אילמת... שבוע אחרי,היתרתי לעצמי את העונג שבכאב, הפעם בלי מותרות הבכי. נתתי לזה להתרגש בגרון,בלב. מי היה מאמין,שגם מכאוב הלב,יהפך לתעוזה. כשהלכת מכאן,היתה עצבות בעיניך, וידי,אשר הונחה על ערפך,נשמטה הצידה נחה אילמת,ממאנת לחזור. גרוני ניחר,נדם גם הקול.
שלך אני ענבל