איך מתחילים תהליך?

איך מתחילים תהליך?

קיבלתי את הבשורה ממנו היום. בהפתעה גמורה . הוא לא יודע אם הוא רוצה לחתוך או להישאר, הוא חושב על גירושים כבר 3 חודשים , מה אני אמורה לעשות? הוא לא יודע, שאני אחליט. אז איך מחליטים? וכשמחליטים לפרק - איך עושים את זה? תודה
 

holabo

New member
שאת תחליטי?

הוא אומר לך שהוא חושב על גרושים 3 חודשים - ואת צריכה להחליט מה לעשות? נראה לי שזה כבר הוחלט, לא? ומה את רוצה? איך מחליטים? - כשהעתיד איתו נראה קודר ולעתיד בלעדיו נראה שיש תקווה להיות במקום טוב יותר ונכון יותר, אז כבר יודעים . אם שניכם לא בטוחים תנסו אולי פרידה לזמן קצוב, שרק אחריה מחליטים אם להתקדם לגרושים או לא. ואני אומרת - אם מפרקים, בשביל הבריאות של כולם, לעשות הכל שזה ייגמר בטוב.
 

נעיתה

New member
את התהליך מתחילים ביחד

אם יש מקום לדיבור אז זה בדיוק הזמן. אנחנו לא ממש יכולים לתת לך טיפים לגבי קבלת החלטה שכזו. ואם כבר מפרקים אז לזכור שהצד השני הוא אדם שאהבת וקודם בן אדם, עדיף לסיים יפה עד כמה שניתן. בהצלחה!
 

Rtitan

New member
../images/Emo60.gif נסו ללכת צעד אחרי צעד...

קראי שוב את מה שכתבת, איך תיארת את המצב שלכם... הא חושב עם עצמו כבר שלושה חודשים וכעת שיתף אותך (תודה לאל ששיתף אותך לבסוף ולא הניח את ה-
לפתחך בוקר בהיר אחד...
). הוא לא ממש יודע אם לחתוך או להישאר... וגם את לא ממש יודעת. מה שהכי מרגיש לי ממה שכתבת, הוא שנקלעתם למערבולת, לסחרור, לסערה מסויימת בחייכם שהרימה ענני אבק ושניכם לא ממש יודעים היכן אתם נמצאים, מה נמצא סביבכם, מה אתם רוצים, איך אתם רואים את המשך החיים שלכם ולאן אתם רוצים להגיע... כרגע, המטרה הראשונה היא ששניכם תבינו מה אתם באמת רוצים להשיג ולאן אתם רוצים להגיע בסופו של דבר - ואת זה תוכלו לעשות רק אחרי שהאבק שהסערה הזו הרימה לאוויר ישקע קצת ותוכלו לראות את העולם שנוצר סביבכם בסערה הזו. בקשר לזוגיות ביניכם - אל תפנו לאפיקים מעשיים כרגע... מה שכן, הייתי ממליץ לכם בחום להיפרד לתקופת מה, שהוא או את - תלוי מי נשאר עם הילדים - הילדים בכל מקרה נשארים בבית כדי לשמור להם על היציבות, ישכור דירה ועבור לגור שם בינתיים. נצלו את התקופה כל אחד מכם בנפרד כדי להבין מה אתם מרגישים... מצד אחד - חוו את המרחק ביניכם. אולם יחד עם זאת, מצד שני שפרו את התקשורת היעילה ביניכם: נסו לדבר על מה שאתם מרגישים דרך מטפל זוגי שיוכל להכיל את שניכם. בסופו של כל מפגש כזה שבו תדברו על הכל!! חזרו כל אחד למקומו ועבדו בתוככם את התחושות והמחשבות. אל תהססו לומר אחד לשני הכל בצורה שתאפשר לצד השני לקבל את הדברים ולא להתבצר מאחורי חומות - זה מצריך שכל והמון סבלנות, אבל זה משתלם. אל תתחפרו בהחלטות ראשוניות - הקשיבו, היו פתוחים אחד לשני ואם תמצאו שהרגשות עודם שם ביניכם - התחילו במסע אל אמצע העמק - והמתינו אחד לשני שם... משברים בנישואין עוברים על כולם - הבינו מה אתם רוצים, ואם אתם מרגישים שיש ביניכם את החיבור של זוג נשוי אבל במשבר, לכו אחד לקראת השני
. בסופו של דבר, המשבר הזה יכול להיות אחד הדברים הכי טובים שקרו לכם בנישואין
. אם לא... רק אז יהיה מקום לשאול את השאלה ששאלת: "וכשמחליטים לפרק - איך עושים את זה?"
... בהצלחה גדולה לשניכם
.
 
