אין אני?

[shkool]

אין אני?

לפי מה שהבנתי, כאשר מגיעים להפנמה המוחלטת, ברמה החוויתית, ש"אין אני", מפסיקים לסבול, כי אם אין מי שעושה - יש עשייה אין מי שחושב - יש חשיבה אז גם אין מי שסובל לא משנה, הבנתי לבד חחחחחחחחחח

 

[אינקה]

קשר אחר בין ה'אין אני' להפסקת הסבל

מה שכתבת עכשיו עשה לי 1+1 במישור קצת אחר מהמישור שעליו אנו מדברים (אני מקווה): מאחר ואני קצין נפגעים במיל' אני נזכר עכשיו בהרצאה על התאבדויות בצבא שהשתתפתי בה. מסתבר שהפסיכולוגים מתארים מתאבדים כמי שניצבים בפני בעייה הנמצאת מעל לכוחותיהם הנפשיים... ופותרים אותה בדיוק באופן הזה של הבנה אינטואיטיבית וחדה של הקשר בין הקיום העצמי לסבל. העלמות ה'אני' באופן הפשוט ביותר נתפסת כהקלה של הכאב הנפשי הבלתי נסבל בו הם נמצאים. תיאור שעותיו האחרונות של המתאבד אינו של דיכאון אלא של אופוריה, של הקלה הנובעת מן הפתרון המחוזק בהחלטה לותר על שירותיו המפוקפקים של ה'אני' הסובל שלו. לעיתים קרובות החייל שהיה בדיכאון מתקשר הביתה ונפרד מכולם במצב רוח מצויין שהופך אחר כך לסוגייה מרכזית בנושא "כיצד יכולנו לדעת". האמת היא שזהו אות אזהרה חמור המציין שהאדם הגיע להחלטה להסיר את הדאגות מעל כתפיו יחד עם ראשו. אילו רק יכול היה להתאבד בעודו בחיים, למות מבלי להרוג את הגוף... להסיר את ההקשרות ל'אני' מבלי לפגוע בעצמו... לדעתי רק כפסע בין הויתור העצמי הזה לבין הארה, אך האנרגיה המשתחררת בהבנה החלקית הזו חזקה עד כדי כך שלעיתים רבות לא ניתן להסיט את הקליע ממסלולו, והאדם לא יכול לעשות את זה בעצמו. היו כאן לא מזמן דיונים שונים על הזן... לטעמי יתכן מאוד שהמצוקה הנפשית הנוצרת בהתמודדות עם שאלות זן וקואנים ובמיוחד עם הכשלון לענות "נכון" יכולה להיות מטבע אותו הסבל הממוקד שהעצמיות שואפת להסיר מעצמה על ידי "הפרדות" מהאני עצמו. אלא שכנראה לשם כך גם קיימת המסגרת המנזרית המיוחדת ששומרת ומכוונת את ה"קופץ מעמוד של מאה רגל" לעשות זאת ברוחו אך לא בנפשו. סתם הרהורים לשעת לילה מאוחרת. מקווה שהם מסדרים למישהו איזו הבנה. לילה טוב.

 

[אינקה]

תיקון טעות - "ברוחו אך לא בגופו"

 

[OriIdan]

להסיר את ההתקשרות לאני

זה לדעתי המשפט החשוב. כי הסרת האני או להגיע למצב של "אין אני" שקולה להתאבדות. במצב זה באמת לא יהיה יותר סבל אבל זה בדיוק כמו אותו חייל שמתאבד, לא נשאר דבר אז גם לא נשאר מי שיסבול. דובר כאן לא מעט בפורום על הנושא ונראה שרוב משתתפי הפורום הם בדעה שצריך לבטל את האני, לבטל את האגו וכד'. אני הצגתי מספר פעמים את הנקודה שביטול האגו בעצם משמעו התאבדות. זה כמובן הביא לדיונים אינסופיים על מהות המילה אגו עד כדי כך שהגיעו למצב האבסורדי שיש שני ויש אגו והם שני דברים שונים ועוד כל מני מצבים אבסורדיים.

