נרי במרפסת
New member
אין לי חברות
רק מכרה מהצבא שאני פוגשת פעם בכמה חודשים (נשארנו בקשר מאז).
אני מרגישה נורא בודדה. חוויתי בעבר שתי נטישות מחברות. נטישות מכוערות ממש, הן פשוט קמו ועזבו בגועל נפש של התנהגות.
בעבודה אין לי חברות (מתייחסים אליי כמו אל מסכנה/לא נורמלית).
בלימודים אין לי חברות (הרוב מבוגרות. אני כן יוצרת קשר ברמת הדיבור, אבל הן יכולות להיות אימהות שלי).
ומובן שאין לי חבר (אני לא נראית טוב ואני לא חברותית. איזה בחור נורמלי יחשוב בכלל לנסות להתחיל איתי?).
אני סקפטית לגבי חברות בכלל. קשה לי לסמוך. יש דרגות של חברות? יש קוד כניסה אחד לחברים?
פעם רבתי עם איזו חיילת מהפלוגה והיא הטיחה בפניי שאנחנו לא חברות (לא חשבתי שכן, אבל למה להעליב בצורה כזו? ז"א, למה לגעת בנקודה רגישה, למה להזכיר לי שאני לא מסוגלת להתחבר?) או שאיזה מישהו שהיו בינינו יחסים מקצועיים למשך כמה חודשים אמר לי מראש שהוא לא מעוניין להכיר אותי (הרגשתי ממנו תחושה אבהית מסויימת, ונפגעתי).
אני רוצה להתחבא, לומר, אין לי חברים, אני לא צריכה חברים, יש לי את המשפחה שלי. אבל זו לא אמת כי כואב לי להיות בודדה (למי לא כואב? אין מישהו שרוצה להיות כל הזמן לבד.) ואני לא יכולה לסמוך על התא המשפחתי כי במקרה שלי הוא לא תורם בכלל, אפילו מקלקל, והוא לא אופציית בריחה. ותמיד אני יכולה לאבד אותם.
רק מכרה מהצבא שאני פוגשת פעם בכמה חודשים (נשארנו בקשר מאז).
אני מרגישה נורא בודדה. חוויתי בעבר שתי נטישות מחברות. נטישות מכוערות ממש, הן פשוט קמו ועזבו בגועל נפש של התנהגות.
בעבודה אין לי חברות (מתייחסים אליי כמו אל מסכנה/לא נורמלית).
בלימודים אין לי חברות (הרוב מבוגרות. אני כן יוצרת קשר ברמת הדיבור, אבל הן יכולות להיות אימהות שלי).
ומובן שאין לי חבר (אני לא נראית טוב ואני לא חברותית. איזה בחור נורמלי יחשוב בכלל לנסות להתחיל איתי?).
אני סקפטית לגבי חברות בכלל. קשה לי לסמוך. יש דרגות של חברות? יש קוד כניסה אחד לחברים?
פעם רבתי עם איזו חיילת מהפלוגה והיא הטיחה בפניי שאנחנו לא חברות (לא חשבתי שכן, אבל למה להעליב בצורה כזו? ז"א, למה לגעת בנקודה רגישה, למה להזכיר לי שאני לא מסוגלת להתחבר?) או שאיזה מישהו שהיו בינינו יחסים מקצועיים למשך כמה חודשים אמר לי מראש שהוא לא מעוניין להכיר אותי (הרגשתי ממנו תחושה אבהית מסויימת, ונפגעתי).
אני רוצה להתחבא, לומר, אין לי חברים, אני לא צריכה חברים, יש לי את המשפחה שלי. אבל זו לא אמת כי כואב לי להיות בודדה (למי לא כואב? אין מישהו שרוצה להיות כל הזמן לבד.) ואני לא יכולה לסמוך על התא המשפחתי כי במקרה שלי הוא לא תורם בכלל, אפילו מקלקל, והוא לא אופציית בריחה. ותמיד אני יכולה לאבד אותם.
משתדלת לעבוד על זה, לעודד יותר את מצב הרוח
