איך מצליחים

[s m i l e 2 4]

איך מצליחים

לעצור עצבים לפני שהם משתלטים? איך אפשר לעצור את המילים ולהצליח לחשוב לפני שמוצאים מילה מהפה?( כי הרבה פעמים אני לא ממש חייבת להגיד את כל מה שאני חושבת...גם אם זה מאוד מפתה להגיד את זה באותה השניה) ויותר חשוב זה איך לוקחים דברים בפרופורציות הנכונות ולא מתעצבנים מכל דבר ולא נותנים לדבר הכי קטן לשבש את כל שגרת היום ולהשפיע בכל דבר שעושים? טוב, אז אני לא יודעת אם השאלה היא בפורום הנכון אבל שווה לנסות...

 

[רוח מדבר]

קודם כל מבינים, שאנו שולטים בעצבים

מבינים את זה טוב מאוד מתוך דוגמה קטנה, בואי נתערב, שאת העצבים את מאבדת בד"כ מול אנשים שאת אוהבת, או שאת מרגישה יותר חזקה מהם...?? לדוגמה, לא היית מאבדת את העצבים מול מייק טייסון כזה, שיכול באגרוף אחד לשלוח אותך לעולם הבא.. נכון? למה לדעתך מול אחד כמו מייק טייסון לא היית מאבדת את העצבים כל כך מהר (אם בכלל) ? מיקי

 

[s m i l e 2 4]

זה בדר"כ קורה מול האנשים שהכי קרובים אלי..

כי יש את האנשים שלא משנה מה נגיד להם נדע שהם ייסלחו.. מול האחרים יותר קל לשלוט בעצבים, לעצור לרגע ולחשוב..לדוגמא מול הבוסים.. (אבל יש מצב שגם זה יכול לקרות כי לפעמים גם לא איכפת לי לזרוק הכל בשביל התגובה..)

 

[רוח מדבר]

כלומר, מה שאת אומרת לי הוא

שעל האנשים שאת אוהבת את שמה יותר קצוץ ומגיבה בפראות בעוד שמול אחרים, את שוקלת את הצעדים שלך יותר.. אז מי באמת יותר חשוב לך? את שמה לב לפרדוקס? את שמה לב גם לעובדה שיש לך אפשרות לשלוט ב"עצבים" שלך? מיקי

 

[s m i l e 2 4]

משו כזה...

קצת הגזמת עם הפראות

אבל כן.. אני מרשה לעצמי יותר.. אני מודעת לזה וזו בדיוק הבעיה שמול האנשים הקרובים זה לא הולך ומול האחרים זה כן מצליח ועל זה אני צריכה לעבוד..

 

[רוח מדבר]

למה הגזמתי עם הפראות

תחשבי על זה... במקום לעשות לעצמך הנחות וסליחה על הביטוי 'זיוני שכל', תראי את זה כמה שזה! את לוקחת את האנשים שקרובים אליך כמובן מאליו ("לא משנה מה נגיד להם הם יסלחו לנו") זהו ביטוי לזילזול!!! האם מתאים לך שהאנשים שאוהבים אותך יזלזלו בך? יקחו אותך כמובן מאליו? זה מה שאת עושה. תקראי לכלב בשמו!!! תכירי בו!! ותביני עד כמה ההתנהגות הזו זוועתית - עד שימאס לך ממנה לחלוטין. או אז את תעשי את השינוי מאוד מהר! בהצלחה מיקי

 

[מיכל הררי]

אני אוהבת את הישירות שלך,

ואת ההליכה עד הסוף עם מה שאתה מרגיש

 

[s m i l e 2 4]

מה שנכון נכון...

במיוחד שאני גם כ"כ שונאת שאנשים שקרובים אלי לוקחים אותי כמובן מאליו. זה בדיוק מה שחשבתי עליו בנסיעה בשעה האחרונה... עד כמה אני שונאת שעושים לי את הדבר שאני עושה הרבה פעמים לאחרים.. אז אולי את זה אני צריכה להכניס לעצמי לראש שמה שכ"כ שנוא עלי אני לא אעשה לאחרים.. תודה..

