איכסה
חייבת לחלוק - כ"כ מרגיז! לפני חצי שעה, עמדתי בתחנה וחיכיתי לקו האוטובוס בדרך הביתה. הבחנתי בגבר מבוגר אתיופי בוחן אותי בשקיקה (לא מצאתי דרך אחרת לתאר את זה...) כשעליתי לאוטובוס התיישבתי באחד הספספלים. הוא עלה קצת אחרי והתיישב לידי. מסקירה מהירה היה לי ברור שהיו עוד הרבה מקומות ישיבה אחרים וספספלים ריקים לחלוטין!! מייד נדרכתי. ההרגשה הזאת, של מישו זר שיהיה יותר משמח "לטעות" ולהניח יד עלייך... החוסר נוחות... לאורך כל הנסיעה פקחתי 70 עיניים. שמתי לב לאן הוא מסתכל. איך הוא מזיז את היד ולאן. מדמיינת כבר כיצד אני פורצת בצעקות ומביישת אותו מול כולם. בסופו של דבר הגעתי לתחנה שלי. אמרתי שאני צריכה לרדת מהאוטובוס. אז הוא סובב את הגוף שלו כך שנשאר לי מעבר צר עד מאוד.... אמרתי לו ביתר תקיפות: "אני לא יורדת מהאוטובוס ככה. אתה תקום לחלוטין ואני אעבור" הוא מלמל משהו שהביע אכזבה/תסכול או לא יודעת מה, אבל קם והשאיר לי מרווח די צר כדי לעבור, כשהגוף שלו לכיוון הדלת הקרובה אליי (את הרחוקה הנהג לא טרח בכלל לפתוח...) קמתי, עברתי תוך כדי הקפדה יתרה שאפילו שערה מראשי לא תגע בגועל הזה וירדתי מהדלת השניה (הנהג נאלץ לפתוח אותה, למרות חוסר ההגיון). ירדתי מהאוטובוס והרגשתי גועל, סלידה וכעס! כעס על אותם גברים שחושבים שמותר להם למצוא דרך לא דרך כדי לממש את תאוותם בנשים שלא רוצות אפילו להיות מודעות לקיומם....
חייבת לחלוק - כ"כ מרגיז! לפני חצי שעה, עמדתי בתחנה וחיכיתי לקו האוטובוס בדרך הביתה. הבחנתי בגבר מבוגר אתיופי בוחן אותי בשקיקה (לא מצאתי דרך אחרת לתאר את זה...) כשעליתי לאוטובוס התיישבתי באחד הספספלים. הוא עלה קצת אחרי והתיישב לידי. מסקירה מהירה היה לי ברור שהיו עוד הרבה מקומות ישיבה אחרים וספספלים ריקים לחלוטין!! מייד נדרכתי. ההרגשה הזאת, של מישו זר שיהיה יותר משמח "לטעות" ולהניח יד עלייך... החוסר נוחות... לאורך כל הנסיעה פקחתי 70 עיניים. שמתי לב לאן הוא מסתכל. איך הוא מזיז את היד ולאן. מדמיינת כבר כיצד אני פורצת בצעקות ומביישת אותו מול כולם. בסופו של דבר הגעתי לתחנה שלי. אמרתי שאני צריכה לרדת מהאוטובוס. אז הוא סובב את הגוף שלו כך שנשאר לי מעבר צר עד מאוד.... אמרתי לו ביתר תקיפות: "אני לא יורדת מהאוטובוס ככה. אתה תקום לחלוטין ואני אעבור" הוא מלמל משהו שהביע אכזבה/תסכול או לא יודעת מה, אבל קם והשאיר לי מרווח די צר כדי לעבור, כשהגוף שלו לכיוון הדלת הקרובה אליי (את הרחוקה הנהג לא טרח בכלל לפתוח...) קמתי, עברתי תוך כדי הקפדה יתרה שאפילו שערה מראשי לא תגע בגועל הזה וירדתי מהדלת השניה (הנהג נאלץ לפתוח אותה, למרות חוסר ההגיון). ירדתי מהאוטובוס והרגשתי גועל, סלידה וכעס! כעס על אותם גברים שחושבים שמותר להם למצוא דרך לא דרך כדי לממש את תאוותם בנשים שלא רוצות אפילו להיות מודעות לקיומם....