איך לתמוך בילד?

[צביקה ה]

איך לתמוך בילד?

איך לתמוך בילד?
אני ממש בספק אם מדובר בילד מחונן כי אף פעם לא העברנו אותו איבחון. גם כך מנטלית הוא לא ממש בוגר ולא הינו רוצים להעמיס עליו מתח נפשי. הוא בכיתה ד' ומביא הביתה רק מאיות בלי ממש להתאמץ. הבעיה שלי היא אחרת. הוא חזר אתמול בוכה מחוג קרטה בגלל שחבר טוב שלו מהחוג בכיתה ו' עבר מבחן שלב בציון 10 ועלה שני שלבים בזכות זה. מבחן השלב של הבן שלי יהיה ביום שישי. הוא כבר ניכנס לדיכאון (מקנאה? מתיסכול?) וטען שהוא לא יצליח לקבל את ה-10. למה אני פונה לפורום הזה, כי נראה לי שמדובר בתופעה שמאפיינת ילדים שרגילים להצלחה. השאלה שלי היא, באיזו גישה לדעתכם יש לפנות לילד? זוגתי ניסתה להבהיר לו שבהחלט יש לקחת בחשבון שהוא לא יקבל את ה 10 אבל שיעשה את המקסימום. המחשבה שלה היתה להכין אותו נפשית לעובדה שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה, בתקווה שזה יקל עליו את המשבר ביום שישי. אני לעומת זאת סברתי שאם הוא יחשוב שהוא עלול לא לקבל את ה 10, הוא באמת לא יקבל אותו (משהו כמו נבואה שמגשימה את עצמה) וזאת מאחר וידוע לי כמה התמיכה המנטלית עוזרת לעבור מכשולים. מה יותר נכון?

 

[apk]

רק אתם מכירים את בנכם

איך לתמוך בילד?
אני ממש בספק אם מדובר בילד מחונן כי אף פעם לא העברנו אותו איבחון. גם כך מנטלית הוא לא ממש בוגר ולא הינו רוצים להעמיס עליו מתח נפשי. הוא בכיתה ד' ומביא הביתה רק מאיות בלי ממש להתאמץ. הבעיה שלי היא אחרת. הוא חזר אתמול בוכה מחוג קרטה בגלל שחבר טוב שלו מהחוג בכיתה ו' עבר מבחן שלב בציון 10 ועלה שני שלבים בזכות זה. מבחן השלב של הבן שלי יהיה ביום שישי. הוא כבר ניכנס לדיכאון (מקנאה? מתיסכול?) וטען שהוא לא יצליח לקבל את ה-10. למה אני פונה לפורום הזה, כי נראה לי שמדובר בתופעה שמאפיינת ילדים שרגילים להצלחה. השאלה שלי היא, באיזו גישה לדעתכם יש לפנות לילד? זוגתי ניסתה להבהיר לו שבהחלט יש לקחת בחשבון שהוא לא יקבל את ה 10 אבל שיעשה את המקסימום. המחשבה שלה היתה להכין אותו נפשית לעובדה שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה, בתקווה שזה יקל עליו את המשבר ביום שישי. אני לעומת זאת סברתי שאם הוא יחשוב שהוא עלול לא לקבל את ה 10, הוא באמת לא יקבל אותו (משהו כמו נבואה שמגשימה את עצמה) וזאת מאחר וידוע לי כמה התמיכה המנטלית עוזרת לעבור מכשולים. מה יותר נכון?

