הרציונל שלי אומר שאם תלחץ על ילד
הוא הרבה פעמים יעשה דווקא. ואם תרפה (לאו דווקא תשלים ותקבל) זה יכול לעבור מאליו. הרבה פעמים אנחנו מיחסים חשיבות, מתרגמים לא נכון, מעצימים דבר שעבור הילד הוא בר חלוף. הילד לא ייחס לזה חשיבות רבה ועצם היותינו מתעסקים בדבר אנחנו גורמים לו לתת משמעות יתרה לדבר שעבורו היה שולי מלכתחילה. ואת זה אני אומרת מניסיון. מ
ת 5 דברים שלא ידעתם עליי כדוגמא: כשאני התחלתי לעשן סיגריות (בגיל 16) אמא שלי חשבה שסוף העולם הגיע והדרך מהסיגריה לזנות קצרה מאוד. לי מאוד היה נוח להשתמש בזה נגדה, על תקן "מרד נעורים". ככל שהיא הציקה ואמרה לי להפסיק לעשן ככה עישנתי יותר. היא לא הניחה לדבר מה שאפשר לי בנינוחות להתוודע למיסטר באנג. לאחר שהיא קיבלה את העובדה שאני מעשנת, כשחזרתי מהודו היא לא הציקה בנושא כי התשובה הייתה ידועה. ואכן זו תקופה שהייתה וחלפה לה. לא היה צורך לעשות פיל מעכבר...
