איך לשחק דמות evil

[הבלש חסר הבית]

נו, עברת לקללות?

מאוד אופייני לאנשים שמדברים על נושאים שאין להם מושג בהם, ומשתמשים במושגים שהם לא מבינים - להתחיל לגדף. לא מפתיע בכלל.

 

[shanytopper2]

חחח

לא, לא קיללתי אותך אמרתי איך הדמגוגיה העלובה שלך מציגה אותך זה הכול

 

[הבלש חסר הבית]

נו נו

2500 שנה של כתיבה והגות על הנושאים, אבל שני טופר, מנחה הזוועות והאונס הידוע למרוצללים, יודע יותר טוב מכולם. סתם בתור התחלה, מצאתי אתר קטן ונחמד שמסכם בעברית קלה כמה מבואות בסיסיים בנושא, תקרא, תעשה שיעורי בית, ואז כשיהיה לך מושג בסיסי על הנושאים שבחרת ללהג עליהם, אולי תוכל להתחיל לנסות להבין על מה אתה מדבר. אבל עד אז תמשיך לכנות כל דבר שאתה לא מסוגל להבין ואת מנסחו כדביל. נו שוין, לפחות אני לא שאלתי ילדות קטנות עם הן טעמו פעם דם.

 

[shanytopper2]

מעניין

מנחה זוועות ואונס? לא זכורה לי אפילו פעם אחת שהרצתי סצנת אונס (אם כי אונס אכן קרה אצלי במשחקים, אבל מעולם לא מול הדמויות) "לפחות אני לא שאלתי ילדות קטנות עם הן טעמו פעם דם" אוקיי, וגם אני לא עשיתי את זה, אז? למעשה, כל מה שאתה יכולת לברר עלי בגילדה זה שאני מריץ מרוצללים בסגנון אפל, אז החלטת להשמיץ אותי פה? נחמד... ולא, אני לא מנסה להתווכח עם 2500 שנה של כתיבה והגות, אני מנסה להתווכח עם זה שאתה משתמש בדמגוגיה זולה ועלובה בנסיון פתטי להצדיק את עצמך למרות כל הגיון ולמרות שאין קשר בין הכתיבה וההגות לדיון שלנו. אני מתנצל על ההשווה, אבל אני נזכר באיזה מישהו שניסה להשתמש בדמגוגיה זולה לא פחות על כתבים של צ'ארלס דארווין, הוא הגיע למסקנות מטופשות ולא קשורות במידה זהה (לא שאני מנסה להשוות בינכם, אני רק מנסה לדגים שאי אפשר להתגונן ע"י כתיבה של "כתבו על זה לפני", מכיוון שלא כתבו שום דבר שכזה כמו הדברים שאתה אומר, אלא אתה משתמש בדמגוגיה והוצאת דברים מהקשרם על מנת לגבות הבלים על כתיבה של אנשים אחרים שהתכוונו לדבר אחרים לחלוטין)

 

[הבלש חסר הבית]

