איך מספרים ???

[stav150]

איך מספרים ???

קודם כול אני בת 15..
אחרי שבועות ארוכים של התלבטויות ובלגן בראש..
אפשר לומר שהגעתי למסקנה שאני לסבית..
כבר חודש אני יודעת את זה..

אני הכי לא מתביישת בזה , ואני שלמה עם עצמי לגמרי..
אבל..עכשיו הגיע השלב הקשה..
איך אני משתפת ? מספרת לאנשים ? לפחות לקרובים אליי ?
כל החברות הקרובות שלי...אני בטוחה ב-100% שאחרי שאני יספר אני יגלה בדיוק שהן ממש לא חברות..
כי רובן אפילו גזעניות..
סיפרתי לחברה טובה על ההתלבטויות שלי ולמרות שאמרתי לה בפירוש שאני מרגישה שאני נמשכת לנשים..היא המציאה לי כל מיני הסברים לכך שאני רק מבולבלת..ואני יודעת שאני לא סתם מבולבלת אלא שאני פשוט לסבית..
ולמרות שהיא הבטיחה שזה לא ישנה את היחס שלה אליי בכלל..היא שינתה בדברים הקטנים..
לדוגמה , עוד לפני שסיפרתי לה על ההתלבטויות שלי היא הצטערה שהיא לא באה איתי ביום שישי למצעד בתל אביב והחליטה ש100% היא הולכת איתי שנה הבאה..ברגע שסיפרתי לה על זה שאני לסבית..היא פתאום מתחילה לומר לי..על זה שמצעד הגאווה לא ממש מעניין אותה וזה..

לאמא שלי אני מנסה לרמוז בדרכים עקיפות..אבל לא ממש הולך לי
ואין לי מושג איך לעשות את זה..
אני מרגישה שכשברגע שאני יצא מהארון..מבחינת החברה והמשפחה..החיים שלי פשוט יתפרקו לגמריי !!

ואני ממש לא רוצה להיות מאלו שבתוך הארון..כי אני כולה חודש בארון וההרגשה פשוט זוועה!!
אני מרגישה שאני משקרת לכול הקרובים אליי ובעיקר לעצמי..
לא יכולה יותר עם ההרגשה החנוקה הזאת.!

מה אני יכולה לעשות ?!
בבקשה תייעצו לי

 

[Bell4Ever]

אין לי עצה טובה

רק שתתכונני נפשית שעד בערך גיל 17 (לפעמים אפילו יותר) אנשים (עזבי אנשים פרימיטיביים) לא ייקחו ברצינות את ההצהרות שלך בנוגע למיניות, אולי רק אם תגידי להם "שלום, תכירו, זאת החברה שלי".
מעניין אותי לדעת למה את מרגישה כל כך חנוקה? לוחצים עליך לצאת עם בחורים? יש לך חברה שאת חייבת להסתיר? או שסתם בגלל שאת מרגישה שהם חייבים לדעת (ואם זה היה אחרת אם היית סטרייטית "אמא אני חייבת להגיד לך משהו, אני סטרייטית")?
סתם שאלות להתבוננות עצמית על המצב.

מצטערת שאני לא יכולה לעזור יותר.

 

[stav150]

זה כמה דברים

קודם כל , כן יש כאלו במשפחה שכול הזמן שואלים..מתי יהיה לך חבר ? בגיל שלך כבר היה לי חבר רציני..או את ילדה יפה איך אין לך חבר..
וחברות שלי חושבות שאין לי חבר כי יש לנו בנים ממש ילדותיים בכיתה ובטוחות ששנה הבאה שאנחנו עולות לתיכון (כיתה י') אני ימצא מישהו..ואני מרגישה באותם הרגעים פשוט שקרנית עם חיוך גדול ומזויף על הפנים..
בנוסף..יש לי המון חברות גזעניות וזה גורם לי להתרחק מהן כי אני צופה מה יהיה כשאני יצר מהארון..וזה פשוט מחרפן..

