אין חברה, אין עיסוק.

אולי תשקלי טיפול אצל פסיכולוג...

או קואוצ'ר? פגישה שבועית שתצטרכי גם כנרא לעשות שיעורי בית
בין לבין במיקרה של קואוצ'ר יכולה להיות טובה לך לדעתי.
אולי איזה ציפרלקס קטן?

ובאמת שזה לא שאני רוצה שכבר תפסיקי להיות במצב הבאסה שאת
נמצאת משיקולים אנוכיים
, אבל מה עם חייך?
למה לבזבז אותם בדיכי

אני די בטוחה שאפשר לעזור .
שבוע טוב.
 
לא בדיכי.

פסיכולוג זה בזבוז עצבים זמן וכסף.
היתה לי פעם קואוצ'רית. שיחות בטלפון. המון כסף, ולא ממש יצא לי משהו. (אפילו נפגשנו בבית קפה כי הרגשנו מיודדות בעקבות השיחות אבל אז נוכחנו שאיננו מתאימות).
כל מה שאני צריכה זה חבֵר/ה טוב/ה ומסגרת נחמדה.

בגיל זה אנשים כבר שקועים במשפחותיהם ובעיקר בצאצאיהם. לא ממש מחפשים חברות. אנשים גם מאד ביקורתיים. על שטויות.
 
נראה ששיכנעת את עצמך...

שאין פתרון למצב ורק נותר לשכנעה אותי.

ת'שמעי, קטונתי. אני כולו בת שלושים פלוס ואולי בגיל שישים אתמודד
הרבה פחות טוב עם בדידות..

אני למדתי עד עכשיו שזה הכל עניין של אופי ובכל גיל אנשים או בודדים
או מתחברים עם אנשים. וזה יכול להיות גם בן אדם אחד ורק מדי פעם,
שזה כבר המון.
אני רואה לדוגמא את אימי יושבת לבדה וכולה בת חמישים ואני פוגשת
בחורה
בת שבעים בטיולים שטיילתי בזמן האחרון, שהיא הולכת ופוגשת ומטיילת.
אולי אין לך כרגע את הכוחות לשינויים גדולים או ללימוד של
"טריקים" חדשים ביחסים בין אישיים. זה אני יכולה להבין.
שבוע טוב.
 

נהורית1

New member
היי פנתרית


לא הבנתי, האם אין לך בן זוג?
ברגע שיש בן זוג, לא צריכים חברים
או חברות. אפשר לעשות המון דברים
ביחד, לצאת לטיולים, הצגות, סרטים,
אפילו לשתוק ביחד...

אני מציעה לך ללכת לכל מיני חוגים,
להרצאות. יש המון כאלה לגיל המתקדם
שלא עולים כסף. חבל לבזבז זמן וכסף על
טיפולים פסיכולוגיים. הבעיה אינה אצלך
אלא אצל החברה בת זמננו שעסוקה יותר
מידי בעצמה ובחוג הקרוב אליה. כדאי
שתתעניני היכן המתנס הקרוב לביתך,
תמיד תמצאי שם משהו,הרצאות או טיולים.
דרך אחרת למלא את זמנך זה בהתנדבות:
בתי חולים, בתי ספר, יד שרה ועוד. גם שם
תוכלי למצוא חברה שתעניין אותך, וגם תזכי
להערכה.

שיהיה לך יום נעים ושבוע טוב.
 
תודה נהורית. יצאתי הרבה להרצאות, טיולים,

קונצרטים. אנשים, כפי שאת כותבת נכון, עסוקים בחוג הקרוב אליהם.נשים לא תפנינה אלייך, גברים בודאי לא. אגב, הגברים המועטים שנמצאים לבדם באירועים לובשים ארשת עוינת-מופרעת, והגעתי למסקנה שמשהו עם כאלה פשוט לא בסדר. אחרת כבר היו נטפלים בחוזק יד לאשה מסוימת, כפי שזכרים ידעו כל כך להציק כשהיינו צעירות. לו היו בסדר, היו נשואים, או בזוגיות אחרת.
צריך למצוא, במזל, את החבֵרה המתאימה, מישהי גם חברותית וגם במצב שלי (ללא זוגיות), עם בטחון עצמי ופתיחות נחמדה.
 
למעלה