אירוע מוחי קל
היא גם טיפה מבולבלת ויש דברים קטנים שהיא לא זוכרת, אבל הדבר שהכי שובר אותה זה הקריאה - 40 שנה היא הייתה מורה, חצי מהקיבוץ אצלנו כותב בכתב שלה (כמו ב"רומן רוסי". בכלל, כל הסיטואציה היא נוטפת מאירוניה מאיר-שלוית), אין אדם שאני יותר נהנית לדבר איתו על ספרים. אתמול היא אמרה לי בדמעות שעם הכל יכלה להתמודד, אבל לא עם להיות בורה (למרות שזה רק בקצוות). דרך אגב - לכתוב היא יכולה שוטף, זה באיזור אחר במוח, אבל לא לקרוא את מה שכתבה. בקיצור - הרופאים אומרים שצריך סבלנות, שהקריאה והזכרונות יכולים לחזור מעצמם או להילמד מחדש, אבל בינתיים אני כל כך סובלת מלראות את סבתא שלי סובלת.