איך להתמודד עם החיים?
אני רוצה להיות מאושרת, כל כך רציתי ורוצה ואני כל כך בודדה. אני בת 23 וחצי . אני כרגע מובטלת . אין לי חברות , אני תמיד בבית עצובה. כל שנה זה חוזר על עצמו. אני רוצה ללכת לים ואין לי עם מי. שאני קונה בגדים יפים ואין לי ממש לאן ללכת איתם . בלימודים בבית הספר היה לי קשה ואמרתי לעצמי ברגע שאני יסיים ללמוד אני רוצה חופששש להתחיל להנות סוף סוף ולא להשתעבד ללימודים וגם השמנה תוך כדי מתוך שעמום. מאז נייתי בצבא-היה לי נחמד שם . כשהשתחררתי לא מצאתי את עצמי , פתאום הבדידות נפלה עליי. עבדתי במס מקומות עבודה מאז השיחרור בשנה הראשונה ולא מצאתי שם תחושת סיפוק. לא הסתדרתי עם העובדים, הם לא היו נחמדים, לא מצאתי חברות ושום תחושת סיפוק . למזלי פוטרתי ואחרי שנה בדיוק התחלתי לעבוד בתחנת דלק. העולם חייך אלי -שוב כמו בצבא היה לי נחמד. אחרי 9 חודשים פוטרתי כי נגמר החוזה למניקת קביעות בעבודה. המהנל הישן הציע לי אחרי 3 חודשים לחזור , ובעצמי רציתי מאוד וחזרתי. והנה שוב ההנהלה הראשית שלחה למנהל מכתב כי נגמר לי החוזה . כך כל כאב לי הלב . 2-3 עובדים כבר קיבלו שם ותק . אני מרגישה מקופחת מאוד. אחת העובדות כל פעם היתה מעירה לי על העבודה שלי: שאני בת 23 , שאני אמצא עבודה עם אתגר וזה כולה תחנת דלק מסריחה כדבריה -היא שם עם ותק ואני לא
דווקה היא שהביעה נימת זלזלול- החודש היא כבר עובדת שנה שם. נפגעתי מאוד. אז נכון שהמנהל שלי היה סבבה וזה לא הייתה החלטות שלו אלא של ההנהלה הראשית מי נשאר ומי לא אבל זה צובט בי בלב. כבר עבר חודש מאז הפיטורים . יצא לי לדבר עם העובדת ברשת חברתית. היא שוב הפגינה בשלה וצינה שאם אני יחזור לשם בפעם ה-3 כולם יעשו ממני צחוק. שאפילו המנהל לא יקח אותי ויקח חיילות שרק השתחררו (דווקה המנהל כן אמר שיכול להיות אני יחזור כשיעבור פסק זמן של כמה חודשים (3) ). היא לא מבינה כמה טוב היה לי שם. העבודה עצמה הייתה תפורה עליי. לא קשה במיוחד, עבודה בסביבה צעירה. הלקוחות היו סבבה וחלקם נחמדים מאוד. לאחר השיחה איתה יצא לי לחשוב על זה ואני עדיין לא מבינה מה רע בלעבוד בתחנת דלק לזעזל?? ולא לא כל החיים אעבוד שם , עד שירד לי מהעבודה הזאת מתישהו.. לא מעריכים אותי מספיק אז למה אני כל כך רוצה לחזור אם אחריה זה שוב יפטרו אותי. אני לא רוצה לעבוד בתחום אחר , מוכנה לעבוד בתחנה אחרת אבל מה שלחתי קו"ח לא חזרו אלי- כנראה שהם צריכים רק חיילים טריים נהייתי חסרת ביטחון לגמרי.התחלתי להשמין שוב ואת האמת גם לא נהנתי שירדתי 17 ק"ג עדיין לא הייתי מאושרת. אני לא רוצה לעבוד בתחום שאני רק יעבוד בכל עבודה שיש ואחזור הביתה כי בבית אין לי ממש חיים. אני כל כך רוצה להיות מאושרת ואני הכי עצובה שיש. אין צדק בעולם איך לקבל החלטה שאהיה שלמה איתה עם הסביבה משםיעה ולחוצת וזה לא עושה אותי מאושרת