תודה ותשובות

אהבה יש - בשני הצדדים. לטענתו הוא בוחן את חייו בשל משבר גיל , הוא לא יודע אם שווה לתקן, הוא לא יודע מה נשאר מהזוגיות שלנו ואם הוא רוצה שנעשה משהו כדי לתקן/לשפר/לשנות . בקיצור הוא הגיע עם עצמו למבוי סתום. אני לא רוצה להיות "תלויה" באויר עד שיקבל החלטה ומצד שני קשה לי להגיד "להתגרש" כשרק אתמול שמעתי על המחשבות שלו ועל מה שהוא מרגיש. לא יזמתי את זה, לא חשבתי על זה ולא תכננתי את זה. אני מאמינה שאם נצא לדרך של גירושין זה יעשה בכבוד. אני מקווה שגם פה לא אתבדה ואמצא את עצמי חוטפת סטירה.
 
תעשו מקום למצטרפת חדשה?

היום הוא הודיע לי שהוא עוזב את הבית ביום ראשון ועובר לגור עם מישהי אחרת. אז אין סיבה ליעוץ/גישור/פישור או קרקור. הוא החליט בעצמו (לפחות חסך ממני את ההתלבטויות) . כרגע בודקים איך ומתי לספר לילדים . אמנם אני לא צעירה בגיל אבל בהחלט צעירה בדרך הזו.
 

holabo

New member
לקחת נשימה עמוקה

את צריכה עכשיו את כל הכוחות שלך, כדי להתקדם הלאה. זה יכול להיות פוגע ומעליב עד מוות, אבל את יכולה לבחור שלא להסתכל על זה ככה. את נשמעת חזקה. תישארי חזקה בשבילך ובשביל הילדים. אל תיכנסי לסכסוכים מיותרים. הם לא יביאו לך כלום מלבד סיכסוכים. לפעמים צריך פשוט לבלוע. לא בשבילו בשבילך
 

Rtitan

New member
../images/Emo201.gif../images/Emo14.gif הייתי במקום הזה בדיוק, לפני...

כמעט 8 שנים... לא אצבע לך את העולם בוורוד - ממתינה לך תקופה מא מאד קשה. לי היה קשה מאד בעיקר מול עצמי - לוקח לי המון זמן לעכל אבדן של מערכת יחסים ואת העובדה שאהבה יכולה להתמסמס בצורה כזו. מצד שני... ואני מתכוון לכל מילה שאני כותב כאן: זה היה אחד הדברים הכי טובים שקרו בחיים שלי - אי אפשר להתחיל למנות כמה העולם יותר טוב כיום מאשר אז - רק קחי נשימה ארוכה, ותזכרי שזה ייקח זמן, אבל בסוף הדרך ממתין עולם חדש לגמרי
. שיהיה בהצלחה
 
בהחלט אין מקום לגישור ושאר ירקות...

לפעמים קל יותר כשמנחיתים עלינו דברים ולפעמים אנו הולכים לאיבוד כשאין לנו שליטה. בכל מקרה מעכשיו תקחי שליטה על חייך מבלי להכניס אותו יותר למשוואה. יש מצב שלא נאמרה המילה האחרונה מבחינתו, אבל עלייך זה לא צריך להשפיע.
 

ye44

New member
רצים לפתוח תיק במהירות האור

" עלק משבר בחייו " נו באמת מה נהיה ? לא אוהב אותך
תפנימי ! אז בואי לא נרמה את עצמנו אם יש לך ילדים מתחת לגיל 18 תטיסי את עצמך לבית דין לעניני משפחה ,תפתחי תיק בכמה דקות ותבטחי את עתידך בכבוד.. כבדהו וחשדהו ברגע שמתגרשים אנשים מתהפכים אם ילדייך גדולים מעל גיל 18 הכל חצי חצי שישלם לך שליש על הילדים ושלום ולא להתראות חשוב לא להיות שאננים ולומר לעצמך הוא יהיה בסדר איתי תלחמי על שלך !
 
סגר את הדלת והלך.

חיכה שהילדים ילכו לישון, ארז תיק וניפרד ממני. אני לא מאמינה שזהו. אני מרגישה כל כך חלושה . כאילו אין לי דם בגוף. כאילו אין לי אויר לנשימה. הילדים נמים במיטה, אני לא רוצה לדבר בטלפון עם אף אחד כדי לא להעיר אותם. אני פוחדת ללכת לחדר שינה ולפתוח את הארון ולראות מה הוא לקח ומה חסר . אני רוצה לסמן X שחור על התאריך בלוח השנה. אני רוצה לקפוץ בזמן קדימה . לא רוצה להיות כאן ועכשיו.
 
