איך מתחילים מחדש?

[Rtitan]

השיניים הלכו אחרי הטלנובלה בפעם שעברה?

 

[Rtitan]

הויכוח התמידי... ../images/Emo13.gif |../images/Emo186.gif או ../images/Emo23.gif

כמו הויכוח בין חסידי ניקון וקאנון במצלמות, כמו הויכוח בין חסידי ווינדוז ואפל במחשבים, כמו הויכוח בין חסידי יפניים ואיטלקיים באופנועים (תחזיקו אצבעות שלא ימכרו את הדוקאטי עד סוף השבוע...

), וכמו חסידי פררארי ולמבורגיני במכוניות - הכל תלוי בטעם אישי ובמה שמתאים לכל אחד... אצלי אין הרבה ברירות, אין לי הרבה שכל כך שאין מה שיפריע ל-

לעשות מה שבא לו ... זו הסיבה שבעניינים הללו אני עובד רק מה-

... מה לעשות - הוא האחראי על ענייני הרגש וכשהוא מתאהב, העולם ואישתו יכולים לומר כל מה שהם רוצים - זה לא עוזר, אני חי מה-

ומרגיש דרך הלב ומה שנשאר מהמוח שלי עסוק בדברים אחרים לגמרי. לפעמים אני רוצה להיות מסוגל לנתק את הלב ואת עצמי מהרגש ולהיות מסוגל לחיות לפי הרציונאל, ללא ספק זה הרבה יותר קל, הרבה פחות כואב ואיכשהו הדברים יותר הגיוניים ולא נראים כמו טיול מתמיד על רכבת הרים שאיבדה שליטה במרכז של חור שחור מסתובב עם שדה מגנטי אולטרא-חזק - אבל למדתי לקבל את עצמי עם הפאק הזה ואני חי איתו טוב. נכון שפרידות ואהבות נכזבות קורעות לי את הצורה, משקיעות אותי באבל קשה ותהליך פרידה כואב להחריד, אבל אני תמיד יודע שכמה שזה כואב - זה זמני... ואחרי זה תהיה שוב פעם שאתאהב עד העצם וכשזה קורה... חבל על הזמן. מבט זגוגי בעיניים, שוכחים את הבייגל בטוסטר אובן, הסיני לא ישן והקיר של הפייסבוק קורס... וכש-

חוזרת לארץ מתכוננים לפעם הבאה

כבר מעכשיו

והעולם הופך להיות מקום שכיף להתעורר בו בכל בוקר, ואפילו כייפית הציפייה של להיות בעבודה כשהיא ישנה בארץ ואני כאן מת-געגע עד שהיא תתעורר. לכי אחרי מה שמתאים לך - רק את יודעת מה זה (וכן, יש לי מושג קלוש

).

 

[Rtitan]

../images/Emo79.gif בעיני השיר הזה... ../images/Emo99.gif

בעצם מספר את כל הסיפור של "אהבה"

... היא כל כך הרבה דברים, היא כל כך שונה מאדם לאדם - עד שכל אחד יכול רק לספר את החוויה הסובייקטיבית, האישית שלו... וכל אחד אחר יוכל להתחבר רק למקומות מסויימים אצל מישהו אחר. החוכמה היא למצוא את מי שה-

שלו או שלה מנגנים באותו סולם ואז ליצור הרמוניות. את מכירה את הסולם שלך... תתחילי לנגן - לאט לאט תלמדי איך לנגן מוסיקה שתאהבי

. זה לא קל - ויעידו האצבעות שלי שקצותיהן כואבות קבוע כבר חודשיים - מאז היום ההוא שהחלטתי שאני קונה לעצמי גיטרה חשמלית וחזרתי לנגן אחרי 20 ומשהו שנים.

 

[אחרי 20 שנים]

אני שרה ורוקדת לפי המנגינה שמתנגנת בי

לפעמים היא שמחה וסוחפת לפעמים היא עצובה וסוערת. לאיטים היא שקטה ואיטית לפעמים היא מהירה וחזקה.

 

[איקאה1]

תודה , פינקי

מה שכתבת , מאוד רלוונטי למקום שאני נמצאת בו. איך יודעים אם הראש לא יותר מדי מכתיב מה שהלב כבר מזמן אמר. אני משתגעת מחוסר הידיעה וזה די תוקע אותי ויוצר תסכול. זה כל כך קשה!!!

 

[פינקי חושנית]

זה טוב שאת כנה עם עצמך

כשמרגישים תקיעות צריך לעשות מעשה כי אחרת את גוזרת על עצמך חיי סבל והתרחקות מעצמך. אני לומדת פעם בשבוע לימודים רוחניים וזה מאוד עוזר לי. הרבה דברים מצליחים אחרי שנים להשתחרר. ככל שמתקרבת לעצמי ולומדת, דברים חדשים עולים, שאלות חדשות. העומק והלימוד הם בלתי סופיים אבל העבודה העצמית מספקת, ממלאה ומביאה אותי למקומות טובים ומאוזנים יותר (עם עצמי). אם תרצי פרטים אשלח במסר.

 

[שלי תלתלים]

כשזה

זה אז מרגישים חזק בקישקעס. אין אפס. כמו שהשמיים כחולים ביום קיץ, כמו שהשמש זורחת בבוקר. מרגישים. אם השכל עובד או לא? נו שויין השכל בכלל לא רלבנטי כשחוטפים את זה ישר ללב. מתישהו נכנסים לשגרה ואז המבחן האמיתי מגיע- הוא שם בשבילי או לא? אפשר להשען? אייזן בטון או צמר גפן מתוק? איך הוא עם הילדים שלו? איך עם שלי? כל אלה מתבררים במשך הזמן...ואז הבדיקה הרציונלית מתערבבת עם הלב. ככה זה עובד אצלי לפחות. בהצלחה

 

[שלי תלתלים]

נן שויין

ברח לי השרשור התאים

זה מה שקורה כשבודקים בגרויות באישון לילה