איכסססס!!!! בנות!!! ../images/Emo5.gif
אהלן
חזרתי לפרוק קצת עצבים...... טוב, תשמעו...זיינתי. הייתי צריך לחכות 24 שנים ולעבור אין סוף דכאונות כדי שזה יקרה, אבל הרגע הקסום הגיע - אינני בתול מזה שלושה חודשים ות'אמת...חבל. ועכשיו ברצינות. לפני כמה חודשים חוויתי את מה שניתן לכנות "הקשר הראשון שלי". עם כל הפוצי-מוצי וההוצ'י-קוצ'י, כולל אסמאסים דביקים באמצע הלילה, מתנות ללא סיבה, חיבוקים על כוס שוקו חם וכן, גם סקס. על פניו - כל מה שפיללתי לו בלילות קרים ובודדים ובכל זאת, הקשר הזה ממש לא השאיר לי טעם של עוד... תרתי משמע. אמנם פרצתי את המחסום הפסיכולוגי שנקרא ביישנות / ערך עצמי נמוך, אך הפריצה הזו לא הטיבה עמי. הבטחון העצמי אמנם נסק פלאים, אך הרצון להיות עם בת זוג ירד ביחס הפוך לרמה אפסית כמעט. במילים פשוטות - יצא לי החשק לזיין. מי היה מאמין? בחור בריא בן 24..... איך אמרתם שקוראים לקליניקה ההיא? בקיצור, התנסתי בזה פעם אחת, ראיתי עד כמה העניין הזה דוחה ומאכזב ואני לא מתכוון לחזור על הטעות הזאת שוב. ולא, לא "הביצועים" שלי הם אלו שאיכזבו! דווקא הופתעתי לגלות עד כמה i'm a natural... אם אתם מבינים למה הכוונה. אגב, תמיד תהיתי איך כל מעשני השרשרת מתגברים על הגועל והמחנק שבסיגריה הראשונה עד שהופכים למכורים... טוב, אני סוטה מהנושא. אבל זה לא רק הסקס, אתם יודעים. זו כל החבילה... פשוט נדהמתי לגלות כמה הרבה אתה נאלץ לתת וכמה מעט אתה מקבל בתמורה. אם אני מסכם את החודשיים שהיינו ביחד, אני מקבל את הנתונים הבאים: - כ-1500 שקלים חדשים שחלפו עם הרוח - קרוב ל-1000 ק"מ מצטברים - יותר מ-2000 דקות שיחה בסלולרי - חולצה קרועה אחת - עוגת תפוחים מבוזבזת - 4 בקבוקי דייט קולה - גליל נייר טואלט אחד... וזה עוד בלי להתייחס למשאב הכי יקר שלעולם לא יוחזר - זמן. ומה קיבלתי בתמורה? הרבה "אני חושבת עליך"... ומעט "יש לך חיוך מדהים". אבל עם זה, כידוע, אי אפשר ללכת לקנות במכולת. בקיצור, אצל זונה יוצא יותר זול פר מספר. אבל בואו נשים לרגע את הציניות המרירה בצד. השורה התחתונה היא שסבלתי! סבלתי מכל רגע שביליתי בחברתה של הגברת ובכל זאת סתמתי את האף והתקשרתי אליה שוב ושוב. אחרי הכל, לא כל יום מתאהבת בך בחורה אמיתית, בטח לא כשאתה גמד מכוער. מה גם שהידיעה שמישהו אי שם חושב עליך בהחלט נותנת בוסט רציני לאגו. אם כי לא זו ההרגשה שתביא אותי אל מתחת לחופה, כי מעבר לדימוי העצמי שפורח קיימת גם המחוייבות וזו קשה מנשוא! אתה מוצא את עצמך בתוך מציאות טובענית ותובענית שיושבת לך כמו משקולת אבץ על הלב. אתה הופך לרכוש, מותג, סממן יוקרה שאפשר לספר עליו לחברות, לעוד תמונת פספורט בארנק הפרוותי שלה. בקיצור, גיליתי שזוגיות זו עבודה קשה במשרה מלאה, ללא כל שכר בצידה. פעם לימדו אותי בשיעורי האזרחות שזה נקרא "עבדות". וכשניסיתי לרמוז לה שהגיע הזמן לסדר לי ביטוח מנהלים וקרן פנסיה היא הסתכלה עלי במבט משתאה והדביקה לי בוסה רטובה. מה אני אגיד לכם... חושומור מעולם לא היה הצד החזק שלה. איכשהו סחבתי את העסק הזה במשך חודשיים ונפרדתי ממנה בצורה אלגנטית בהזדמנות הראשונה שנוצרה. באופן בלתי יאמן יצאתי ממערכת היחסים הזו עם שאלה אחת גדולה - למה לעזאזל אנשים מסתובבים בזוגות? לראשונה בחיי אני מסתכל על זוגות מתגפפים וחש רחמים במקום קנאה. טוב נו, מה אני בעצם מתלונן? לפעמים העונש החינוכי ביותר הוא לקבל את מבוקשך.... יש דברים שעדיף להשאיר בגדר פנטזיה.
אהלן
