אילוף השור

[מלחייה מתוקה]

הבנתי

הארה מבחינתי זה רגע של חיבור של האדם עם העצמי ועם ההתפתחות שלו. זה הערכה ושמחה של האדם עם הרגע הזה. זה התעוררות ואיזון בין השלילי והחיובי באדם וקבלה שלהם גם בעולם שמחוץ לאדם. זו ההכרה שאין חדש תחת השמש והכל טוב, הכל.
אם מישהו מצליח לשמור על הרגע הזה ולהשאר מפוקס 24/7 אז מגניב לו.
הארה זה לא משהו שנשאר אצלך לנצח. אני לא מאמינה בזה. אתה צריך לשמור על זה. אתה צריך להרגיש את זה ברגע זה. אח"כ רק להזכיר לעצמך כל הזמן. להמשיך ולאלף את עצמך, את הוויב שלך, ואין גבול לעליית הוייבים (או לירידתם). ידע זה משהו שממשיך תמיד להיות ותמיד אנחנו מתפתחים. המוח והרגש תמיד מקבלים עוד ועוד ידע, ואנחנו כל החיים מתפתחים. לכן כל החיים הם עבודה על השמירה על מודעות גבוהה, למי שרוצה.
אתה בטח לא רוצה לומר שבודהה פשוט הגיע להארה וזהו. מאז המוח שלו נשאר בסטגנציה. בלי שום התפתחות ?! לא, הוא המשיך ועבד כל החיים.

 

[lightflake]

זה לא עניין של מוח בסטגנציה

זה פשוט עניין של לראות את המציאות כפי שהיא (לעומת להאמין בתכנים של המחשבות), מרגע שיש ראיה נכונה (לדוגמה בודהה) אז מהבחינה הזו זה אכן נשאר קבוע, ברור שהתכנים של המציאות (החוויה) כל הזמן משתנה, אבל זה לא משנה את החווה המודע לעצמו (ער), כלומר, המודעות עצמה... טוב כמה שנדבר על זה לא יעזור, זה לא עניין למחקר פילוסופי, ולא ניתן באמת להבין את זה בשכל, אבל מבחינתי אנחנו מדברים על דברים שונים בתכלית.

 

[מלחייה מתוקה]

אנחנו מדברים על אותו הדבר

הבנתי את העניין של ההתעוררות. אולי באמת עדיף לא לדבר על זה. לא יעזור, צודק.

 

[lightflake]

לדוגמה את חושבת שאת מישהי מסויימת

התעוררות זה לראות את המישהי הזו ולשים לב שאת מה שרואה את המישהי הזו, כלומר, שזה לא מה שאת!

בעצם אנחנו יכולים רק לראות (לחוות) מה שאנחנו לא
אבל אם את (אני כותב "את" למרות שמה שמה שרואה אין לו מין) רואה שכל מה שאת רואה זה לא זה - אז את מוצאת כך את מה שלא ניתן לראות ...
לכן מורים מסויימים מדגישים שידע אמיתי מושג תמיד רק ע"י שלילת מה שלא אמיתי, אין לנו אפשרות אחרת
את מה שאמיתי לא ניתן באמת לתפוס בידיים ולא לתפוש בשכל ולא לחוש ולא לחוות.
מילים כמו "ריקות" לא באמת אומרות משהו חיובי אלא למעשה אומרות "שום דבר שניתן לחוות" אז מה שאמיתי הוא מעבר לחוויה, מעבר לעולם הזה (שהוא רק חוויה) זה לא אומר שזה באמת "ריק" כמו שאנחנו מדמיינים ריק, כי הריק הזה מכיל כבר את הכל בתוכו.

את צודקת, עדיף לא לדבר על זה

שבת שלום

 

[neophile]

התעוררות זה

"תעוררות זה לראות את המישהי הזו ולשים לב שאת מה שרואה את המישהי הזו, כלומר, שזה לא מה שאת!"

לדעתי זה לא משפט נכון כי אפשר לומר שמה שמתבוננים בו זה אתה ומה שמתבונן זה לא אתה .

 

[lightflake]

מה שמתבונן זה לא אתה ומה שמתבוננים בו זה אתה?

למה ?

פשוט מאוד, אם אתה רואה/חווה משהו, אתה זה שרואה/חווה את המשהו והמשהו הוא לא אתה.

 

[neophile]

המשהו הזה הוא כן אתה

אם אתה רואה משהו יש מישהו שרואה את זה - זה הוא אני כלשהוא .

מה שמתבונן הוא לא אני אלה הוא נמצא "בין" האניים , בחלל הפנימי ובכל זאת הגישה אליו לא מנותקת מהאניים שלך שנכון שהם לפעמים ממלאים את כל החלל .