../images/Emo201.gif

אני קוראת את מה שאת כותבת ובא לי לבכות איתך. היום השחור הזה שאת מסמנת בלוח השנה הוא יום שעוד תביטי אליו הרבה פעמים. תחילה במבט כואב, אחר כך במבט שואל ולבסוף במבט על חיוך, שחולף מהמקום שבו תהיי, על הדרך שתעברי עד לתאריך הזה. שולחת לך כוחות להתמודד עם הלילה הזה שמצפה לך ועם הבוקר שאחריו
 

Rtitan

New member
../images/Emo14.gif השארת אותי יושב על מקומי...

הלום כאב... קשה לדמיין כמה - אני קורא את מה שכתבת ומרגיש איך הדם אצלי אוזל מכפות הרגליים והגוף... איך הפה מתייבש לו והדמעות עולות ומציפות את העיניים... יושב כאן וכותב אלייך כדי שלא תרגישי לבד, שתדעי שיש מישהו בעולם שנמצא שם ומזדהה מאד עם התחושות הללו ויודע איזה מסע מטורף את מתחילה ממש ברגעים הללו. אין לי מילים מנחמות לומר... רק שאני מקווה שנפגוש אותך כשתצאי מהמקום המאד אפל שאת נכנסת אליו כעת, לא יהיה לך קל - אבל ברגעים הכי קשים תזכרי שיש עוד מי שעבר את זה - והם ממתינים לך בצד השני. פשוט - תתחילי ללכת קדימה
בהצלחה...
 

Rtitan

New member
מאי 2002...

אני יושב עדיין מול ההודעה שלך, במסנג'ר מולי יושבת אישה מאד מיוחדת לי, ואנחנו חולקים את הרגשות שחולפים בתוכינו על מה שכתבת כאן. היא מביטה בי, ורואה את הדמעות שלי זולגות והיא מכירה אותי מספיק לדעת מהיכן הן מגיעות... זה היה מאי 2002, ב-3 במאי התברר לי שהיה לה מאהב כבר שנה ושמונה חודשים... שבועיים אחרי זה יצאתי מהבית ההוא עם שתי שקיות וכמה ארגזים לבית של אימא שלי... המכונית גולשת ביציאה מהחניה, עוד מבט אחד אל עץ השסק שהיה העץ הראשון שנטעתי בגינה מול חלון חדר השינה, כי היא כל כך אהבה שסק... לא היה לי אוויר לנשום כשהמכונית ניתקה אותי מהמקום הזה שהיה לי "בית". לא ידעתי איזה מסע אני מתחיל באותו ערב, באמת ובתמים חשבתי שהחיים שלי מסתיימים שם. את החודשים הבאים עברתי כגווייה מהלכת, מוותר-לא-מוותר על החיים ולא מאמין שיום אחד הכאב הזה יעבור. בעוד חודשיים וחצי יגיע מאי 2010, שמונה שנים אחרי. מאי 2002 היה האירוע שנתן לי חיים חדשים, כמו כל הריון ולידה - גם הלידה הזו היתה כואבת מאד, אבל אני יכול להביט היום על כל מה שעברתי מאז ולומר בלב שלם - זה היה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי
, יצא משם RT מאד שונה ובעיני גם הרבה יותר טוב ומאושר. אני לא מכיר אותך, התוודאתי אלייך רק לפני יומיים... וכעת יושב ומביט במה שאת כותבת ומקווה שיום אחד תצליחי להבין על מה אני מדבר...
.
 
אתם לא מבינים איזה ברז פתחתם אצלי

מכל השנים שאני בתפוז (ברור לכם שהניק הזה ניפתח במיוחד לכאן נכון?)בחיים לא בכיתי ככה מול המסך. אנשים שלא מכירים ויכולים לחלוק חוויות ורגשות ולהראות את הדרך נמצאים פה ומוכנים להקשיב ולשמש משענת, לשתף ולחלוק את הרגעים היותר קשים שעברו עליהם. אני יודעת שההתחלה קשה וזה ילך ויהיה קל יותר. אני יודעת שמשהו חדש מתחיל עבורי ואני מאמינה שיהיה טוב יותר וקל יותר. תודה.
 

Rtitan

New member
יקירתי... אינני מכיר אותך - אבל אומר את מה...

שאני אומר לחברים שלי... "מאחר ואני גר בארה"ב - אני ער בשעות שאת לא מצליחה להירדם..." זה יהיה קשה... זה יהיה לא פשוט... בסוף - זה יהיה חיוך וחיים חדשים...
.
 
בסדר, אני בוכה, ומפסיקה

ושוב עולה לחלוחית ואני ממהרת להסתיר ולהתגבר. סוג של אבל - לא?
 
למעלה