כל הדברים האלו גורמים לי להרגיש פשוט צבועה וחיה בשקר עם עצמי..אני רוצה לדעת שאם יש לי חברות הן יקבלו אותי כמו שאני..ואותו דבר המשפחה
ואני בטוחה שברגע שאני יצא מהארון החברות ילכו..ולמשפחה יהיה ממש קשה לקבל את זה..ממש..

 

[Apikachu L]

אוי, חטיבת ביניים

אין לי תשובה פשוטה לומר לך, בעיקר כי יציאה מהארון היא לעולם לא תהליך קל.
אם את ביינתים מעדיפה לא לספר, את יכולה לומר למשפחה שאת לא מרגישה בשלה עדיין לזוגיות (לי היא צצה בכלל בכיתה יא'...) וכל הלחץ שלהם לא עוזר. כשתמצאי זוגיות, תמצאי.

זה טוב שנרשמת לאתר של איגי, הם עובדים הרבה עם בנינוער ויוכלו לתת לך הרבה הכוונה. אולי כדאי לך גם לקפוץ לפורום גאווה צעירה.

שיהיה לך בהצלחה, את כמובן מוזמנת להשאר כאן בין היתר.

 

[יש עם מי לדבר]

הי סתיו,

איזה כיף לקרוא שאת כבר התוודעת לעצמך ומעבר לכך שאת מקבלת את עצמך! יותר קל לספר לאנשים, דבר שאת מעוניינת בו, אחרי שאת כבר מודעת ושלמה עם עצמך.
אני קורא את התגובות של חברה שלך ומצטער לשמוע. אבל אני גם חושב שהתגובות האלו לא בהכרח נובעות מחוסר קבלה, אלא יותר מחשש לדבר שזר לה ומצריך התמודדות אחרת וחשש של "מה יגידו?". זה שהיא סיפקה לך הסברים זה כנראה נובע ממגננות שלה וגם יכול להיות שהיא פשוט לא יודעת להגיד את הדבר הנכון, אבל לא בגלל שהיא לא תאהב אותך יותר. כרגע יש לה מושג מסוים לגביך, אני מציע שכרגע תני לה זמן להתבשל עם זה בעצמה ולא לדעת בנושא בזמן הקרוב. גם לה זה חדש והיא צריכה להתמודד עם זה.

אבל למי כן מספרים? אני מציע שתשאלי את עצמך האם יש לך מישהו שגם נראה לך שיקבל וגם את יכולה לסמוך עליו שישמור את זה לעצמו. אני יודע שאמנם את שלמה עם עצמך, אבל אני לא רוצה שאולי תאלצי להתמודד עם תגובות שליליות לפני שיש לך גם גב, מישהו שידע ויתמוך. נשמע שמהבחינה החברתית אולי בינתיים כדאי שלא לספר, עד שתהי קצת יותר עצמאית ויהיו אנשים אחרים שתכירי ותוכלי להתייעץ איתם ויהוו לך אוזן וכתף.

נשמע שאת מעוניינת לספר לאמא שלך. האם את חושבת שהיא תגיב טוב? אני לא מצפה לקבלה מיידית, אני משוכנע שבהתחלה גם לה לא יהיה פשוט. אבל אני מתכוון אחרי כמה חודשים כבר תוכלו לדבר על זה יותר בנינוחות. אם כן, אולי את יכולה לכתוב לה מכתב אחרי שתוכלי לנסח את המחשבות שלך בצורה מסודרת (ואולי גם לקבל טיפים מאנשים פה). תחשבי על זה.
האם את מכירה את הארגון "איגי"? מדובר בקבוצות חברתיות אשר קיימות בכל הארץ לנוער הומו-לסבי בגילך. מדובר בקבוצות חברתיות, אלו לא קבוצות תמיכה, אבל אם מישהו מעוניין לשתף במשהו אנשים שם יקשיבו ויגיבו. כמה פעמים בשנה הם עורכים אירועים כמו מסיבות ואפשר להכיר במסגרת מובנית אנשים כמוך. זה נשמע לי כמו משהו שיכול להיות נחמד בשבילך. אם זה מעניין אותך את יכולה לחפש פרטים בפורמים באתר שלהם www.igy.org.il