רק אתם מכירים את בנכם
וכל ילד הוא אחרת. הענין הוא שמרבית האנשים חושבים שבקטע הזה כל האנושות זהה, ותמיד צריך להתכונן לאכזבה, ואם היא לא תגיע אז יופי. זו גם הגישה של אשתך, ואולי היא נכונה עבור הילד שלכם. אבל המחשבה ש"עדיף להתכונן לרע" נכון לכולם היא שגויה. אני אישית אף פעם לא יכולתי לחיות בתחושה של "הכנה לאפשרות הרעה", כי אז תמיד הייתי תקופה יחסית ארוכה במצב רוח זוועתי. תמיד, גם בילדות וגם היום, אני מעדיפה להאמין רק באפשרות החיובית. אם אח"כ בכל זאת יש אכזבה, זה באמת לא נעים לזמן קצר, אבל די קל לי להתגבר. יתכן שגם בנכם הוא כמוני, ולכן אותו צריך תמיד להכין רק לאפשרויות החיוביות (בתוך תוכו הוא לבד מודע שגם האפשרות הרעה קיימת, הוא מספיק חכם כדי להבין את זה). אבל יותר סביר שבנכם איננו הילד הסטריאוטיפי אבל הוא גם לא בדיוק כמוני, ואז יתכן ששילוב בין מה שאתה אומר למה שאומרת אשתך הוא הדבר הנכון ביותר עבורו.

 

[נועה לביא]

מנסיוני האישי עם חרדות ביצוע

איך לתמוך בילד?
אני ממש בספק אם מדובר בילד מחונן כי אף פעם לא העברנו אותו איבחון. גם כך מנטלית הוא לא ממש בוגר ולא הינו רוצים להעמיס עליו מתח נפשי. הוא בכיתה ד' ומביא הביתה רק מאיות בלי ממש להתאמץ. הבעיה שלי היא אחרת. הוא חזר אתמול בוכה מחוג קרטה בגלל שחבר טוב שלו מהחוג בכיתה ו' עבר מבחן שלב בציון 10 ועלה שני שלבים בזכות זה. מבחן השלב של הבן שלי יהיה ביום שישי. הוא כבר ניכנס לדיכאון (מקנאה? מתיסכול?) וטען שהוא לא יצליח לקבל את ה-10. למה אני פונה לפורום הזה, כי נראה לי שמדובר בתופעה שמאפיינת ילדים שרגילים להצלחה. השאלה שלי היא, באיזו גישה לדעתכם יש לפנות לילד? זוגתי ניסתה להבהיר לו שבהחלט יש לקחת בחשבון שהוא לא יקבל את ה 10 אבל שיעשה את המקסימום. המחשבה שלה היתה להכין אותו נפשית לעובדה שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה, בתקווה שזה יקל עליו את המשבר ביום שישי. אני לעומת זאת סברתי שאם הוא יחשוב שהוא עלול לא לקבל את ה 10, הוא באמת לא יקבל אותו (משהו כמו נבואה שמגשימה את עצמה) וזאת מאחר וידוע לי כמה התמיכה המנטלית עוזרת לעבור מכשולים. מה יותר נכון?

מנסיוני האישי עם חרדות ביצוע
השורה התחתונה - 10 או לא 10 - היא החלק הכי קל. מחול השדים הוא עכשיו, בזמן שלפני הבחינה ואולי גם בבחינה עצמה. מה שאשתך עושה הוא המשגה האולטימטיבי, היא רק מעצימה אצלו את הפחד, ובכלל, למה היא כ"כ צופה משבר? מה שכדאי לעשות זה לנסות לרוקן את סיר הלחץ כמה שניתן. לנסות להעסיק אותו בדברים אחרים, ואם יש דרך - לעזור לו להתאמן לקראת יום שישי. לא לדבר איתו על כשלון, בדיוק להפך.

 

[צביקה ה]

אני יכול להבין את ההבדל בין הגישות

מנסיוני האישי עם חרדות ביצוע
השורה התחתונה - 10 או לא 10 - היא החלק הכי קל. מחול השדים הוא עכשיו, בזמן שלפני הבחינה ואולי גם בבחינה עצמה. מה שאשתך עושה הוא המשגה האולטימטיבי, היא רק מעצימה אצלו את הפחד, ובכלל, למה היא כ"כ צופה משבר? מה שכדאי לעשות זה לנסות לרוקן את סיר הלחץ כמה שניתן. לנסות להעסיק אותו בדברים אחרים, ואם יש דרך - לעזור לו להתאמן לקראת יום שישי. לא לדבר איתו על כשלון, בדיוק להפך.

