י אלדורית, אני מאד מאד נהנית מהכתיב
מהכתיבה שלך כאן בפורום, ואני בטוחה שדעותיך מגובשות היטב, כמו שלי- ואולי אפילו יותר. אין ספק, שיכולת הכתיבה שלך, יכולת הניסוח שלך, ברורה הרבה משלי. כאשר כתבתי "זמן אמת", התכוונתי שזה לא המקום להתחיל בו להעביר מסרים או לחנך. כתבתי בהודעה אחרת שלי, שכך אני אומרת להורים- "אם אתם רוצים ליצור איזה שינוי בדפוס מערכת היחסים עם הילד, אל תתחילו זאת במסעדה בחוץ, לא ברחוב". אלה סיטואציות שמקשות על שני הצדדים להתמודד נכון עם הסיטואציה, מעבר לקושי הספציפי. האנלוגיה היא סיפור הדג. להורה יש עמדה מסויימת, בנושא מסויים, יש לו מספיק הזדמנויות לשוחח עם הילד על הנושא. נתייחס למקרה הדג. אני מניחה שכאשר הורים מטיילים עם ידיהם ברחובות העיר, קורה שעוברים ליד חנויות של בעלי חיים. זו הזדמנות מצויינת לשוחח על העמדות- כי הילד מתלהב, הילד רוצה, אבל להורה יש עמדה משלו, עליה הוא יכול לדבר. הדגים אינם עדיין בידיו של הילד, אינם בשקית כמו שאר ילדי הגן, הדגים שייכים לחנות. או, כאשר צופים בטלויזיה, ולא במקרה נכנסים לערוץ 8, גם זו הזדמנות לשוחח על הנושא. זו הזדמנות מצויינת, לדבר על הנושא. כאשר הילד כבר מוכן לדעות של הורהו בנושא, יש לשער שיהיה לו קל הרבה יותר לקבל תגובה כזו שלאימו למתן דג במסיבת יום הולדת בגן. תראי אלדורית, יכולתי בכלל לא להגיב על הסיפור, כי אני חושבת שיש דברים הרבה יותר משמעותיים מאשר סירוב של אמא לקחת דג שניתן במתנה בגן ובכי של ילד. הגבתי ולא בציניות, בין השאר כי ידעתי שכן ניתן לגדל דגים בתנאים כאלה. אני שוב מחזירה אותך לסיפורים שסיפרתי ולסיפור של ליליה. לגבי הניתוח שלך, בסעיף 1, נראה לי שעשית הכללה, או הוצאת דברים מהקשרם. יש הבדל גדול בין עקרון הורי, למשל- אני לא קונה לך 2 ארטיקים בזה אחר זה,או אני לא קונה לך ציפור בחנות לבעלי חיים, מאשר סיטואציה שבה כל ילדי הגן קיבלו מתנה, מאד מיוחדת מבחינת הילדים, ומתנה זו מתנגשת עם עקורונות הוריים. לא ניתן לומר עלי, מבחינת ההסטוריה שלי כמחנכת את ילדי, וגם לא במשפחתון(כאשר ישנה שונות רבה במיומנויות שלי ובגישות שלי לעומת מה שחשבתי ועשיתי לפני 30 שנה), שאני היא זו ש"מכופפת את עקרונותי" מול מצבי אמת - מול דרישות הילדים. אני רואה בסיוטאציה זו מקום להניח בצד את העקרונות שלי, ולא להעמיד את הילד בסיטואציה לא קלה- "כי כולם קיבלו", "כי ז המאד מושך". שוב, לא קרה אסון נוראי, לא נגרמה לילד שום טראומה,הוא למד בדרך מסויימת את עמדת אימו לגבי גידול דגים באקווריום. נראה לי, שלא הצלחתי להעביר, משום קשי שלי בניסוח, מה אני חושבת על צרכי הורים מול צרכי הילדים. כאן הייתה התנגשות בין צורכי האם לצורכי הילד. לאם היה חשוב- לממש/להוציא אל הפועל/לחנך את בנה ואת הסביבה (גננת, הורי ילדת יום ההולדת) את תפיסת עולמה כלפי הנושא- שאינו כרוך בסכנת חיים, אלא תפיסת עולם מסויימת לגבי גידול בעלי חיים כמו דגים שלא בדרך הטבעית. אישית, אני רואה בדרך הפעולה שלה, משהו נוקשה, בדיוק כמו שאני כאם צעירה, נקטתי צעדים לגבי ילדי, משום עמדותי- בדרך שהיום ברורה לי כנוקשה ולא לענין. לגבי הפצצות- אני רגילה, מהעבר, בימים שעוד לא היית איתנו, שנפלו עלי הרבה פצצות, והייתי נכנסת עם קסדה. אני רגילה שדעותי לא תמיד מקובלות, ולכן אני כותבת ככה. בכלל לא חשבתי עליך כאשר כתבתי זאת. רוב המגיבות חושבות כמוך וכמו אמא של שלי- כך שחשבתי על כלל האמהות.... את תופסת זאת כלגלוג, אני תופסת זאת כמגננה... אין לי קשר אישי איתך, לא לך איתי. איני נעלבת מהערתך לגבי עמדתי- שנשמעה לך צינית. פשוט רציתי להסביר עצמי. גם כאשר אני מותקפת ישירות, כאן בפורום, איני נעלבת. אני כן מרגישה שלא נאה לפורום שכך יכתבו בו- זה הכל. הכל כאן ווירטואלי, אין ביננו קשר קרוב ואמיתי, שבו יש פוטנציאל לפגיעה. תמיד אני אומרת, שאפשר להעליב רק את מי שנעלב. אני לא נעלבתי, ואני מצטערת אם חווית את הדברים שכתבתי כלגלוג. לא זו הייתה הכוונה. יו, לאן הגענו בגלל דג זהב קטן.... דסי לחלוטין לא