החלל הזה מותאם אליך , לצורה שלך , כמו מים בכוס וזה אני שחש את החלל הזה ואם הוא רחב או מכווץ .

 

[lightflake]

משפט ראשון: מי אמר ?

יש משהו שרואה
להגיד: "יש 'אני' כלשהו שרואה" זו כבר הנחה מאוד רצינית


המשהו שמתבונן הוא כן אני - סבבה זה מה שאני אומר כל הזמן, מה שאתה טענת זה את ההיפך "מה שמתבוננים בו זה אתה ומה שמתבונן זה לא אתה"

 

[lightflake]

אגב, ברור לך שאנחנו מדברים על שני "סוגי" אני

לא בדיוק סוגים כי אחד הוא אשליה ושני הוא "העצמיות" (Atman) אולי לצורך הדיבור כדאי להפריד במילים שונות...
אפילו עם השור, יש את מי שמחפש את השור ויש את השור ואז עולה ההבנה ששניהם אחד, מבחינה מסויימת הם תמיד היו אחד ומבחינה אחרת היו שניים שחיפשו להתאחד עד שהתאחדו... זה הפרדוקס של החיפוש

 

[neophile]

אי אפשר לדבר על זה ולא "לחטוא"

במובן מסויים התבוננות זה כשאני אחד מתבונן על אני אחר (כמו המחשבה - אני עכשיו אתבונן על עצמי ) בו זמנית יש את החלל הזה בין האניים שבו נמצאת החוויה של העצמיות שאף אני לבד לא יכול להגיע אליה , אלה רק ביחס אחד לשני - כי רק ביחס בינהם מתאפשרת "תחושת" החלל .

הנקודה היא שאתה לא חווה את העצמיות הזאת במישרין אלה רק בעקיפין ולכן העצמיות הזאת - היא לא אתה .
אתה זה האני הזה שחושב על להתבונן לצורך הדוגמה (מתוך הרבה אניים) או שאתה זה כמה אניים מתפקודים שונים שמגיעים במשותף להבנה ( וזאת הבנה אמיתית כי יש בה מהחלל)

בחלל הזה מתאפשר המימוש היחסי של העצמיות .

 

[lightflake]

החלל צריך משהו כדי לדעת על קיומו

(האמת שאפילו חלל זה כבר משהו אז מוטב לומר "ריקות")
אז מהבחינה הזו זה נכון, אם אני מבין אותך אתה מדבר על התלות של הריקות בצורה, השאלה היא מה חווה ? כי לחשוב שה"אני" הוא זה שחווה זה רק בגלל שהמסיכה "אני" דבוקה לנו ל"פרצוף" כל כך חזק (הזדהות מוחלטת) אבל המסיכה היא לא באמת זו שרואה, זו רק הזדהות שגויה, הרי כל העניין של "התעוררות" זה לדעת מה אתה באמת, כלומר מאיפה אתה רואה את כל זה ? מהצורות או מהריקות ? התעוררות זה רק התחלפות של נקודת מבט, שוב, רק לכאורה... הרי המסיכה אף פעם לא באמת קיימת ורואה, זה תמיד בעל הבית שמסתכל דרכה!

 

[lightflake]

יש סדר מסויים לדברים

לא סתם אומרים שצריך לוותר על הכל, או לשחרר את הכל, בכדי לזכות בהכל
כמובן הסדר הנל קשור במצבנו הנוכחי, רובנו עדיין במצב של אמונה שאנחנו משהו(חלק מסויים בחוויה - גם אם החלק הזה בעצמו משתנה), אז עד שלא משתחרר הכל, אי אפשר לראות את הצד השני, שאתה הכל

"מה שמתבוננים בו" - זו ה"צורה"
"מה שמתבונן" זו המהות ("ריקות")

לא סתם מודגשת החשיבות של דיסקרימינציה, הבדלה בין השניים, זה מצחיק שבשביל להבין נונדואליות אנחנו נדרשים לראות את הדואליות, כלומר דווקא לא לקבל כלום, עד שנהפוך לכלום, רק אז נוכל לראות שהכל זה באמת מה שאנחנו ואין באמת הבדל בין השניים. זו בכל אופן הדרך שאני מכיר ומוקיר.

 

[מלחייה מתוקה]

אני הבנתי!!