אני יכול להבין את ההבדל בין הגישות
אולי האנלוגיה הטובה ביותר שיש לי זה מעולם האופנים (שאותו אני מכיר יותר טוב). ברכיבה, כשיש איזשהו מיכשול הדרך הטובה ביותר לעבור אותו היא כאילו הוא לא קיים, אסור לעצור ואסור להכין את עצמך לנפילה אחרת נופלים. מצד שני יש את הנופלים הסידרתיים והם דווקא הזהירים, אלה שמורידים רגל ומכינים את עצמם לנפילה. החשש שלהם גורם להם ליפול. מצד שלישי אם הנופלים הסידרתיים נופלים, זה ניגמר בשריטה קטנה או כתם כחול וזהו כי הם היו מוכנים יותר לנפילה. אם המצליחנים נופלים זה בדרך כלל על משהו ממש נוראי וזה ניגמר בדרך כלל לא טוב. אני חושב שאשתי מכינה אותו למכה שאחרי הנפילה בלי להבין שההכנות האלה הם אלה שיגרמו לו ליפול...

 

[נועה לביא]

אני לא מסכימה בכלל עם האנאלוגיה

אני יכול להבין את ההבדל בין הגישות
אולי האנלוגיה הטובה ביותר שיש לי זה מעולם האופנים (שאותו אני מכיר יותר טוב). ברכיבה, כשיש איזשהו מיכשול הדרך הטובה ביותר לעבור אותו היא כאילו הוא לא קיים, אסור לעצור ואסור להכין את עצמך לנפילה אחרת נופלים. מצד שני יש את הנופלים הסידרתיים והם דווקא הזהירים, אלה שמורידים רגל ומכינים את עצמם לנפילה. החשש שלהם גורם להם ליפול. מצד שלישי אם הנופלים הסידרתיים נופלים, זה ניגמר בשריטה קטנה או כתם כחול וזהו כי הם היו מוכנים יותר לנפילה. אם המצליחנים נופלים זה בדרך כלל על משהו ממש נוראי וזה ניגמר בדרך כלל לא טוב. אני חושב שאשתי מכינה אותו למכה שאחרי הנפילה בלי להבין שההכנות האלה הם אלה שיגרמו לו ליפול...

אני לא מסכימה בכלל עם האנאלוגיה
לפיה הנפילה פחות כואבת, רק שהיא פחות מפתיעה (ולדעתי, דווקא יותר הרסנית, בכל פעם ופעם).

 

[ציפי ג]

אם הוא לומד קרטה

איך לתמוך בילד?
אני ממש בספק אם מדובר בילד מחונן כי אף פעם לא העברנו אותו איבחון. גם כך מנטלית הוא לא ממש בוגר ולא הינו רוצים להעמיס עליו מתח נפשי. הוא בכיתה ד' ומביא הביתה רק מאיות בלי ממש להתאמץ. הבעיה שלי היא אחרת. הוא חזר אתמול בוכה מחוג קרטה בגלל שחבר טוב שלו מהחוג בכיתה ו' עבר מבחן שלב בציון 10 ועלה שני שלבים בזכות זה. מבחן השלב של הבן שלי יהיה ביום שישי. הוא כבר ניכנס לדיכאון (מקנאה? מתיסכול?) וטען שהוא לא יצליח לקבל את ה-10. למה אני פונה לפורום הזה, כי נראה לי שמדובר בתופעה שמאפיינת ילדים שרגילים להצלחה. השאלה שלי היא, באיזו גישה לדעתכם יש לפנות לילד? זוגתי ניסתה להבהיר לו שבהחלט יש לקחת בחשבון שהוא לא יקבל את ה 10 אבל שיעשה את המקסימום. המחשבה שלה היתה להכין אותו נפשית לעובדה שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה, בתקווה שזה יקל עליו את המשבר ביום שישי. אני לעומת זאת סברתי שאם הוא יחשוב שהוא עלול לא לקבל את ה 10, הוא באמת לא יקבל אותו (משהו כמו נבואה שמגשימה את עצמה) וזאת מאחר וידוע לי כמה התמיכה המנטלית עוזרת לעבור מכשולים. מה יותר נכון?