 

[אינקה]

השאור מעיד על עיסתו.

 

[Shantideva]

יש לך טעות בהבנתן של חלק

מההודעות שלנו (בייחוד אלה מאיתנו ההולכים ממש בדרכו של הבודהא): לא ניתן לבטל את האני/אגו/עצמי וזאת משום שעל פי הבודהא-דהארמה דבר כזה אינו קיים. האם אתה מבין אורי שאי אפשר לבטל משהו שמלכתחילה לא היה קיים?

 

[OriIdan]

אכן לא ניתן לבטל

אני הרי זה שאמרתי שאין לבטל את האגו. אבל לומר שהוא לא קיים? אם כך מה לפי הבודהא מיחד אותך כאדם? מה ההבדל אם כן בינך וביני? כנראה שלא הבנת נכון את בודהא או שלא הסברת את עצמך נכון.

 

[Shantideva]

השאלה "מה מיחד אותי כאדם"

אינה קיימת בבודהיזם. אבל בכל זאת אנסה לענות על שאלתך (ובהחלט לא במקומו וממקומו של הבודהא): כלום. אין דבר שמייחד אותי כאדם משאר הישויות החיות ואותי ממך מלבד העובדה שכל אחד מאיתנו הוא זרם שונה של אירועים. למה הדבר דומה? באותו החדר זרם חשמל אחד מפעיל את הסטריאו וזרם חשמל אחר את הטלוויזיה. במהותם הם אותו דבר-- כלומר חסרי ייחוד משל עצמם אולם צורת ביטויים בעולם התופעות הוא שונה. האגו/אני/עצמי הם אך ורק פיקציה של התודעה ביחס לעצמה, שמזהה את עצמה כ*ייחודית* ביחס ל*שונה* ממנה וכך נגזרות מיחס זה מטבעות הלשון אגו/אני/עצמי וכולי. כך נוכל לראות שאגו הוא אך ורק מוסכמה לשונית (של התודעה ביחס לעצמה) ומוסכמה חברתית (התודעה ביחס לעולם התופעות שסביבה). ושוב אני אומר: אין אפשרות לבטל את שאינו קיים.

 

[OriIdan]

האגו קיים בהחלט

אני לא מקבל את הגישה שאתה מציג (אני לא מאמין שבודהא אמר כך) כל אדם הוא שונה מחברו. נכון שבבסיס הם אותו דבר, בדיוק כמו שכל עץ צומח מאותה אדמה או כל גל יוצא מאותו אוקינוס. אבל כל אחד מהם הוא שונה. אז לומר שבבסיס אין הבדל ואין אגו זה נכון בהחלט. אבל מכאן ועד לומר שאין בכלל אגו ההבדל גדול מאד. האגו בא לידי ביטוי אך ורק במצב היחסי. לדעתי לומר שאין אגו הוא להתעלם מהמצב היחסי.

 

[Shantideva]

אתה בהחלט לא חייב להאמין

שהבודהא אמר כך. אבל כך הוא אמר. בקשר לאגו: תראה לי אותו (תוכיח את קיומו).

 

[OriIdan]

אתה ואני שונים, זו ההוכחה

אתה טוען שאתה ואני ברמה היחסית זהים? אני לא מכיר אותך אבל אני בטוח שאתה לא זהה אלי. עצם זה שאנחנו חושבים אחרת כבר אומר שאנחנו שונים. ברמה המוחלטת אני מסכים שאני ואתה זהים, שם אין הבדלים, שם האגו לא קיים. ברמה היחסית יש הבדל וההבדל הזה הוא האגו. אם בודהא אמר דבר כזה, הוא בוודאי התכוון לרמה המוחלטת. למה אני אומר "אם בודהא אמר" כי אני מאמין שבודהא היה אדם מואר שידע הכל ולכן לא היה אומר דברים שגויים ולא הגיוניים.

 

[אינקה]

לי יש אף אזניים פה ועיניים

ולך?

