בתור "מעריצה" ותיקה של ממר"י
ממר"י, למי שלא יודע, הוא מוסד שחוקר תקשורת ערבית ומקבל מימון אי שם בארצות הברית. כל מי שישוטט באתר יראה ש"על פי הממצאים המדעיים" כל מליוני הערבים שחיים סביבנו הם חבורה של קופים ברברים שמנסים לרדת מהעץ כבר שנים, אבל רק לעיתים רחוקות אחד מהם מצליח לעשות זאת, וגם זה רק אם הוא חי באמריקה. (יש מישהו שלא ראה עוד את ד"ר ופאא' סולטן מחרפת ומגדפת את העולם המוסלמי?) ממר"י אוהבים את הקיצוניות, ואתם המערביים התמימים, זוכים תמיד לראות את אחד הקצוות - 50 שניות של שיח' שמדבר על תקנות הכאת האישה, או 5 דקות של אישה שמתאבת לחלוטין את המקום שממנו היא באה. באמצע, בין זה לזה, יש אין ספור גוונים של שחרור ודיכוי, יאוש ושמחה, שאין אנחנו רואים כי, מה לעשות, האנטנות שלנו קולטות בעיקר מערבית. אז מה שרציתי לומר הוא שלא הזדעזעתי. יש הרבה דיכוי בחברה הערבית, והגברים "החזקים" סובלים ממנו לא פחות מהנשים, אבל ככל שאתה רואה את הדיכוי הזה מקרוב יותר, כך אתה מבין עד כמה סבוך כל העניין, ועד כמה בעצם אותם תהליכים איטיים עברו ועוברים גם בחברה שלנו. מה שרואים בתקשורת לא משקף את העם, וגם אצלנו - זה שהתקשורת שמאלנית לא מפריע לממשלת העם להיות מרכז-ימנית, זה שעקרות בית נואשות מהללת את כוחן של הנשים לא מפריע למרבית הנשים להרוויח פחות מהגברים, וזה שהכאת נשים היא דבר מוקע בישראל, לכאורה, לא מונע מהרבה גברים להכות את נשותיהן ולא לתת את הדין על כך. האם אורי אבנרי משקף את ישראל או שאולי איווט ליברמן? האם הרב עובדיה משקף אותנו? או אולי טומי לפיד? תארו לכם שמישהו היה מפיץ 5 דקות של אורית פוקס ברחבי המייל הערבי, מה זה היה עושה לתפיסה שלהם את האישה הישראלית, וכמה זה משקף את החברה שלנו. ברור שקיומה של האישה המוזרה הזאת, והפרסום שלה, משקף אותנו, אבל לא באופן שמצביע נניח על האישה הישראלית הממוצעת (אם יש דבר כזה בכלל...) עד כאן אלרגייה לממר"י. אפשר להמשיך להזדעזע.