הבנת הנקרא

נו נו, נחכה ששרת העמותה יתפקד, נחפור קצת, ונרענן את זכרונך עם כמה מפניני הטיזרים שכתבת, והטענות ש"אתה לא רוצה ליצור מבוגרים קטנים" ושאלות כמו "האם טעמת פעם דם", שהופנו לילדה בת 13. דמגוגיה? הטענות שלי מאוד פשוטות. וכן, כתבו על זה לפני - רובנו לא ממציאים מושגים, אלא משתמשים במושגים קיימים. אם לא מבינים את המושגים, כדאי ללכת וללמוד אותם, במקום להתהדר בבורות ולומר ש"כתבו לפני" זה לא טיעון. ושוב, בפעם החמש-עשרה אלף, אם לא למען חוסר-הקליטה שלך אז למען קוראים מתעניינים יותר, ובנקודות בעברית פשוטה-פשוטה. בני אדם, כבני אדם, קיימים גם בנפרד ולפני החברה. הדוגמא של רובינזון קרוזו די מוכרת בנושא הזה - מצב היפוטתי של אדם שמתקיים מחוץ לחברה. אין חברה שמעניקה לרובינזון קרוזו זכויות *חברתיות* או מטילה עליו חובות שכאלו, אז מה יש לו? מה שיש לרובינזון קרוזו המבודד שלנו הוא זכויות "טבעיות". מהיכן נובעות זכויותיו הטבעיות של רובינזון קרוזו? מעצם היותו אדם. מהן זכויותיו של רובינזון קרוזו? ייתכן שבאנגליה היו לו זכויות חברתיות מסויימות, וכרב-חובל של ספינה, היו לו זכויות אחרות (וגם חובות) - אבל עכשיו הוא לבד-לבד. באופן הבסיסי ביותר, זכותו של של רובינזון קרוזו היא לחיות - לא כי הממשל האנגלי נתן לו אותה, לא כי הכנסייה האנגליקנית הבטיחה לו - הללו אינם כאן, באי הבודד של רובינזון - יש לנו רק אותו. מהיכן נובעת זכותו של רובינזון לחיות אם כך? מעצם היותו חי. מטבעו כאורגניזם חי, רובינזון קרוזו שואף לחיות. זה מנוגד לטבעו פשוט "לחדול". ובמילה "טבעו" אין הכוונה היא לאישיותו של רובינזון קרוזו, ג'נטלמן חבר בכנסייה האנגליקנית שאינה רואה התאבדות בעין יפה, אלא לטבעו הפיזי. כמובן שרובינזון קרוזו הוא גם אדם חושב, והוא יודע שהוא צריך עוד כל מיני תנאים מסייעים בכדי לחיות, ואולי גם לחיות טוב. רובינזון קרוזו מסוגל גם לתקשר ולדבר, אם כי כרגע בן-שיחו היחיד הוא התוכי פולינזיה. הזכות לחיים היא זכות טבעית. זאת להבדיל מזכותו של רובינזון קרוזו להצביע לפרלמנט בווסטמינסטר, שהיא זכות פוליטית. ועכשיו, ניקח כמה אלפי רובינזונים באיים הבודדים שלהם, ונשים אותם בכפיפה אחת....

 

[הבלש חסר הבית]

המשך - האחד והרבים

עצם יכולתו של רובינזון להתקיים כיחיד, מוכיחה את הטענה כי קיים דבר כמו "פרט" שמתקיים גם מחוץ לחברה. גם כשנקבץ יחדיו את כל הרובינזונים, יהיו לנו הרבה פרטים, אבל גם חברה. בחברה הזו, הפרטים עדיין ישאו את אותן זכויות טבעיות (באופן הבסיסי ביותר - הזכות לחיים) שהיו להם קודם. הנחה נוספת - כל הרובינזונים שווים. אולי רובינזון אחד חכם יותר מקרוזו אחר, או חזק ממנו, אבל בסופו של דבר כל רובינזון יכול להוות איום על כל קרוזו, והם רוצים פחות או יותר אותם דברים (בבסיס המינימלי ביותר - לחיות). הגדרה לפוליטיקה: מי מקבל כמה, מתי ואיך, וזאת בתנאים של מחסור במשאב. אין לנו פוליטיקה בנוגע לחלוקת אוויר כי אין בו מחסור, אבל יש פוליטיקה בנוגע לאוויר נקי (פרוטוקול קיוטו, אם זה אומר משהו למישהו) אז, מה יקרה עכשיו לרובינזונים שלנו?

