויש לי פתאום זמן לעצמי, לחשוב קצת על עצמי. אני פתאום שולת את עצמי בשביל מה לעזאזל לקום בבוקר ועד מתי אאלץ כל בוקר לקום לעבודה ולנהוג כשור לעול וכחמור למשא. ולא. אין קשר סיבתי בין מצבי ובין מחשבותי לצאת בשאלה. הייתי כזאת גם כחרדית רק שאז לא עבדתי כל כך קשה. מה עושים? איך מתגברים על זה? בא לי כבר למות, נמאס לי מהחיים. אוווווווף.