אילוף השור

[ינוקא1]

יתכן.

אבל המחבר לא לפנינו.

והטקסט כן לפני.

אז אני נותן את הפרשנות שלי.

 

[ינוקא1]

ואולי התשוקות של הבהמה זה "טבענו האמיתי" ?

 

[שנטידווה]

לא לפי יוצר התמונות הנפלאות הללו.

ברגע שנתת פרשנות שלך למשהו שהכוונה שהולידה אותו היא לחלוטין אחרת משלך, פרשנותך שגויה.

זה בערך כמו שאומר שהתנ''ך מטיף למין חופשי, פרוע וחסר מעצורים, כי כך עשו כמה מגדולי גיבוריו. (או לפחות שניים מהם

)

 

[ינוקא1]

ומי אמר לך מהי כוונתו ?

 

[בן טל-שחר]

מוריו, תחושותיו, הגיונו ועוד

 

[שנטידווה]

 

[שנטידווה]

ינוקא, אתה סתם מתעקש.

לשאלתך, אני יודע מתוך שני מקורות:

הראשון, מתוך התמונות עצמן: התמונות הראשונות מתארות את השלבים הראשונים של המסע הרוחני: הרצון למצוא את השור, מציאות עקבות השור, וכן הלאה. לו היה השור מסמל את התשוקות כפי שאתה מציע, מה יש לחפש כאן? הרי התשוקות נמצאות כל הזמן ואינן מניחות לנו אף לא לרגע. אין שום צורך לחפש אותן והם גם לא מטרתו של המסע הרוחני. הילד שמחפש את השור הוא דימוי לאדם המחפש לדעת את מהותו, ויש כל מיני סיבות מדוע השור נבחר כדי לסמל את המהות הזו. האנשים האסייתים לא מבוססים בעולם הדימויים שאתה בא ממנו, ויש להכיר ולכבד את השוני הזה.

שנית, מורה הזן שלי, והוא לא היה הראשון מבין השניים. הוא פשוט אישר ונתן תוקף להבנתי שלי את עשרת השוורים. זה מספיק טוב בשבילך?

 

[ינוקא1]

אם אתה כתבת את הביאור זה סבבה

ואני מכבד את דעתך.

אך אני חושב שגם אם השור זה התשוקות והפחדים וכו' כן יש עניין ב"מציאת השור" , כי אני אישית עוסק בכך כמה שנים טובות.

התשוקות והפחדים וכל השאר הן כמו גלדי בצלים זה בתוך זה , ומנסיוני החיפוש וגילוי שכבה אחרי שכבה הוא הרבה יותר קשה מאשר האילוף.

 

[שנטידווה]

ואם לא אני כתבתי את הביאור, אז לא סבבה?

תקפותם של הדברים עומדת בפני עצמה ולא משנה אני/אתה/הוא. המקום שאתה לוקח אליו את עשרת השוורים הוא בפשטות מקום אחר ממה שהתכוון אליו יוצרו המקורי. מה כל כך קשה לקבל בזה?

 

[ינוקא1]

שבעים פנים לתורה

 

[שנטידווה]

הפנים שאתה מנסה להעניק לתורה

הם כבר ה 71. כלומר זו כבר לא התורה

 

[רועי החושב]

כאילו שאתה או "מורה הזן" שלך בעלי מונופול

על הפירוש של יצירה אמנותית.

 

[lightflake]

נו ינוקא... רד מהעץ...

 

[בן טל-שחר]

זה חלק מהסוד של הוראות עמוקות ונקיות כל כך.

אפשר להבין אותן בשלל דרכים וגוונים, שהרבה מהן מצביעות בכיוון כללי רצוי. התמונות משקפות לכל אחד מאיתנו חלקים אחרים של נסיוננו, של הידע שלנו ושל ההבנה שלנו. התמונות האלה הן, כמובן, חלק של לימוד נרחב יותר. יש להן קונטקס. מנקודת מבט של מתרגלי זן מנוסים שחדרו לעומק לעניין, אזי כשאתה פוגש בשור פנים מול פנים, אינך יכול עוד לחשוב שהכוונה ב"שור" היא כזאת או אחרת, מפני שהתמונות כבר מצביעות עבורך על משהו ספציפי, מוחשי מאד, שלמדת להכיר בעצמך באופן ישיר, כך שאתה מצטרף במובן מסויים לאמן שהמחיש את השור. בשלבים אלה אין זוהי יותר אמנות במובן המקובל, הסובייקטיבי, אלא שיטת תקשורת מדוייקת יותר מאשר מלים, אשר בדומה למלים - נדרשות שנים של למידה ותרגול כדי להבינה. עד אז זהו משל רב עוצמה ותו לא, שאפשר להשתמש בו בדרכים רבות ומועילות.

 

[ינוקא1]

יפ

 

[lightflake]

ההגעה אל המקור

צעדים רבים מדי ננקטו כדי לשוב לשורש ולמקור.

מוטב היה להיות עיוור וחירש מההתחלה!

בשהות במקום המגורים האמיתי של האדם, מבלי לדאוג מן החוץ –

הנהר זורם בשלווה והפרחים אדומים.


ביאור: האמת ברורה מן ההתחלה. מרחף בדממה, אני מתבונן בצורות של התמזגות ואי-התמזגות. מי שאיננו נתפס ל"צורה" אינו צריך להפשט מצורתו. המים בצבע הברקת, ההרים כחולים כהים, ואני רואה את מה שיוצר ואת מה שמשמיד.


http://midrashram.co.il/ארון-הספרים/דתות-עידן-חדש/עשרת-השוורים/

 

[מלחייה מתוקה]

טקסט מקסים

תודה רבה על השיתוף.
אהבתי בעיקר את הקטע על אילוף השור, כי זה באמת הקטע המשמעותי ביותר/הקריטי ביותר (מהחוויה שלי) ב"אילוף" המיינד לאחר שמגיעים להארה כלשהי. לאחר מכן, באמת קיימת התחושה של שמתוארות ברכיבה על השור הביתה.
אני רואה את השור כ"האני העצמי", האמיתי, הרגש ואת השור כ-השכל, המיינד, המחשבות. לאחר שאני מגיעה להארה, אני תמיד עושה קישור באופן אינטנסיבי (אילוף) בין המיינד לרגש.

 

[lightflake]

לא נראה לי שאנחנו מסונכרנים לגבי המושג

"להגיע להארה"...

 

[מלחייה מתוקה]

אם תסביר את עצמך יהיה לי קל יותר להשיב

 

[lightflake]

את מתכוונת כמו לקבל תובנה על משהו

אני מתייחס למושג הזה כאל התעוררות מוחלטת מאשלית העולם, כלומר מה שקרה לדוגמה אצל סידהארתה שהפך אותו ל"בודהה" ...
כך שאין דבר כזה "לאחר שאני מגיעה להארה" כיוון שהארה היא סיום הסיפור של ה"אני"...