איך לתמוך בילד?
איך לתמוך בילד?
אני ממש בספק אם מדובר בילד מחונן כי אף פעם לא העברנו אותו איבחון. גם כך מנטלית הוא לא ממש בוגר ולא הינו רוצים להעמיס עליו מתח נפשי. הוא בכיתה ד' ומביא הביתה רק מאיות בלי ממש להתאמץ. הבעיה שלי היא אחרת. הוא חזר אתמול בוכה מחוג קרטה בגלל שחבר טוב שלו מהחוג בכיתה ו' עבר מבחן שלב בציון 10 ועלה שני שלבים בזכות זה. מבחן השלב של הבן שלי יהיה ביום שישי. הוא כבר ניכנס לדיכאון (מקנאה? מתיסכול?) וטען שהוא לא יצליח לקבל את ה-10. למה אני פונה לפורום הזה, כי נראה לי שמדובר בתופעה שמאפיינת ילדים שרגילים להצלחה. השאלה שלי היא, באיזו גישה לדעתכם יש לפנות לילד? זוגתי ניסתה להבהיר לו שבהחלט יש לקחת בחשבון שהוא לא יקבל את ה 10 אבל שיעשה את המקסימום. המחשבה שלה היתה להכין אותו נפשית לעובדה שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה, בתקווה שזה יקל עליו את המשבר ביום שישי. אני לעומת זאת סברתי שאם הוא יחשוב שהוא עלול לא לקבל את ה 10, הוא באמת לא יקבל אותו (משהו כמו נבואה שמגשימה את עצמה) וזאת מאחר וידוע לי כמה התמיכה המנטלית עוזרת לעבור מכשולים. מה יותר נכון?
איך לתמוך בילד?
אני ממש בספק אם מדובר בילד מחונן כי אף פעם לא העברנו אותו איבחון. גם כך מנטלית הוא לא ממש בוגר ולא הינו רוצים להעמיס עליו מתח נפשי. הוא בכיתה ד' ומביא הביתה רק מאיות בלי ממש להתאמץ. הבעיה שלי היא אחרת. הוא חזר אתמול בוכה מחוג קרטה בגלל שחבר טוב שלו מהחוג בכיתה ו' עבר מבחן שלב בציון 10 ועלה שני שלבים בזכות זה. מבחן השלב של הבן שלי יהיה ביום שישי. הוא כבר ניכנס לדיכאון (מקנאה? מתיסכול?) וטען שהוא לא יצליח לקבל את ה-10. למה אני פונה לפורום הזה, כי נראה לי שמדובר בתופעה שמאפיינת ילדים שרגילים להצלחה. השאלה שלי היא, באיזו גישה לדעתכם יש לפנות לילד? זוגתי ניסתה להבהיר לו שבהחלט יש לקחת בחשבון שהוא לא יקבל את ה 10 אבל שיעשה את המקסימום. המחשבה שלה היתה להכין אותו נפשית לעובדה שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה, בתקווה שזה יקל עליו את המשבר ביום שישי. אני לעומת זאת סברתי שאם הוא יחשוב שהוא עלול לא לקבל את ה 10, הוא באמת לא יקבל אותו (משהו כמו נבואה שמגשימה את עצמה) וזאת מאחר וידוע לי כמה התמיכה המנטלית עוזרת לעבור מכשולים. מה יותר נכון?