 

[רוח מדבר]

אז מה צריך לקרות

כדי שתכניסי את זה לראש שלך?! כבר ומייד? כך שכבר תתחילי לגלות שינויים בהתנהגות שלך כלפי אלו שאת אוהבת? מיקי

 

[s m i l e 2 4]

אולי לנסות להזכיר לעצמי

תמיד איך זה גורם לי להרגיש שמישו מתנהג אלי באותה דרך, איך זה משגע אותי שמישהו שמרשה לעצמו להגיד לי את אותם הדברים.

 

[רוח מדבר]

כשאת אומרת לנסות - זוהי בריחה מראש

מראש את יודעת שזה לא יעבוד, ולכן את משתמשת במילה לנסות. אם אמרתי לך "ניסיתי לסגור את הדלת" - מה את יודעת בוודאות? שהדלת עדיין פתוחה, נכון? אי אפשר 'לנסות' - אפשר או לעשות, או לא לעשות דברים בחיים. אז מה צריך לקרות, כדי שתזהי בכל פעם שאת מתפרצת על מישהו שאת בעצם מזלזלת באותו אדם? שזה מנוגד לעובדה שאת אוהבת אותו? מיקי

 

[s m i l e 2 4]

אז במקום לנסות לזכור אני

אזכור את זה..

 

[רוח מדבר]

מה עוד את יכולה לעשות כדי לזכור את זה?

 

[isaacm]

צריך שיהיה לך ברור שאין תשובה שניתן לתת

לך בהודעה אחת פשוטה. העלית כאן את השרשרת המפורסמת שנקראת אפרת. את מתארת (אני יודע, הכי חשוב לך זה הקטע של העצבים - אבל בואי, טיילי אתי) שכאשר קורה אירוע: יש אבדן פרופורציות, יש תחושה של "אבדן עצבים" ואז יוצאות המילים. האירוע הוא דבר שאין לך עליו שליטה. אבדן פרופורציות או הפירוש הוא השלב הבא וכאן יכולה להיות לך שליטה. הרגש מופיע כ"אובדן עצבים" או כעס נוראי, בלתי ניתן לשליטה והוא תוצאה של הפירוש. הפעולה של הדיבור היא השלמת המעגל. כל מה שעשיתי עד עכשיו זה לתת ךמה שאת עוברת תיאורים קצת יותר מוחשיים כך שנוכל לגעת בקטע מסויים ולשפר. תהיי מוכנה לסייע לי? אני מזמין אותך לספר לנו מה את חושבת אחרי שקראת את ההודעה הזו. סקרן לקרא מה שיהיה לך לומר איציק

 

[s m i l e 2 4]

זה מה שתמיד אמרו לי ואני יודעת

שעל מה שאנשים עושים או אומרים אין לי שליטה אבל על התגובה שלי כן יש לי שליטה..אבל לדעת לא תמיד עוזר לי. ואחרי כל העצבים מתווסף גם הכעס של למה הגבתי ככה והייתי צריכה לשתוק. וזה גם משו שמוכיח את עצמו בזה שאני בוחרת אל מי להתנהג ככה. עובדה שעל הבוסית שלי אני לא מתפרצת.. ועל האנשים שהכי קרובים זה הכי קל. אז בעצם אני צריכה לעבוד על אבדן הפרופורציות וכל השאר זה בעצם תוצאה של זה. אבל מה שקשה שהכל נמצא בראש ובמבחן התוצאה אני לא ממש עומדת.. תודה..

 

[isaacm]

אם כולם אומרים, אולי יש בזה משהו.

יש משהו נוסף שצריך לקחת בחשבון. את לא מעיזה לפגוע באנשים מסויימים כי מראש התוצאה אינה משהו שאת תהיי מוכנה לסבול. הייתי סקרן לעבוד איתך על אחת מההתפרצויות האחרונות שלך, ולבחון ביחד איפה יש כשלים, איפה את יכולה לעזור לעצמך, ובאילו מקומות תוכלי בעתיד להתערב בתהליך שאת עוברת בצורה כמעט אוטומאטית. שתפי אם את מוצאת דוגמא שאת יכולה לשתף במלואה (דוגמא "מעוגלת" לא תעשה את העבודה). איציק.

