אין לי את הספרים מולי.

[Tiryon]

ענק!!

 

[לישקפה]

נכון! גם זה

 

[לגוטל]

המבחר גדול מדי...

"Does he frighten you so much?" asked Tyrion, hoping to provoke him. "if he didn't frighten me, i'd be a bloody fool." Bronn gave a shrug. "Might be I could take him. Dance around him until he was so tired of hacking at me that he couldn't lift his sword. Get him off his feet somehow. When they're flat on their backs it don't matter how tall they are. Even so, it's chancy. One misstep and I'm dead. Why should I risk it? I like you well enough, ugly little whoreson that you are... but if I fight your battle, I lose either way. Either the Mountain spills my guts, or I kill him and lose Stokeworth. I sell my sword, I don't give it away. I'm not your bloody brother." "No," said Tyrion sadly. "you're not." He waved his hand. "Begone, then. Run to Stokeworth and Lady Lollys. May you find more joy in your marriage bed than I ever found in mine." Bronn hesitated at the door. "What will you do, imp?" "Kill Gregor myself. Won't that make for a jolly song?" "I hope I hear them sing it." Bronn grinned one last time, and walked out of the door, the castle, and his life.

 

[Tiryon]

לגבי ציטוטים וכאלה אני לא חושב שיש

בכלל מתחרה בטיריון הוא לדעתי אומן השיח! אם תשאלו אותי על הרגעים המהנים שהיו לי בספר אני חושב שאני אבחר בתקופה של גו'ן מחוץ לחומה כאשר חי עם הפראים והכיר את ייגרייט,כל האווירה והמקומות היו מדהימים,בין היתר מערת הנטיפים..

 

[Ploral Reaction]

אין ספק שהפרקים של

טיריון היו בעיניי הכי מעניינים מכולם. הכי גרוע זה הפרקים של סאנסה ואריה, היו פעמים בפעם הראשונה שקראתי את הספרים שדילגתי על פרקים שלמים שלהם מרוב שעמום. בעיקר כל החלק של אריה בהארנהול זה היה שעמום זוועתי

 

[כריכרכה]

ציטוט קצר:

"זחל אל תוך מערתך, דאבוס. זחל פנימה והתכווץ, והספינה תחלוף, ואיש לא יטריד אותך שוב. שן על כרית האבן שלך, ותן לשחפים לנקר את עיניך בעוד הסרטנים סועדים על בשרך. סעדת על רבים מהם, אתה חייב להם. התחבא, מבריח. התחבא, והיה שקט, ומות."

 

[Maleficent]

"אינני חושב כך

גרייג'וי", אמר. "הגור הזה שייך לי" כל שיחה בין טיריון לאוברין מארטל, וכמובן: "Uuuuuuuuhhhhooooooooooo The sound went on and on and on, until it seemed it would never die. Samwell Tarly stood shaking, his face the same color as the snow that swirled down all around them. "Three", he squeaked to Chett, "that was three, I heard three. They never blow three. Not for hundreds and thousands of years. Three means-" Others." Chettmade a sound that was half a laugh and half a sob, and suddenly his smallclothes were wet, and he could feel the piss running down his leg, see steam rising of the front of his breeches." אחח אין כמו מרטין ליצירת צמרמורת...

 

[לישקפה]

תביאו דיאלוגים של טיריון- שאגא,באמת

 

[לוגיין אבלר]

בסדר

שאגה:"אני יקצוץ את זכרותו ואאכיל בה את העיזים" טריון:"ומה קרה לעיזים?"

 

[Ploral Reaction]

היה אחד אחר :

זה לא ציטוט מדויק כמובן : טריון : "תשמרו על היערות טוב טוב או שאני יקצץ את זכרותכם ואיתן אותם לעזים שאגא :" אין לך עיזים לורד גמד " טריון : "אני ישיג כמה במיוחד בשבילך". זה היה אחד הטובים

 

[חוזר בלי תשובה]

בדיוק הציטוט שאני חשבתי עליו

וחוץ ממנו, כמובן, הציטוט לגבי מותו של טיווין. (ובגדול כל מה שקשור למלכת הקוצים (איך לא נתנו לדמות כזו יותר התייחסות בספר?) ולגדול מכולם (למרות שאירוני לומר את זה עליו)-טיריון).

