איך לטפל בזה?
שלום, בעלי (בן 26) עבר טראומה מאוכל, הכל התחיל היה מהתקף שלשולים לפני כשנה וחצי בגלל איזשהו קלקול כיבה, בהמשך גילו לו אליקובקטר פילורי. מאז במשך כמה חודשים סבל מירידת משקל ופחד מאוכל (כי תופעת השלשולים המשיכה כל כמה שבועות) לאחר שבמשך שנה עבר הרבה בדיקות שכולן נמצאו תקינות, אנחנו מגדירים כאילו הוא כבר "יצא" מהתקופה הנוראה כי הוא חזר לעצמו במחינה בריאותית. אך מאז הוא סובל מהתקפי חרדה המלווים ברעידות של כל הגוף, ויתר אובססיה לכל דבר הקשור אליו ולשמירה על עצמו, למשל בדיקת תאריך פג התוקף של אוכל בצורה מוגזמת, ואכילתו רק לאחר בדיקה מעמיקה שהוא טוב לאכילה מכל בחינה שהיא (תאריך,איפה היה האוכל, מי נגע בו וכו'). דוגמא נוספת- שטיפת ידיים אחרי כל דבר (ושטיפה קפדנית מ-א-ד, פי כמה יותר משטיפת ידיים רגילה), כנ"ל גם לגבי שטיפת כלים. אלו רק חלק מהדברים, כעקרון- אובססיה לכל דבר שקשור אליו ולגוף שלו. ואני מרגישה ממש רחמים עליו,ושבלתי אפשרי להמשיך להתנהג ככה. חשוב לציין שהוא מודע לכל זה. והוא מנסה להתגבר על זה. הוא מודע לזה שהוא פחות שמח, ושהוא שונה מפעם.(בייחוד כשבעברו היה לוחם בצה"ל שאכל בתנאי שטח...) בכללית נתנו לנו טלפון של מרכז פסיכולוגים שמשום מה אף פעם לא עונים בו ורק מענה קולי מבקש להשאיר הודעה. אשמח לקבל דעה בעניין, כיצד עליי ועליו להתנהג עם התופעות האלו? איך אפשר לצאת מיזה? והאם צריך לטפל מול פסיכולוג ואיך? מי? כמה?
שלום, בעלי (בן 26) עבר טראומה מאוכל, הכל התחיל היה מהתקף שלשולים לפני כשנה וחצי בגלל איזשהו קלקול כיבה, בהמשך גילו לו אליקובקטר פילורי. מאז במשך כמה חודשים סבל מירידת משקל ופחד מאוכל (כי תופעת השלשולים המשיכה כל כמה שבועות) לאחר שבמשך שנה עבר הרבה בדיקות שכולן נמצאו תקינות, אנחנו מגדירים כאילו הוא כבר "יצא" מהתקופה הנוראה כי הוא חזר לעצמו במחינה בריאותית. אך מאז הוא סובל מהתקפי חרדה המלווים ברעידות של כל הגוף, ויתר אובססיה לכל דבר הקשור אליו ולשמירה על עצמו, למשל בדיקת תאריך פג התוקף של אוכל בצורה מוגזמת, ואכילתו רק לאחר בדיקה מעמיקה שהוא טוב לאכילה מכל בחינה שהיא (תאריך,איפה היה האוכל, מי נגע בו וכו'). דוגמא נוספת- שטיפת ידיים אחרי כל דבר (ושטיפה קפדנית מ-א-ד, פי כמה יותר משטיפת ידיים רגילה), כנ"ל גם לגבי שטיפת כלים. אלו רק חלק מהדברים, כעקרון- אובססיה לכל דבר שקשור אליו ולגוף שלו. ואני מרגישה ממש רחמים עליו,ושבלתי אפשרי להמשיך להתנהג ככה. חשוב לציין שהוא מודע לכל זה. והוא מנסה להתגבר על זה. הוא מודע לזה שהוא פחות שמח, ושהוא שונה מפעם.(בייחוד כשבעברו היה לוחם בצה"ל שאכל בתנאי שטח...) בכללית נתנו לנו טלפון של מרכז פסיכולוגים שמשום מה אף פעם לא עונים בו ורק מענה קולי מבקש להשאיר הודעה. אשמח לקבל דעה בעניין, כיצד עליי ועליו להתנהג עם התופעות האלו? איך אפשר לצאת מיזה? והאם צריך לטפל מול פסיכולוג ואיך? מי? כמה?