אני לא רוצה שתרגישי שהחיים שלך מתפרקים. אני ממש בעד שתנסי "לשלוט" בזה. ולספר באופן הדרגתי לאנשים שאת תחליטי ויקבלו ויאהבו אותך כמו שמגיע לך. לכן אני מציע שתפעלי כרגע מהראש, תנסי אולי להכיר אנשים שיותר יקבלו. בהמשך כמו שנשמע שאת רוצה, את לא תהי בארון. זה דבר זמני. גם היציאה מהארון בניגוד לקלישה של כן/לא- זה דבר הדרגתי. כל פעם יוצאים מהארון בפני עוד אנשים. תתחילי לאט ותמשיכי כשתרגישי שזה נכון.

את נשמעת מקסימה ואני מחזק אותך מכל הלב
מיכאל
יש עם מי לדבר
קשב ומידע לקהילה הגאה
[email protected]

 

[stav150]

קודם כל עזרת לי מאוד!

נרשמתי עכשיו לאתר של איגי...כדי להיכנס שם לפורומים..
אני ממש מקווה שזה גם יעזור..כי כיף לדעת שיש מי שמבין ומקשיב.
אז תודה רבה רבה שהגבת

 

[אוהדאדם]

נשימה ארוכה, פריקת לחצים, אופטימיות...

אין ממש דרך אחרת להתמודד עם זה. אם הסביבה הקרובה שלך מתנגדת לרעיון, ההתנגדות הזו תצא עליך ואת תסבלי ממנה. או שתחיי בארון, וזה סבל נוראי שאני לא מאחל לאף אחד, או שתצאי מהארון ותסבלי את חצי הגורל והיריקות בפנים, וזה משהו שאף אחד לא יכול להמליץ לך לעשות, כי אף אחד לא יישא את הנטל הזה עבורך. אם תצאי מהארון, ואכן החברות שלך יתרחקו ממך ויחרימו אותך, אם המשפחה שלך תתרחק ממך, לא משנה כמה חיבוקים ווירטואליים תקבלי בפורום הזה, זה לא יחליף את מה שתאבדי.

מכיוון שאת מזדהה בבטחון כלסבית, אני מאמין שתרצי שהמשפחה והחברים שלך יכירו אותך כלסבית. אני לא חושב שתוכלי להמשיך הרבה זמן עם שקר כזה גדול - ואז צריך לחשוב איך להתחיל לפרק את השקר הזה לכל מיני אמירות קטנות שאת כן יכולה להגיד למשפחה ולחברים, במיוחד למשפחה, ולעזור להם להגיע למקום שבו את לא מרגישה ככה. למשל, אולי במקום להתחיל עם "אימא, אני לסבית", להתחיל עם המשפטים האחרונים שכתבת: שאת חנוקה, שאת משקרת. אולי אם תדברי עם אימא שלך על הקושי שאת חיה בו, היא תרצה, מאהבה, לעזור לך להתמודד איתו. במקום להתחיל ממקום שבו אימא שלך צריכה פתאום לקבל הומוסקסואליות כנטייה "שלה", כמשהו ששייך למשפחה שלה ולא רק לטלוויזיה, אתן יכולות להתחיל ממקום שבו הבת שלה נמצאת במצוקה ומבקשת עזרה. אז במקום שיחה שבו אימא שלך צריכה או לשכנע אותך שאת טועה ואת לא לסבית, או לשנות ב-180 מעלות את דעתה לגבי מיניות ואהבה וזוגיות, אתן נמצאות בשיחה שבו את במצוקה, והיא עוזרת לך. העזרה הזו, בסופו של דבר, היא להיות מסוגלת להקשיב ולהכיל את מה שאת, בלי שהיא צריכה להשתנות למשהו אחר.

 

[stav150]

...

לגביי אמא שלי אתה צודק..זו כנראה הדרך היחידה לספר לה..
ולגביי החברות שלי..הנחמה היחידה שלי זה שאני במקרה שנה הבאה עוברת לגור בעיר אחרת ובית ספר אחר..
ובתיכון אני בתוכה גם שיש כבר כאלה שימאו מהארון כי בחטיבה זה יותר תקופת הבלבולים..אז אני מקווה שיהיה יותר טוב..