אני רוצה להיות מאושרת, כל כך רציתי ורוצה ואני כל כך בודדה. אני בת 23 וחצי . אני כרגע מובטלת . אין לי חברות , אני תמיד בבית עצובה. כל שנה זה חוזר על עצמו. אני רוצה ללכת לים ואין לי עם מי. שאני קונה בגדים יפים ואין לי ממש לאן ללכת איתם . בלימודים בבית הספר היה לי קשה ואמרתי לעצמי ברגע שאני יסיים ללמוד אני רוצה חופששש להתחיל להנות סוף סוף ולא להשתעבד ללימודים וגם השמנה תוך כדי מתוך שעמום. מאז נייתי בצבא-היה לי נחמד שם . כשהשתחררתי לא מצאתי את עצמי , פתאום הבדידות נפלה עליי. עבדתי במס מקומות עבודה מאז השיחרור בשנה הראשונה ולא מצאתי שם תחושת סיפוק. לא הסתדרתי עם העובדים, הם לא היו נחמדים, לא מצאתי חברות ושום תחושת סיפוק . למזלי פוטרתי ואחרי שנה בדיוק התחלתי לעבוד בתחנת דלק. העולם חייך אלי -שוב כמו בצבא היה לי נחמד. אחרי 9 חודשים פוטרתי כי נגמר החוזה למניקת קביעות בעבודה. המהנל הישן הציע לי אחרי 3 חודשים לחזור , ובעצמי רציתי מאוד וחזרתי. והנה שוב ההנהלה הראשית שלחה למנהל מכתב כי נגמר לי החוזה . כך כל כאב לי הלב . 2-3 עובדים כבר קיבלו שם ותק . אני מרגישה מקופחת מאוד. אחת העובדות כל פעם היתה מעירה לי על העבודה שלי: שאני בת 23 , שאני אמצא עבודה עם אתגר וזה כולה תחנת דלק מסריחה כדבריה -היא שם עם ותק ואני לא
דווקה היא שהביעה נימת זלזלול- החודש היא כבר עובדת שנה שם. נפגעתי מאוד. אז נכון שהמנהל שלי היה סבבה וזה לא הייתה החלטות שלו אלא של ההנהלה הראשית מי נשאר ומי לא אבל זה צובט בי בלב. כבר עבר חודש מאז הפיטורים . יצא לי לדבר עם העובדת ברשת חברתית. היא שוב הפגינה בשלה וצינה שאם אני יחזור לשם בפעם ה-3 כולם יעשו ממני צחוק. שאפילו המנהל לא יקח אותי ויקח חיילות שרק השתחררו (דווקה המנהל כן אמר שיכול להיות אני יחזור כשיעבור פסק זמן של כמה חודשים (3) ). היא לא מבינה כמה טוב היה לי שם. העבודה עצמה הייתה תפורה עליי. לא קשה במיוחד, עבודה בסביבה צעירה. הלקוחות היו סבבה וחלקם נחמדים מאוד. לאחר השיחה איתה יצא לי לחשוב על זה ואני עדיין לא מבינה מה רע בלעבוד בתחנת דלק לזעזל?? ולא לא כל החיים אעבוד שם , עד שירד לי מהעבודה הזאת מתישהו.. לא מעריכים אותי מספיק אז למה אני כל כך רוצה לחזור אם אחריה זה שוב יפטרו אותי. אני לא רוצה לעבוד בתחום אחר , מוכנה לעבוד בתחנה אחרת אבל מה שלחתי קו"ח לא חזרו אלי- כנראה שהם צריכים רק חיילים טריים נהייתי חסרת ביטחון לגמרי.התחלתי להשמין שוב ואת האמת גם לא נהנתי שירדתי 17 ק"ג עדיין לא הייתי מאושרת. אני לא רוצה לעבוד בתחום שאני רק יעבוד בכל עבודה שיש ואחזור הביתה כי בבית אין לי ממש חיים. אני כל כך רוצה להיות מאושרת ואני הכי עצובה שיש. אין צדק בעולם איך לקבל החלטה שאהיה שלמה איתה עם הסביבה משםיעה ולחוצת וזה לא עושה אותי מאושרת