 

[שנטידווה]

זרם חשמל אחד

מפעיל טלוויזיה, זרם חשמל אחר מפעיל מערכת סטריאו. פה מסתכם השוני. במהותו זרם חשמל הוא אותו הדבר, בין אם הוא זורם במכשיר כזה, בין אם הוא זורם במכשיר אחר.

 

[OriIdan]

מה הקשר לזרם החשמל?

זרם החשמל הוא הבסיס אפשר להתיחס אליו כמו המוחלט שהוא הבסיס ליחסי. בעולם היחסי יש שוני ולכן יש אגו.

 

[אינקה]

חבל על הויכוח

אתה חווה את המציאות כמחולקת לשני עולמות, לכן אין שום דבר שניתן להסביר לך במילים כל עוד זו החוויה שלך.

 

[OriIdan]

שני עולמות?

אני חווה עולם אחד. אבל יודע שיש גם יחסיות. אתה מנסה להתעלם מהיחסיות. התעלמות לא גורמת למשהו להעלם.

 

[אינקה]

מה שתגיד.

 

[עומר בריגר]

מסכימה.

אם לא היינו אמורים להחזיק בגוף, לא היינו מקבלים אותו מלכתחילה, להבנתי. אין מה לוותר לא על האני ולא על האגו. אנחנו נטועים בעולם חומרי וקטגוריאלי, ולהגזים לכל צד בכל סקאלה פירושו להיות לא מאוזן. אני מציעה לנכס את הגוף ממקום של הומור ולטפל היטב במכונה שלנו. לזכור שיש אני, לא ממקום של ביטול ולא ממקום של נרקיסיזם, לדעת שאנחנו אנשים, לא מלאכים ולא ייצורים שיכולים להביא מושלמות לשומדבר, אולי דווקא בגלל שאנחנו בגוף, אנחנו נמצאים בתוך צורת חיים שיש בה מגבלות, מגבלות החומר והבשר, אנחנו יכולים לקבל את חוסר המושלמות שבחיים. אגב, אתמול קיבלתי שיעור מאחד השותפים שלי לאחד העסקים שלי, שהוא חוזר בתשובה, והוא הסביר לי שעל פי היהדות אדם הוא גבוה ממלאך והוא מהות הייקום, דווקא בגלל שהוא בתוך גוף ויש לו אגו שמציב בפניו אתגרים, מפני שדווקא מהמקום של הקושי, הבחירה, חוסר השלמות, הבחירה הנכונה הופכת את האלוהי לאלוהי יותר. זה מתאים לרעיון, שהאמונה צומחת מהספק. בקיצור, אין אין אני. אני אני, אני מה שחשוב, אני קיים, כל מה שיש הוא אני, העולם גלום בי ואני משרת את העולם, אני חשוב וכל אחד הוא אני בשביל עצמו. לנסות לעקוף את זה זה לנסות להיות מושלם, אלוהי, בעודינו בגוף. זה נסיון חסר תוחלת לדעתי. זהו. סיימתי.

 

[שששלום]

קצת...

בצבא שמעתי הרבה אנשי מילואים אומרים "זה מה שיש ועם זה ננצח". אפשר ללמוד מגישה זו. למה בכלל להתאמץ אם אנחנו בגוף ? נמתין להיות בחוויה חוץ גופית ושם נהייה "מושלמים". ואסיים בקריאה : כולם למען אחד ואחד למען כולם. או שלא הבנתי כלום. אולי.

 

[עומר בריגר]

אולי לא הייתי ברורה..

שמתי לב שיש נסיון לפעמים, להפוך לרוח ולהתעלם מהחומר. לחשוב שרוחניות מושלמת היא רוחניות שמוותרת על החומר. מהמקום הזה אני אומרת - זה מה שיש! יש לנו גוף! זו טעות, בעיני, לעשות כאילו אין... אחרי הכל, גם הגורו הכי רוחני בעולם, מחרבן, אם תסלחו על הנימוסים שלי לרגע. להיפך. לקבל את זה. להפסיק לרדוף אחרי הווייה ללא גוף. בעיני זה לא יתכן. או לפחות לא לאורך זמן.