 

[הבלש חסר הבית]

המשך- אדם ועולמו

מכיוון שכל הרובינזונים שווים, ורוצים דברים בסיסיים דומים, עשויות להתגלע ביניהם מחלוקות. מכיוון שכל רובינזון מהווה איום אפשרי על כל קרוזו, והרובינזונים מסוגלים לעומת זאת לתקשר ולהתדיין, הם יכולים לפתח מערכת של "כללי משחק". המערכת הזו נועדה להבטיח את זכויותיהם הטבעיות של הרובינזונים, אך היא עשויה גם להגביל אותן. היא יכולה לתת להם זכויות נוספות, חברתיות, ולהציב תנאים לזכייה בזכויות אלו. ייתכן מאוד, שזכויותיהם הטבעיות של רובינזונים רבים יפגעו, אבל לא של כולם. ייתכן שרובינזון יהרג בידי קרוזו וזכותו לחיים תישלל ממנו, אך הדבר יהיה בגלל איומו של אותו רובינזון על זכות חברתית של קרוזו אחר - ייתכן שהרובינזון האחר מעוניין להכפיף את הפרלמנט שהקימו הרובינזונים כדי לנהל את עניינם לסמכותם של האלכסנדר סלקירקים (המלח האמיתי מהאי הבודד ששימש השראה לסיפור המקורי על רובינזון קרוזו). אבל, גם ההצרה וההגבלה של הזכויות הטבעיות של הרובינזונים, איננה מאיינת זכויות אלו - הן עדיין שם. נובעות מהיותם של הרובינזונים בני אדם טרם היותם חברים בקהילת הרובינזונים הפוליטית. מנקודת מבט של המאה שלנו, כמה מתקנותיהם הפוליטיות של הרובינזונים יראו תמוהות בעינינו בעוד שהיו סבירות מאוד במאה ה18 - מעמדן הירוד של נשות הרובינזונים, העובדה שרק קרוזואים בעלי רכוש יכלו להצביע לפרלמנט, עוצמתו השלטונית של מלך הרובינזונים, והדומיננטיות של כנסיית הרובינזונים האנגליקנית בפוליטיקה הקרוזואית, וזאת בהשוואה לאפלייה לרעה של אמונות אחרות, או למשניות היחסית של ככנסיות בכלל בימינו. אבל, עדיין יש לנו במאה ה21 את אותן זכויות יסוד, כמו הזכות לחיים, שהייתה לרובינזונים במאה ה18, ולאבות-אבותיהם המצרים והאשורים. אמנם המערכות הפוליטיות שסביבה והזכויות והחובות שהן מטילות השתנו עד מאוד, אך בני אדם עדיין נושמים, ונשמו גם אז. קנה המידה של הפרט נותר אחיד - האם אני חי?

 

[הבלש חסר הבית]

סיום - מסך הבערות

בהתחשב בכל הנאמר עד כה, הגענו למסך הבערות. מסיבות אלו ואחרות, הסדר הפוליטי לא תמיד מספק את אותן זכויות פוליטית לכולם, וגם נוטה להיות סלקטיבי בחובות שהוא מטיל. נורא נחמד להיות המלך בחברה דכאנית של שלטון יחיד, אבל בכלל לא נחמד להיות עבד. מן הסתם, המלך חושב שהסדר החברתי נהדר - והעבד לא. במציאות, למלך ברור שהוא מלך, ולעבד ברור שהוא עבד. אבל מסך הבערות הוא תרגיל היפותטי - בהנחה שמונח נגד עינייך מסך שחור, ואתה לא "רואה" איזה תפקיד יהיה לך בחברה מסויימת, כיצד תרצה שחוקיה יראו? האם תהמר על הכל או כלום, או שתשאף להבטיח מינימום בסיסי לכל מקרה? מה קנה המידה למינימום הזה? קנה המידה הוא הזכויות הטרום-חברתיות שנדונו קודם, שניתן לצמצמן למינימום של "הזכות לחיים". ואם אפשר, אז גם חיים טובים. קנה המידה הזה הוא אובייקטיבי ומתבסס על עובדות פיזיות - איש מת וסובל הוא איש מת וסובל, ומבעד למסך הבערות הוא יכול להיות כל אחד - אתה למשל. התרגיל ההיפותטי של "מסך הבערות" מאפשר לנו לבדוק צדק חברתי גם בחברות שונות לחלוטין לזו שלנו, מבלי להיקלי למלכודת הרלטיביזם. הקרדיט לרואלס, אגב, שהשתמש בו כדי ללבן את מושג הצדק החברתי. מ.ש.ל