כבר מקודם!!
אני יודעת מה זו התעוררות. התעוררות זה משהו שאתה חווה פעם אחת בחיים . אבל אחר כך, צריך להמשיך לשמן את הגלגלים. ככה זה אצלי לפחות. הרבה אנשים חווים התעוררות אבל לא מאלפים את עצמם , לא משמנים את גלגלי המוח ושוכחים מזה או לא נותנים חשיבות לדברים, קוראים להתעוררות בכל מיני שמות (שקשורים בשיגעון רגעי או דיכאון) וחוזרים לשגרה. התעוררות זה לגלות שהעולם הוא אשלייה - הכל. שמה שחשוב זה אתה ואלוהים וזהו. מכאן והלאה אתה יוצר. ד"א ידע אמיתי אפשר לתפוש ע"י החושים, הרגש ואימון . אחרי אימון המיינד כבר לא צריך לשלול כ"כ הרבה, אפשר באופן אוטומטי לדעת שמשהו הוא אמיתי וטוב, ע"י אינטואיציה, מבלי לשלול. דרך השלילה יותר מפותלת ומראה שאדם לא בטוח עדיין ברצונות שלו, אלא יותר בדברים שהוא לא רוצה (מאשר אלה שהוא רוצה), אבל זו גם דרך טובה.

..זהו, נראה לי..

 

[lightflake]

"אחרכך" זה דמיונות

לא צריך כלום אחרכך

 

[lightflake]

מה זה "אצלי" ? אצל מי ?

שוב, רק אשליות,
סורי

 

[lightflake]

"אני יודעת"

מי זאת האני שיודעת ? אתה חווה אותה ?
כלומר, *את* *חווה* *אותה*
כלומר שזו לא את
כלומר שאת רק חווה אותה
כלומר שהיא לא יודעת כלום כי היא רק חוויה שאת חווה

 

[מלחייה מתוקה]

1. התעוררות זה דבר

שאתה חווה פעם אחת בחיים ואחר כך , אתה בוחר מה לעשות עם זה. ברור שאחר כך זה דמיונות , גם לפני כן זה היה דמיונות. אבל אם תבחר להשאר עם הידע שגילית ולדבוק בו, זה כבר לא דמיונות, אלא אם תאמין שכן. אתה גם יכול לבחור ולהאמין שאותה התעוררות היא דמיון אחד גדול או רעיון מטופש ולנטוש את זה.

2. הדגשתי "אצלי", כי היה חשוב לי שיהיה ברור שאני מדברת מהחוויה האישית שלי. יכולתי לנסח את הדברים אחרת לגמרי, ככה שיתאימו לכולם , כאילו ש"ככה צריך, וההוא אמר ככה..ואם לא תעשו אז זה מה שיקרה, כי זו הדרך הנכונה", אבל לא רוצה להתנסח ככה. שכל אחד יעשה מה שבא לו.

3. בדיוק. החוויה מנותקת ממני. התבוננות נקייה. וזה ע"י התחברות לעצמי = הארה.

 

[lightflake]

זה לא דבר

וזה לא חוויה
ואין מישהו שחווה את זה
לכן אין דבר כזה לבחור להאמין בזה או לא (מי נשאר שם שיאמין או לא? שיקח מזה משהו או לא? )
את מדברת על זה במונחים רגילים כאילו זו רק עוד התנסות רגילה
וזה לא יכול להיות רחוק יותר מזה....

מצטער... You've got it all wrong
אני לא מבין בכלל למה לדבר על "מה יהיה אחרי" או "מה אני יעשה אחרי"
"זה" כבר ידע מה לעשות עם עצמו בלעדיך!....

 

[מלחייה מתוקה]

אם אין מישהו שחווה את זה,

אז למה אתה מדבר על זה,למה אי פעם מישהו דיבר על זה? למה בכלל הנושא הזה עלה על שפתי מישהו, ומאיפה זה בכלל צץ? אם אף אחד לא חווה את זה אז איך מישהו אמור לדעת מה זה? ולמה אני מבזבזת פה זמן וגם למה אתה? נ. ב. עכשיו הבנתי עד כמה אני ואתה כל כך מדברים על דברים שונים. מצטערת. סיימתי את הדיון הזה. ונ.נ.ב. - מאיפה אתה יודע ש"זה" ידע מה לעשות עם עצמו בלעדיי? האם חווית אותו פעם או נפגשת איתו כדי לדעת בוודאת שכזןו? נו באמת.... אבל, ברצינות עכשיו - ברור לי שהעולם לא יתמוטט בלעדיי וגם לא "זה", וזה דווקא מגניב לגמרי

 

[lightflake]

איזה מצחיקה!

עכשיו רק הבנת שאנחנו מדברים על דברים שונים לחלוטין

מצויין! אולי זה פתח ללימוד של משהו חדש?
ואז מה המיינד מיד אומר ? "מצטערת. סיימתי את הדיון על זה"