אני חולק עליך..
בלי ההימור של לקחת תפקיד.. גם אותם מדריכים שחשבו בהתחלה שיפרשו ובסוף התגלו כתותחי על, לא ידיעו למעמדם.. אין מה לעשות.. כמו במקרים אחרים בחיים.. בלי להמר אי אפשר להצליח.. ונכון.. מתוך אותם אנשים שלוקחים תפקיד בלב לא שלם, אז יש את הכמה שפורשים ויש את הקבוצות והחניכים שנפגעים מזה.. אבל באותה מידה.. אין את האנשים שמתגלים בסוף כאלה שראויים להנהיג את השבטים שלהם.. לדעתי, גם אם מישהו לא סגור על עצמו בעניין של לקחת תפקיד, שייקח, ומסקימום, במקרה הרע, אז החניכים יישאו בתוצאות (וזה לא שזה עד כדי כך משפיע עליהם ושהם באמת יזכרו את זה שנתיים שלוש אחרי זה כשהם כבר יהיו בעצמם לקראת הכניסה לשכב"ג) גם לגבי העניין השני אני לא מסכים איתך.. כפי שאני רואה מכרטיסך האישי.. את בת 16, כלומר, בכיתה י' או י"א.. גם אני בשלב שלך חשבתי בדיוק אותו דבר, שתמיד אפשר למצוא זמן לכל דבר.. ובכל זאת להצליח בהכל עד כמה שאפשר... אבל זה לפעמים פשוט לא נכון.. ובמקרים מסויימים הסטירה כ"כ קשה וכואבת.. ואני אישית הרגשתי את הסטירה הזו בחודשיים-שלושה האחרונים. היו לי 5 בגרויות חורף (2 השאלונים הקשים במתמטיקה, הסטוריה, אזרחות, ותנ"ך) ובמהלך התקופה הזו, אני קרסתי מלחץ, ואיבדתי את כל מה שהיה לי, מרוב הייאוש והדיכאון שהעומס הזה יצר לי.. קיבלתי ציונים נמוכים ממה שציפיתי במתכונות... ניתקתי קשר עם חצי מהחברים שלי, כי לא היה לי זמן להיפגש עם אף אחד... לא יצאתי מהבית... הייתי במצב לחץ עצום שגרם לזה שרבתי כמעט עם חצי עולם... עשיתי תאונת דרכים שגרמה לאובדן האוטו שלי.. היתה תקופה שאפילו התחלתי לעשן מרוב הפאניקה.. לא פחות מ-3 בחורות זרקו אותי בתקופה הזו.. התקרה קרסה לי בין הזרועות.. אני אומר את זה מתוך עצה.. פשוט לא להסתמך על המשפט הזה.. קחו מראש בחשבון את המעמסה שאתם לוקחים על עצמכם.. שימו לב שההחלטות האלה יכולות גם להתנקם בכם אם לוקחים אותן לא בזמן..
))