הבהרה
היי זינה, ברור שהתפרצות היא לא ניסיון לחסום רגש. ההתפרצות היא תוצאה של נסייון לחסום רגש. רגש זה אנרגיה ואנרגיה גורמת לפעולה. לחסום את הרגש זה נסיון לחסום את האנרגיה ולכן לאחר זמן מה יש התפוצצות בצורה של התפרצות (או בכי), או התמוטטות (לאו דווקא במושגים פסיכולוגיים אלא מין עייפות טוטלית). לעומת זאת, מי שמודע לרגש שלו ומוכן להכיל אותו יכול להשתמש באנרגיה של הרגש בהמון דרכים (כפי שבד"כ קורה לנו שיש לנו רגשות "טובים"). לדוגמא: אני חווה הרבה פעמים רגש של קינאה. בעבר הייתי מנסה לחסום את הרגש הזה (כי הרי זה לא טוב), עד כדי כך שלא הייתי מודע שיש בי את הרגש הזה. התוצאה הייתה תמיד לא מקדמת: זה היה יכול להיות התפרצות זעם (לרוב על אדם מאוד קרוב), העלבה מילולית, ציניות וכדומה ולבסוף כמובן עייפות ועצבות. לפני מספר שבועות שמעתי על מאמנת שלמדה איתי אבל כבר אימנה הרבה יותר מתאמנים ממני. כיום, כשאני מסוגל להכיל את הרגש של הקינאה יכולתי לתעל אותו לכיוון העשייה. התוצאה הייתה יצירת ועריכת ערב היכרות עם אימון (למתאמנים פוטנציאלים). כבר מספר חודשים היו לי מחשבות להרים ערב כזה, אבל הקינאה נתנה לי את האנרגיה לפעול. הרעיון הוא לא להילחם ברגשות אלא להיות מודע ולהכיל אותם משום שאנחנו לא יכולים להתנגד להם. ואני חוזר על פתגם שמישהו אמר (אשמח אם תגידו לי מי): What ever you resist persist רונן
