אין גבול להתחזקות

[שבולת ירוקת העין]

אתם אומרים בעצם אותו הדבר

שלהתנהגות כזאת יש "מקום", כלומר היא מתאפשרת בלי לראות בה, לפחות לא בהתחלה, עניין חריג שדורש טיפול

 

[תרנגולת ערומה]

חנוך דאום כתב ביוגרפיה

די חושפנית ולא מאוד נעימה לקריאה על ה-OCD שלו ואיך ההפרעה הזאת השתלבה עם הדת והלימודים בישיבה.

 

[מוגג]

יש גם סרט

של הדר פרידליך "עבדי השם" על נושא זה, מכיוון קצת אחר.

 

[shellyland]

הם די דומים...

 

[nutmeg]

ההתלבטות הזו

משקפת את הלך הרוח של הפסיכיאטרייה באשר היא: צריך הגדרה. רואים תופעה ויש איזה דחף למצוא לה הגדרה (רצוי מוכרת) ומסגרת התייחסות (רצוי מוכרת). ולא רק פסיכיאטרייה אם כבר אני חושבת על זה. ככה המוח שלנו בנוי: אנחנו רואים תופעה ומייד מחפשים לה הקשר מוכר כדי שנוכל להבין אותה יותר טוב - עם כל המגבלה בכך שנשארים במה שכבר יודעים במקום לנסות להבין משהו חדש, או עם ה'סכנה' שאם מוצאים הסבר מניח את הדעת מתוך ההקשרים שידועים כבר, נשארים שם ולא בודקים הלאה. מכיוון שמדובר בתופעה חברתית, אותי דווקא מעניין לדון מתוך איזה קשר נגיד כחברה שזה מאיים עלינו עד כדי כך שנפעיל את החוק. ובקשר לאבחנות - לדעתי הן פחות מעניינות וגם סוגרות אפשרויות חקירה נוספות. להגיד "זה OCD" יחסום למשל סוג של חשיבה אנתרופולוגית.

 

[מכסי פיכלשטיינר]

נראה לי די ברור, לא ? ../images/Emo20.gif

אנחנו מורגלים מגיל צעיר מאד לפענח את פניו של האדם העומד מולנו ולהבין מזה אם הוא בעדנו ואם הוא מעוניין בנו. מתי אנחנו נתקלים לראשונה באדם רעול פנים? כשאנחנו רואים בטלביזיה סרט שכולל מעשה שוד. ובאותה מדה ברור, שלמי שגדל בערב הסעודית יש מלאי אסוסיאציות אחר.

 

[אלי ו.]

עכשיו תאר לעצמך

את אותה אישה עם אותה רעלה אבל... ההמלצה לעטות רעלה מגיעה במפורש מהאדמו"ר של החסידות לאחר שמצא שכך נהגו נשות ישראל הכשרות במחוז מוצאם. ברור שאישה כזו תזכה, למרות הכל, לתמיכה מסביבתה ותתפס כצדקת. מן הסתם הליטאים ילעגו, בחסידויות אחרות ישמיצו אבל בסביבתה הקרובה לא יסתייגו ממנה. במחשבה שניה, זה דומה לגושפנקה של אנשי מקצוע/מדע להתנהגויות מוזרות בחברה החילונית. מי שנוהג לקחת אספירין כל יום בלי סיבה יחשב למוזר אבל מי שעושה זאת בפקודת הרופא יחשב נורמטיבי.

 

[מכסי פיכלשטיינר]

לא קשה לי לתאר את זה לעצמי ../images/Emo20.gif

כפי שכבר נאמר, אין גבול להתחזקות, אולי חוץ מן המוות עצמו. ואם רצית למצוא דוגמא מאזנת מהחברה החילונית (שמתי לב שאתה אוהב תמיד להראות שהכל בעצם אותו הדבר אצל חילונים ואצל דתיים), אזכיר לך את "העולם לפי גארפ" של אירווינג, שם מתוארת אגודת נשים שכורתות את לשונותיהן במחאה על דיכוי נשים בידי הגברים. בסביבתן הקרובה הן נתפסות כצדקות וזוכות לתמיכה, מחוץ לסביבתן הקרובה לועגים להן ונרתעים מהן. למרות שזה בעצם לא אמור להפריע לאף אחד חוץ מאשר להן.

 

[אלי ו.]

זה לא רק שאני אוהב להראות שהכל אותו דבר

אצל חילונים ואצל דתיים אלא להצביע על כך שכולנו בני אדם שמופעלים על ידי מנגנונים דומים.