 

[DIDGIN]

אני מנחש שעוד יתנו

 

[deathstar]

הציטוט האהוב עלי

"Elia of Dorne," they all heard Ser Gregor say, when they were close enough to kiss. His deep voice boomed within the helm. "I killed her screaming whelp." He thrust his free hand into Oberyn's unprotected face, pushing steel fingers into his eyes. "Then I raped her." Clegane slammed his fist into the Dornishman's mouth, making splinters of his teeth. "Then I smashed her fucking head in. Like this." As he drew back his huge fist, the blood on his gauntlet seemed to smoke in the cold dawn air. There was a sickening crunch. Ellaria Sand wailed in terror, and Tyrion's breakfast came boiling back up.

 

[בראנדון סטארק]

הקטעים האהובים עלי:

כל הקטעים עם מלכת הקוצים ועם אוברין מארטל. מות טייווין. "מרק הסמורה". מילות טקס הנישואין של הספטון, שנעשות כה אירוניות בחתונה של טיריון וסאנסה... "אתה לא יודע כלום ג'ון שלג", במיוחד בפעם האחרונה שבה ייגריט אומרת את זה. וכן, גם הקטעים ה"סוטים" של דאינריז, עם חאל דרוגו וגם עם אירי...

 

[Catelyn]

אני אהבתי את הקטעים המרגשים

ויש הרבה כאלה ג'ון שהלך לראות את בראן מחוסר ההכרה אחרי נפילתו והשיחה בינו לבין קייטלין הפרידה של ג'ון מרוב ושל ג'ון מאריה התגובה של ג'ון לאחר שקיבל את המכתב שמבשר שג'ון התעורר רוב שהרים את בראן לחדר שלו והשיחה המקוטעת ביניהם הסצינה בה בראן הגן על הודור מפני הוולדרים היחס העדין של טיריון לסאנסה הסצינה שבה שרוב בחר בג'ון כיורשו איך שג'ון מגיב למוות של רוב המוות של ייגריט סאנסה יוצרת את טירת ווינטרפול בשלג והדובדבן שבקצפת - השיחה בין טיריון לג'יים בסוף סופת החרבות... כמה רגש היה בשיחה הזו... כל-כך חבל לי שהם כנראה לא עומדים להפגש עוד לעולם.....! וגם: את כל הקטעים של ג'נדרי ואריה ביחד (איך אני מקווה שבעתיד הם יהיו זוג! ג'נדרי כל-כך חמוד!), ואת ג'נדרי בכלל הדיאלוגים המשעשעים של טיריון המונולוגים המשעשעים של מלכת הקוצים השנינויות של אצבעון הרגישות של טיריון בכלל הידידות בין טיריון וג'ון היחס הדו-ערכי בין טיריון לבית לאניסטר (שונא את משפחתו וחש נפרד ממנה ודחוי אבל בה בעת חש עצמו כבן לאניסטר וחלק בלתי נפרד ממנה) בריאן וג'יים ביחד! (ההשפעה של בריאן על ג'יים מדהימה בעיני) כל סצינה בה הופיעו בראן והמלומד לואין ביחד משפחת סטארק באופן כללי, כל זכרונות הילדות של הילדים (איך שהם שיחקו בשלג, מערות הקבורה) ושל נד מאחותו ואחיו, הסיפורים של נאן הזקנה לילדים, יחסי האחים והאחיות בין הילדים והיחס של אדוארד לילדיו (האב האידיאלי, ללא כל ספק), כל האנשים הנאמנים המקיפים אותו - המלומד לואין, ג'ורי, רודריק קאסל האהבה והמסירות של קייטלין לילדיה (אני יודעת שהרבה לא יסכימו איתי, אבל אותי זה מרגש לראות אהבת אם חזקה שכזו) האהבה בין ג'ון לייגריט (העובדה שייגריט לא יפה אבל מיוחדת) כל קטע שבו מוזכר יחסי האחים בין טיריון לג'יים זכרונות העבר של אדוארד על ליאנה והמלחמה זכרונות העבר של ג'יים על המלחמה ועל אאריז הנאמנות של דאבוס למלכו והאבה שלו לבניו ואישתו (ודאבוס בכלל) סצינת המלחמה בין אנשי משמר הלילה על החומה בפראים בפיקודו של ג'ון אהבתי גם את ההשתלבות של ג'ון בחומה בהתחלה, איך שהוא התחבר עם הנערים האחרים ותסקלו אותי - אני אוהבת את טומן ומירסלה ואת הסצינות בהן הם מופיעים, הם חמודים והיחס שלהם כלפי טיריון לעומת הבוז והתיעוב של אימם כלפיו יפה ומרגש בעיני ויש עוד ועוד... היה יותר פשוט לכתוב אילו סצינות וקטעים אני לא אוהבת. לא סתם אני אוהבת את הספר הזה...