 

[הבלש חסר הבית]

המשך- אדם ועולמו

מכיוון שכל הרובינזונים שווים, ורוצים דברים בסיסיים דומים, עשויות להתגלע ביניהם מחלוקות. מכיוון שכל רובינזון מהווה איום אפשרי על כל קרוזו, והרובינזונים מסוגלים לעומת זאת לתקשר ולהתדיין, הם יכולים לפתח מערכת של "כללי משחק". המערכת הזו נועדה להבטיח את זכויותיהם הטבעיות של הרובינזונים, אך היא עשויה גם להגביל אותן. היא יכולה לתת להם זכויות נוספות, חברתיות, ולהציב תנאים לזכייה בזכויות אלו. ייתכן מאוד, שזכויותיהם הטבעיות של רובינזונים רבים יפגעו, אבל לא של כולם. ייתכן שרובינזון יהרג בידי קרוזו וזכותו לחיים תישלל ממנו, אך הדבר יהיה בגלל איומו של אותו רובינזון על זכות חברתית של קרוזו אחר - ייתכן שהרובינזון האחר מעוניין להכפיף את הפרלמנט שהקימו הרובינזונים כדי לנהל את עניינם לסמכותם של האלכסנדר סלקירקים (המלח האמיתי מהאי הבודד ששימש השראה לסיפור המקורי על רובינזון קרוזו). אבל, גם ההצרה וההגבלה של הזכויות הטבעיות של הרובינזונים, איננה מאיינת זכויות אלו - הן עדיין שם. נובעות מהיותם של הרובינזונים בני אדם טרם היותם חברים בקהילת הרובינזונים הפוליטית. מנקודת מבט של המאה שלנו, כמה מתקנותיהם הפוליטיות של הרובינזונים יראו תמוהות בעינינו בעוד שהיו סבירות מאוד במאה ה18 - מעמדן הירוד של נשות הרובינזונים, העובדה שרק קרוזואים בעלי רכוש יכלו להצביע לפרלמנט, עוצמתו השלטונית של מלך הרובינזונים, והדומיננטיות של כנסיית הרובינזונים האנגליקנית בפוליטיקה הקרוזואית, וזאת בהשוואה לאפלייה לרעה של אמונות אחרות, או למשניות היחסית של ככנסיות בכלל בימינו. אבל, עדיין יש לנו במאה ה21 את אותן זכויות יסוד, כמו הזכות לחיים, שהייתה לרובינזונים במאה ה18, ולאבות-אבותיהם המצרים והאשורים. אמנם המערכות הפוליטיות שסביבה והזכויות והחובות שהן מטילות השתנו עד מאוד, אך בני אדם עדיין נושמים, ונשמו גם אז. קנה המידה של הפרט נותר אחיד - האם אני חי?

 

[הבלש חסר הבית]

