אימפריות אפריקאיות
אחד הטיעונים השכיחים בנוגע לנחשלות המדינית והכלכלית של עמי אפריקה מתייחסת להיעדרן של ממלכות בנות חשיבות בה. הנקודה הזאת לא עומדת במבחן המציאות: התקופה הפרהיסטורית - אפריקה היא מולדת הציויליזציה על פי המחקרים העדכניים ביותר, כאשר ההצבעה היא על הופעת ההומו סאפיינס באזור קרן אפריקה שממנה הוא נדד והתפשט לכיוון מזרח אסיה ואירופה התקופה הכלכוליתית - באפריקה מתפתחות מספר ציויליזציות חזקות כאשר אחת מהן, זימבבואה שעל שמה נקראת היום המדינה, מתאפיינת במבנים גדולים, בארכיטקטורה שלא קיימת במקומות אחרים בתחילת התקופה הכלכוליתית עד הופעת הארכיטקטורה המתקדמת יותר בעמק הגנגס, מצרים, עמק היאנג צה והמסופוטמיה. הישכחותן של תרבויות אפריקה של אותה תקופה נעוצה בעיקר בכך ששם לא התפתח כתב, וגם לא היה קשר שדרכו תחלחל ידיעת הכתב ממקומות אחרים כפי שהדבר קרה למשל באזורנו. העת העתיקה - מצריים קודם כל. מעבר לכך התפתחו באותה תקופה מרכזי תרבות חשובים בכל מקום שהיה חשוף להשפעות מתרבויות אחרות, כך בקולוניות היווניות שבקירנאיקה וכך בקרתגו. ימי הביניים - כמה ממלכות חזקות מתפתחות באפריקה, כאשר המרכזית ביניהן היא ממלכת מאלי שמגיעה לשיא תפארתה תחת שלטונו של מאנסה מוסה במאה ה-14, וההערכה היא שבאותה תקופה זו הממלכה העשירה ביותר בעולם. בסמוך לסוף ימי הביניים מתחילה החדירה לאפריקה, בתחילה של סוחרי עבדים ערבים ואחר כך מגיעים הפורטוגלים, הספרדים, האנגלים והשאר הוא הסטוריה. תרבויות בעלות רמת התפתחות גבוהה לא מופיעות שם יותר. קטונתי מלהכריע אם זה נובע מהחדירה והניצול בידי כוחות חיצוניים אבל ברור שסמיכות התאריכים ראויה לבדיקה. חשוב גם לציין שהפיגור הכלכלי לאחר הדה-קולוניזציה במאה ה-20 קיים לנוכח התמודדות של מדינות אפריקה עם שוק עולמי הנשלט בידי כוחות מערביים ומתנהל על פי התרבות שלהם.
אחד הטיעונים השכיחים בנוגע לנחשלות המדינית והכלכלית של עמי אפריקה מתייחסת להיעדרן של ממלכות בנות חשיבות בה. הנקודה הזאת לא עומדת במבחן המציאות: התקופה הפרהיסטורית - אפריקה היא מולדת הציויליזציה על פי המחקרים העדכניים ביותר, כאשר ההצבעה היא על הופעת ההומו סאפיינס באזור קרן אפריקה שממנה הוא נדד והתפשט לכיוון מזרח אסיה ואירופה התקופה הכלכוליתית - באפריקה מתפתחות מספר ציויליזציות חזקות כאשר אחת מהן, זימבבואה שעל שמה נקראת היום המדינה, מתאפיינת במבנים גדולים, בארכיטקטורה שלא קיימת במקומות אחרים בתחילת התקופה הכלכוליתית עד הופעת הארכיטקטורה המתקדמת יותר בעמק הגנגס, מצרים, עמק היאנג צה והמסופוטמיה. הישכחותן של תרבויות אפריקה של אותה תקופה נעוצה בעיקר בכך ששם לא התפתח כתב, וגם לא היה קשר שדרכו תחלחל ידיעת הכתב ממקומות אחרים כפי שהדבר קרה למשל באזורנו. העת העתיקה - מצריים קודם כל. מעבר לכך התפתחו באותה תקופה מרכזי תרבות חשובים בכל מקום שהיה חשוף להשפעות מתרבויות אחרות, כך בקולוניות היווניות שבקירנאיקה וכך בקרתגו. ימי הביניים - כמה ממלכות חזקות מתפתחות באפריקה, כאשר המרכזית ביניהן היא ממלכת מאלי שמגיעה לשיא תפארתה תחת שלטונו של מאנסה מוסה במאה ה-14, וההערכה היא שבאותה תקופה זו הממלכה העשירה ביותר בעולם. בסמוך לסוף ימי הביניים מתחילה החדירה לאפריקה, בתחילה של סוחרי עבדים ערבים ואחר כך מגיעים הפורטוגלים, הספרדים, האנגלים והשאר הוא הסטוריה. תרבויות בעלות רמת התפתחות גבוהה לא מופיעות שם יותר. קטונתי מלהכריע אם זה נובע מהחדירה והניצול בידי כוחות חיצוניים אבל ברור שסמיכות התאריכים ראויה לבדיקה. חשוב גם לציין שהפיגור הכלכלי לאחר הדה-קולוניזציה במאה ה-20 קיים לנוכח התמודדות של מדינות אפריקה עם שוק עולמי הנשלט בידי כוחות מערביים ומתנהל על פי התרבות שלהם.