 

[DIDGIN]

אחד מן החביבים עלי

"הו, בוודאי שיש דברים רבים שאיננו מבינים. מאות ואלפי שנים חולפות, ומה רואה אדם בחייו? רק כמה חורפים, וכמה קייצים. אנחנו מביטים בהרים ואומרים שהם נצחיים, ואכן כך הם נראים... אבל במהלך הזמן, הרים מזדקרים ונשחקים, נהרות משנים את נתיב זרימתם, כוכבים נופלים מהשמים, וערים אדירות שוקעות בים. אנחנו סבורים שאפילו האלים מתים. הכל משתנה. "אולי קסם היה פעם כוח רב עוצמה בעולם, אבל לא עוד. המעט שנותר אינו אלא תמרת עשן קלושה שנותרה באוויר לאחר שריפה גדולה, ואפילו היא מתפוגגת. ואליריה הייתה הרמץ האחרון, וואליריה אינה עוד. אין יותר דרקונים, הנפילים מתים, ילדי היער שכחו את תורתם."

 

[the runaway]

מאיזה ספר זה, אגב?

 

[שפרה כוכבית]

יש המון

בעיקרון כל הדיאלוגים של טיריון מעולים, והביאו כאן כבר כמה מהאהובים עלי. סאנסה בונה את וינטרפל בשלג הוא באמת קטע מאוד מרגש. אחד הציטוטים שהכי "תופסים" את הדמות של סרסיי הוא דווקא דיאלוג שהיא בכלל לא משתתפת בו : ".... לילה אחד, הוא מצא את עצמו מתחת לחופה כבדה מאוד. אבנט היה תלוי ליד הכרית שלו, למקרה שירצה לזמן ריבה. הייתה לו חיבה לנשים דורניות, ללורד טיירל ההוא, ומי יכול להאשימו? אז הוא משך באבנט, וכשעשה זאת, החופה מעליו נפתחה, ומאה עקרבים אדומים נחתו על ראשו. מותו הצית אש, וזו התפשטה במהרה בכל דורן, וביטלה בתוך שבועיים את כל מה שהשיג הדרקון הצעיר בניצחונותיו. האנשים הכורעים קמו, ושוב היינו חופשיים". "אני מכיר את הסיפור", אמר טיריון. "מה בנוגע אליו?" "רק זאת. אם אי פעם אמצא אבנט לצד מיטתי, ואמשוך בו, אני מעדיף שהעקרבים ייפלו עלי מאשר המלכה בכל יופיה העירום". טיריון חייך. "זה דבר שיש לנו במשותף, אם כך".