המשך- אדם ועולמו

מכיוון שכל הרובינזונים שווים, ורוצים דברים בסיסיים דומים, עשויות להתגלע ביניהם מחלוקות. מכיוון שכל רובינזון מהווה איום אפשרי על כל קרוזו, והרובינזונים מסוגלים לעומת זאת לתקשר ולהתדיין, הם יכולים לפתח מערכת של "כללי משחק". המערכת הזו נועדה להבטיח את זכויותיהם הטבעיות של הרובינזונים, אך היא עשויה גם להגביל אותן. היא יכולה לתת להם זכויות נוספות, חברתיות, ולהציב תנאים לזכייה בזכויות אלו. ייתכן מאוד, שזכויותיהם הטבעיות של רובינזונים רבים יפגעו, אבל לא של כולם. ייתכן שרובינזון יהרג בידי קרוזו וזכותו לחיים תישלל ממנו, אך הדבר יהיה בגלל איומו של אותו רובינזון על זכות חברתית של קרוזו אחר - ייתכן שהרובינזון האחר מעוניין להכפיף את הפרלמנט שהקימו הרובינזונים כדי לנהל את עניינם לסמכותם של האלכסנדר סלקירקים (המלח האמיתי מהאי הבודד ששימש השראה לסיפור המקורי על רובינזון קרוזו). אבל, גם ההצרה וההגבלה של הזכויות הטבעיות של הרובינזונים, איננה מאיינת זכויות אלו - הן עדיין שם. נובעות מהיותם של הרובינזונים בני אדם טרם היותם חברים בקהילת הרובינזונים הפוליטית. מנקודת מבט של המאה שלנו, כמה מתקנותיהם הפוליטיות של הרובינזונים יראו תמוהות בעינינו בעוד שהיו סבירות מאוד במאה ה18 - מעמדן הירוד של נשות הרובינזונים, העובדה שרק קרוזואים בעלי רכוש יכלו להצביע לפרלמנט, עוצמתו השלטונית של מלך הרובינזונים, והדומיננטיות של כנסיית הרובינזונים האנגליקנית בפוליטיקה הקרוזואית, וזאת בהשוואה לאפלייה לרעה של אמונות אחרות, או למשניות היחסית של ככנסיות בכלל בימינו. אבל, עדיין יש לנו במאה ה21 את אותן זכויות יסוד, כמו הזכות לחיים, שהייתה לרובינזונים במאה ה18, ולאבות-אבותיהם המצרים והאשורים. אמנם המערכות הפוליטיות שסביבה והזכויות והחובות שהן מטילות השתנו עד מאוד, אך בני אדם עדיין נושמים, ונשמו גם אז. קנה המידה של הפרט נותר אחיד - האם אני חי?

 

[JuffoWup]

אתה נופל לכשל הנטורליסטי

ולפירוט: זה שהוא חי לא אומר שיש לו זכות לחיים, כמו שאם כואב לי זה לא בהכרח רע. מי העניק לו את הזכות הטבעית שלו? מאיפה אתה יודע שרובינזון חי = זכות לחיים? כשל זה הוא שלאורך השנים מפיל מצדדים המשפט הטבע, בצדק הגלובלי ובזכויותיו של אדם בשל היותו אדם. נ.ב די להתקוטט, זה לא מכובד.

 

[הבלש חסר הבית]

זה טרום-משפטי וטרום-חברתי

כפרט, זכותו של רובינזון לחיות מעצם היותו חי. בחברה, יכול להיווצר מצב בו רובינזון יפסיק לחיות, או שיוטלו תנאים על זכותו לחיות. זה אמנם שולל את הזכות לחיות, אך לא מבטל אותה, שכן מעצם טבעו רובינזון הוא יצור חי, גם מחוץ לחברה. אחד ממבחניה של החברה הוא התנאים בהם היא תגביל או תשלול את זכותו לחיות. לחברה אין קיום ללא רובינזונים, אך באי הבודד הם קיימים גם ללא חברה ומשפט.

 

[JuffoWup]

במילה אחת: למה?

למה יש לו זכות לחיות מתוקף היותו אדם? בגלל שהוא חי עכשיו? נכון, זה לא החברה שנתנה לו חיים במובן המילה, ונכון שהיא יכולה לקחת אותם ממנו- אבל זה לא השאלה. השאלה היא למה יש לו זכות לחיות?

 

[הבלש חסר הבית]

אינרציה

מבחינה פיזיולוגית טהורה, הוא איננו יכול סתם "לחדול" - כל כולו מתוכנן לקיום של חיים. לעומת זאת, מישהו אחר יכול לסיים את חייו, חייו עשויים להסתיים כתוצאה מתאונה, או שהוא יכול לחשוב ולקבל החלטה מודעת לסיים אותם בעצמו. זה לא משנה את העובדה שכל עוד הוא חי - הוא פשוט חי.