אם הוא לומד קרטה
הוא בטח יודע את החשיבות של שלוות הנפש. הדרך להצלחה נסללת בד"כ הרבה יותר טוב אם לא מתוחים. אם הוא אוהב ספורט, יש ספר על כדורגל שקניתי לבני ושם יש פרק שלם על הרפיה. הבן שלי העמיק חקור בספר ואמץ את ההרפיה. הוא נרדם ביתר קלות, קל לו יותר להתמודד עם מתחים של - מה יהיה אם... אולי כדאי לנסות? בכל מקרה, אני לא בעד להכין ילדים לכשלון, אם הם חוששים ממנו. כי הם הרי כבר מכינים את עצמם לסיטואציה. אפשר לדבר איתו על כשלון מהו, מה המשמעות של הלהכשל בקרטה מבחינתו, להכיל את הרגשות שלו, ומקסימום אם הוא יכשל, להתמודד עם המשבר אח"כ.

 

[שוקולד תפוז]

כשאני מתכוננת לכישלון

איך לתמוך בילד?
אני ממש בספק אם מדובר בילד מחונן כי אף פעם לא העברנו אותו איבחון. גם כך מנטלית הוא לא ממש בוגר ולא הינו רוצים להעמיס עליו מתח נפשי. הוא בכיתה ד' ומביא הביתה רק מאיות בלי ממש להתאמץ. הבעיה שלי היא אחרת. הוא חזר אתמול בוכה מחוג קרטה בגלל שחבר טוב שלו מהחוג בכיתה ו' עבר מבחן שלב בציון 10 ועלה שני שלבים בזכות זה. מבחן השלב של הבן שלי יהיה ביום שישי. הוא כבר ניכנס לדיכאון (מקנאה? מתיסכול?) וטען שהוא לא יצליח לקבל את ה-10. למה אני פונה לפורום הזה, כי נראה לי שמדובר בתופעה שמאפיינת ילדים שרגילים להצלחה. השאלה שלי היא, באיזו גישה לדעתכם יש לפנות לילד? זוגתי ניסתה להבהיר לו שבהחלט יש לקחת בחשבון שהוא לא יקבל את ה 10 אבל שיעשה את המקסימום. המחשבה שלה היתה להכין אותו נפשית לעובדה שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה, בתקווה שזה יקל עליו את המשבר ביום שישי. אני לעומת זאת סברתי שאם הוא יחשוב שהוא עלול לא לקבל את ה 10, הוא באמת לא יקבל אותו (משהו כמו נבואה שמגשימה את עצמה) וזאת מאחר וידוע לי כמה התמיכה המנטלית עוזרת לעבור מכשולים. מה יותר נכון?

כשאני מתכוננת לכישלון
אני לרוב נופלת באמת. ואז הנפילה אצלי היא כן חזקה - כי דווקא ההכנה אליה גורמת לי לייסורים, ול"זאת רק אשמתי", ומחשבות איך הייתי מצליחה. מהיכרות עם עצמי - אם אני מאוד רוצה משהו, אני אעשה הכל להשיג אותו, ואני אשיג אותו, בלי שום כישלון בדרך. נסו אולי להכין אותו אחרת, לזה שאם הוא באמת רוצה - הוא ישיג את זה. אם ניסה ולא השיג את זה, כנראה שלא רצה מספיק, ואם הוא רצה מספיק ונכשל - הוא ילמד מזה לפעם הבאה.