 

[רוח מדבר]

בנוגע לכעס על עצמך על התגובה

כעס כמוהו כחיזוק חיובי. מכיוון שהוא מכוון את תשומת הלב שלנו לפעולה מסויימת, ההכרה בפעולה הזו מביאה אותה לקרות שוב ושוב.. ולכן הכעס במקרה דנן איננו אפקטיבי. המלצתי, בכל פעם שאת שמה לב שהתגובה שלך איננה התגובה שאת רוצה, באותו הרגע תאמרי לעצמך: "שמתי לב" וזהו. את תגלי שמהר מאוד, התגובה שאת לא אוהבת תתחיל להשתנות ואפילו תעלם. בהצלחה מיקי

 

[ענבל כהן חמו]

אימפולסיביות

נשמע לי שמה שמנהל אותך הוא אימפולסיביות. את שומעת משהו ומייד עונה - והמייד הזה בעוכרייך, כי זו לא התגובה הנכונה והטובה שאפשר לתת. האם את מוכנה קודם כל לנסות לשלוט על האימפולסיביות? האם זה יהיה צעד בכיוון הנכון? אם כן - הנה דרך להתחיל: יש את התרגיל המפורסם - לספור עד 10 במקום להגיב - האם הוא יעבוד בשבילך? אין ספק שזה לא פשוט. בדקי אם את יכולה לתגמל את עצמך על כל פעם שלא הגבת, או הגבת רק לאחר מחשבה. תספרי כמה פעמים הצלחת ביום, רשמי לעצמך מה הרווחת מזה. מוזמנת לנסות ולשתף.

 

[s m i l e 2 4]

תשובה לאיציק ולענבל.

האימפולסיביות זה משו שאני עובדת עליו הרבה זמן, מנסה לשלוט בזה ולחשוב מה יקרה בסוף ועמדתי בזה די יפה הרבה זמן. הבעיה היא שעצרתי את התגובה הראשונית ולא טרחתי לחשוב על תגובה לאחר מחשבה ואז באותה השניה שעצרתי את זה הכל נראה טוב ויפה.. ואז מגיע המשו הקטן שהורס הכל ואז כל מה שהצלחתי לעצור אז- חוזר חזרה ומתחילה לכעוס על דברים קודמים.. ועכשיו אני נמצאת בתקופה די לחוצה שלא ממש תורמת לעניין.. אני אנסה לחשוב על דוגמא כי קצת קשה לכתוב את מה שנמצא בראש..

 

[isaacm]

(עד שתחשבי על דוגמא שנוח לך לשתף בה)

לעניות דעתי כעס אינו רגש שמועיל לך, שטוב לך. אפשר לנתח את תפקידו של הכעס במלחמת הקיום האנושית ומשם להבין עד כמה הכעס אינו רלוונטי. את משתמשת בו כי זה מה שלמדת, זה מה שזמין כמעט תמיד. לפני כל דבר אחר חייב להיות ברור לך שכעס אינו משהו שאת רוצה להשתמש בו. איך את מרגישה כאשר מישהו כועס עלייך? האם את מעוניינת לעורר רגשות כאלה אצל מישהו (קרוב או רחוק)? הסיבה שאת ממהרת להשתמש בכעס היא שאת מרגישה צורך להגיב - אבל אין לך זמן לבחון את התחושות האמיתיות שמתעוררות בך, תחושה של אכזבה, אולי, תחושה של תסכול, אולי, תחושה של חוסר אונים - מי יודע. תנסי תרגיל כזה. כאשר את מרגישה שעולה בך תחושת כעס (ואני מבין שאת כבר למדת לזהות אותה), עצרי לרגע - בעצם אל תעצרי בכלל - תעברי מיד למקום של סקרנות: מה מעורר בי את תחושת הכעס? ובכלל בלי לקחת בחשבון מי נמצא מולך אמרי את המשפט הבא: מעניין, אבל עכשיו ממש עולה בי תחושה של . . . . . (ותתארי את התחושה האמיתית שעולה בך - זו שבמקומה את מבטאת כעס) מסקרן אותי לשמוע על החוויה שלך איציק נ. ב. עדיין אפשר לעבוד על דוגמא אם את מעוניינת.