 

[JuffoWup]

אבל האם יש לו זכות לחיות?

 

[הבלש חסר הבית]

מבחן אמפירי קטן

בסופו של דבר, לא ניתן להוכיח שלרובינזון קרוזו אין זכות לחיות, אבל ניתן להוכיח שהוא חי. לרובינזון קרוזו יש זכות לחיות מעצם היותו - והוא חי. לרובינזון קרוזו אין זכות לחיות מעצם היותו - והוא בכל זאת חי. בהינתן העובדה הממשית שרובינזון קרוזו חי ונושם, הרי שהדבר סותר את אי-זכותו לחיות, מה שמוביל למסקנה שלפחות מטבעו, מעצם היותו, לרובינזון קרוזו יש את הזכות לחיות.

 

[Fenris]

הסבר מצויין. אותי שכנעת.

אני מתכוון לכל ההוכחה הארוכה, החל מהפוסט "הבנת הנקרא". אבל, יש לי הערה קטנה (לא בהכרח סותרת את מה שאמרת): כאשר רובי שלנו נמצא לבד, הוא יכול, תיאורטית, להתעלם לחלוטין מכל נושא המוסר, שכן הוא היחיד שנמצא באי. הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו ואיש לא יאמר לו שום דבר בגלל זה. כמובן שהאיש האמיתי ינסה להישאר נאמן כמה שאפשר למידות המוסר שהתרגל אליהן באנגליה, אבל הוא יכול לשנות אותן כראות עיניו ולפי הצורך. השרדות - או כפי שאתה מתאר זאת, הזכות הבסיסית לחיים - היא אינסטיקט ותו לא. לא ניתן ליחס לה, לדעתי, הגדרה של "מוסר טבעי". הזכות לחיים הופכת למוסרית רק כאשר כל הקרוזואים מתקבצים לחברה אחת (או לצורך העניין, קרוזו מוצא את ששת והם שניים באי).

 

[הבלש חסר הבית]

נושא המוסר

באי הבודד, רובי אכן יכול להתעלם מחלוטין מכל ציוויי המוסר המוטלים עליו כג'נטלמן בריטי, רב חובל או חבר בכנסייה האנגליקנית. כפי שציינתי בהתחלה. דוגמת רובינזון באי הבודד נועדה בדיוק למטרה זו - לבחון את האדם, טבעו וזכויותיו במסגרת היפוטתית של "טרום-חברה".

 

[shanytopper2]

עכשיו אתה כבר ממש מעצבן אותי

כאשר אתה משתמש בדמגוגיה זולה על מנת לנסות לטעון שטויות, אתה לא גורם נזק מלבד לעצמך, אבל כאשר אתה משמיץ אותי בפומבי אתה גורם לי נזק, ואני לא מתכוון לעבור לך על זה בשתיקה. אכן כתבתי טיזרים לקמפיין מרוצללים למבוגרים בלבד, ואכן אמרתי שאני לא מאמין שאלו תכנים שהגיוני לתת לילדים לשחק מכיוון שהם לא בשלים להם (בדיוק כמו שמגבילים גילאים לסרטים מסוימים) אבל מעולם, מעולם לא כתבתי את המשפטים שאתה טוען שאני כתבתי, ואתה צריך להתבייש לך שאתה בכלל מעיז לכתוב עלי סילופים שכאלו, אנחנו מדברים על מוסר? נכון להיום בחברה המערבית בכלל ובישראל בפרט, להשמיץ מישהו ברבים הינו לא רק עברה על החוק, אלא גם עבירה מוסרית. בתור "חכם גדול" של מוסר היית אמור לדעת את זה.

 

[הבלש חסר הבית]

מה שווה בלש

אם הוא לא יודע למצוא הוכחות? הציטוט המדוייק, המתייחס לילדה בת 12-13 בשם ליאת הוא: "היא טעמה פעם דם של מישהו אחר, ככה שהיא יודעת איזו הרגשה יש לזה?" והלינק, המכיל את הציטוט: