איך להסביר לו "אסור"?

[עינת ודן]

איך להסביר לו "אסור"?

ושוב אני משתתפת באופן פעיל רק שכשיש לי שאלה... בני בן השנה ושבעה חודשים לא מוכן להבין מה זה אסור. כמובן שלא כל דבר בבית זה אסור אבל יש דברים שממש אין ברירה. למשל: הוא מתקרב למפזר החום ומדליק אותו בלי שום התרגשות מזה שאני מסבירה לו שזה מחובר לחשמל ושזה חם, מתקרב לטלוויזיה וצופה מאוד מקרוב תוך שליחת ידיים/תיפוף על המסך בלי להניד עפעף כשאני מסבירה שלא טוב לראות טלוויזיה מקרוב ושהטלוויזיה יכולה ליפול (תוך מופע אורקולי שלם - "בום" וכיוצ"ב). אני מציעה תחליף למשחק במפזר החום (לאחר ההסבר על הסכנה) ובד"כ פשוט מביאה לו משחק שלו שהוא יכול לשחק בו (אני חייבת לציין שמפזר החום הוא אמצעי החימום היחיד בחדרנו ואין לי כרגע אפשרות להחליפו במשהו שאינו יושב על הרצפה ואינו נגיש לילד, לצערי. בחדר שלו יש מזגן אז אין בעיה שם). אם אנחנו צופים בטלוויזיה והוא מתקרב אז אני פשוט מרחיקה ומושיבה אותו על הספה בחזרה. הבעיה היא בתגובה שלו - הוא ילד שמבין היטב מה מדברים איתו בכל נושא אחר. בקטע הזה - הוא פשוט מתעלם והופך את זה למשחק: כשאני מתקרבת להרחיק אותו הוא מתחיל לברוח ולצחוק והופך את הכל למעין מרדף משעשע (מבחינתו). לא משנה כמה אנחנו רציניים - הוא בשלו. מתפוצץ מצחוק וצוחק עלינו. אתמול בעלי החליט לשים אותו בחזרה במיטת תינוק מאחורי הסורגים כדי ללמד אותו שאם הוא לא יקשיב אנחנו נרחיק אותו מהטלוויזיה. אח"כ הוא החזיר אותו לסלון אבל כלום (כמובן) לא עזר. כאילו לא עשה כלום. בכל מקרה, הנסיון הזה של לשים אותו במיטה (שכבר הוא לא ישן בה אלא במיטת נוער) לא מצא חן בעיני וזו ממש לא הדרך, ברור לשנינו. היום היה אותו סיפור עם מגירות שהוא לא הסכים לעזוב ובסוף קיבל מכה (מהמגירה שהוא פתח מהר מדי

). הסברנו לו שמזה ניסינו להמנע וזו הסיבה שלא משחקים עם מגירות (ועם חשמל ועם טלוויזיות ותנורים). לאחר הבכי מהמכה - הכל נשכח. איך מלמדים אותו שאנחנו לא צוחקים? איך אפשר להעביר לו את הרצינות של הדברים (אנחנו מתנהגים ברצינות באופן עקבי כשאנחנו מדברים איתו על זה)? אשמח לשמוע מנסיונכם וחכמתכם, כרגיל.

 

[ליליה והגמדים]

מה את רוצה ממנו?

ילד בן שנה ושבעה חודשים עוד לא תופס מוחשית ומהותית מה זה חם, קר, מסוכן. גם אני הייתי מתקוממת אם היו דורשים ממני דרישות לא הגיוניות (בעיני) שאני בכלל לא מבינה למה דורשים אותן ממני ומה הן בכלל....זו בדיוק הסיבה שיש כל מני תכשירי והוראות בטיחות לפעוטות, כמו סותם לחור של הוידאו, פקקים לשקעי חשמל, פינות לשולחנות ומנעולים לארונות חומרי ניקוי ותרופות. בגלל זה יש גם הוראות בטיחות מדוקדקות לטלויזיות שלא נופלות ומעקים שלא ניתן ליפול דרכם למטה. נכון, יש ילדים שמבינים מהר יותר אבל קצבי ההתפתחות השונים, שברצף שלהם הילד שלך נשמע לגמרי נורמלי, מצריכים גישה הורית סבירה שלוקחת בחשבון שמדובר בפעוט. בבחינת "אל תשים מכשול לפני עיוור" - תמנעו ממנו מגע עם גורמי סיכון בכך שתרחיקו או תמגנו אותם. כי להשאיר אותם זמינים ולרגון עליו שהוא לא נזהר - נראה לי אישית מתכון לפגיעה רגשית בילד, שהיא מיותרת לחלוטין. בהצלחה.

 

[תּמר]

אני מסכימה איתך

אך בד"כ המצב בבתים לא מותאם לילדים, כי את הבית מרהטים לפני בואם בד"כ, ולפעמים הרבה לפני זה... וכאשר הילד מתחיל לזחול, להעמד, ללכת, צריך להתחיל בהתאמת הבית אליו. אני לא אומרת שזה מצב אידיאלי, אלא המצב הקיים.

 

[ליליה והגמדים]

אוקיי, צריך להתאים אליו את הבית

אבל אי אפשר לבוא אליו בטענות שהוא אפילו לא מסוגל להתחיל להבין....

 

[עינת ודן]

ליליה, אני לא מצפה ממנו שיבין

דברים שמעל ליכולתו. אולי לא הרחבתי את הדיבור על מה שהוא כן מבין אבל ישנם דברים אחרים שהוא יודע יפה לא להתקרב אליהם - כוס קפה על השולחן, למשל, הוא יודע כבר הרבה זמן שזה חם ומסוכן (אומר לי בעצמו "חם" ויודע להזהר בהתנהגותו ולא לגעת בכוס) ולא בגלל שנכווה בעבר. אולי באמת בגלל שזה מוחשי לו - החום הנפלט מהכוס. קונווקטור שקיים בבית והוא מרגיש את החום וממש עוקף אותו ונמנע מלהתקרב אליו,... השאלה למה ממפזר החום הוא לא יודע להזהר באותה המידה? אנחנו מתאמצים כל הזמן להתאים את הבית ככל שרק ניתן אליו ולכללי הזהירות - שינינו מיקום של רהיטים רבים ואף החלפנו את כל הריהוט בסלון כדי שיהיה יותר מתאים לילדים (היה ריהוט זכוכית, שולחן סלון על שלוש רגליים וכד' החלפנו לריהוט עץ יציב, פשוט ופרקטי). קנינו מראש , עוד לפני שהיו לנו בכלל ילדים, ספות פשוטות (עוד בתקופת בידיא

, שנייה לפני שהתחיל הבלגן) עם ריפוד רחיץ שלא יכאב לנו הלב על כל כתם ושריטה ושלא נצטרך להגביל את עצמנו ובעיקר את ילדינו (העתידיים, נכון לאז) בביתינו אנו. בארון המטבח ובאמבטיה יש לו מדפים שלמים בהם שבתוכנם הוא יכול לשחק בבטחה ובלי שאף אחד יעיר לו, אני כבר לא מדברת על א-ב של בטיחות בסיסית כמו כיסוי לשקע (שגם עליו, דרך אגב אנחנו מסבירים שהוא מסוכן ומרחיקים, אם הוא נוגע) כי לא בכל בית בו אנחנו נמצאים קיימים כיסויים לשקעים) או מגני פינות או מגן מפני טריקת דלת וכד'. א-ב-ל, מה לעשות שישנם דברים בבית אותם לא ניתן להרחיק ממנו. אני לא חושבת שזה הגיוני להרחיק את מכשיר הטלוויזיה מהסלון כי נולד לי ילד והוא כעת מסתובב לו בכל הבית. ברור שאני משגיחה עליו וממגנת (כפי שכבר ציינתי) את כל מה שאפשר אולם בעיני מכשיר טלוויזיה בסלון הוא לא בר מיגון ולא בר הרחקה. אני מנסה למצוא דרך להסביר לו בצורה הטובה ביותר את הסכנה כי לדעתי הוא כן מבין ברמה מסויימת שזה אסור. שוב, לא הרחבתי על כך את הדיבור בהודעתי המקורית אבל כשהוא הופך את עניין האיסור למשחק אנחנו מרגישים שהוא יודע שזה אסור (למשל, מסתכל עלינו לראות מה נגיד לפני שהוא מתקרב לטלוויזיה או למפזר החום) אבל רוצה לנסות אותנו, לבדוק גבולות אולי, לא בא לו להשמע לכללים שלנו, הוא רוצה לשחק בלהדליק ולכבות את המפזר עכשיו (לדוגמא) ולא בא לו לוותר. מקווה שהבהרתי יותר את כוונתי ודעתי.

 

[ליליה והגמדים]

הבנה קונקרטית-נקודתית

אני חושבת שאת מאוד מפרגנת לבן שלך וזה אחלה - אבל ההבנה בגיל הזה היא לרוב מאוד קנקרטית. הוא יבין שהקפה חם, אבל לא בהכרח יקשר את זה לתה, הוא יבין שהתנור חם, אבל לא בהכרח יקשר למפזר החום. לכן אנחנו נזהרות ומרחיקות מהם דברים, לא? וחוצמיזה שהייתי מציעה בחום לא להכנס למאבקים עם בן שנה וחצי - את הגדולה, הבוגרת, ויכולה גם להחיל משמעת וגם להכיל את ההתרסה שלו נגדה. לא?

 

[חגית של אורן ועידו]

את מתארת את המצב אצלנו בבית

גם לנו יש ילדון שובב שאוהב לבדוק וללחוץ על כפתור שבנמצא (רק שהוא בן שנה). האופציה היחידה היא להרחיק אותו ממקור הסכנה שאת רואה כסכנה והוא לא רואה אותה ככזאת. להסביר שוב ושוב, אבל לא הסברים ארוכים ומייגעים שמתמסמסים בדרך. הסבר קצר והרחקה מהאזור. תאמיני לי שהוא בסוף יילמד. חוץ מזה שתמיד יש בדיקת גבולות ומצחיק אותו המשחק עם אמא שכל פעם שאני מתקרב לקופסה הגדולה עם הרעשים, אמא רודפת אחריי

 

[תּמר]

קשה.

הדרך היחידה שנראית לי, היא להרחיק את הילד מהסכנה, בליווי אמירה בטון חמור ביותר שזה "מסוכן" או משהו בסגנון. ובמקביל, הרחקת אלמנטים מסוכנים (אם יש אפשרות). מכיוון שאני משתדלת להמנע מאיסורים כל הזמן, אני מנסה למצוא איך לומר את זה בדרך חיובית: בתנור רק אמא נוגעת, כנ"ל במגרות (ולתת תחליף שימצא חן בעיניו ובעיניך ג"כ). העניין עם הטלוויזיה נראה לי קצת יותר מורכב, כי את מרחיקה והוא חוזר. אני חושבת שבמצב כזה, הייתי מכבה את המכשיר, ואומרת לו בצער שבגלל שהוא לא יושב על הספה, אי אפשר לצפות. ברור שגם אני מפסידה מזה, אבל אני לא רואה דרך אחרת (וד"א, אני ממש לא זוכרת מה רמת ההבנה של ילד בגיל הזה, כך שאת המסר המילולי אולי צריך לשנות). ישנם דברים, שאין ברירה אלא לתת לו להתנסות בהם (וזו דרך הלימוד הטובה ביותר), כמו הסיפור עם המגרה (אא"כ היא מהווה סכנה ברורה). אני מאמינה שילד ילמד מזה גם בלי ההסבר המילולי של ההורים, ולפעמים ההסבר גורע. מנחמים את הילד, ולא אומרים מילה ע"כ שלפני רגע הוזהר. אפשר להגיד "המגרה מכאיבה" או "המגרה מסוכנת" בהשתתפות, ואז הוא מבין את משמעות ההזהרה הקודמת.

 

[הילהל]

דברים שעזרו לנו

הראשון - כפי שכבר נכתב כאן, פשוט להרחיק אותו. לצרף להסבר המילולי מעשה פיזי. השני - מישהי פעם כתבה באחד הפורומים שכשאומרים רק "לא" הילד נשאר במין ואקום מטריד - היה לו רעיון מה הוא רוצה לעשות עכשיו (לתופף על המסך למשל) ואמרו לו לא לעשות את זה, ועכשיו הוא מרגיש קצת אבוד. לכן כדאי תמיד לצרף לאיסור גם רעיון חילופי, למשל "אסור לתופף על הטלויזיה, אבל אתה יכול לתופך על הסיר הזה כשאתה צופה בקלטת", כמו שסיפרת שאת עושה עם מפזר החום. ועוד משהו - אם נראה לך שסביב נושא מסוים התפתח מאבק כוחות (לי נשמע שזה מה שקורה עם מפזר החום) תנטרלי את זה לכמה ימים. יומיים שלושה תחממו עם תנור או תלבשו בגדים חמים ותעלימו את מפזר החום. אולי ככה הוא ישכח מהמאבק סביבו, שהפך כנראה למשחק מרתק עבורו.

 

[לאה_מ]

לפי מה שאת מתארת - הוא בהחלט מבין

את אומרת שהוא ילד שמבין היטב מה מדברים איתו בכל נושא אחר. את באמת חושבת שבעניין "לא" ו"אסור" ההבנה שלו פתאום מתערפלת? אני חושבת שהוא מבין את זה בדיוק באותה מידה שהוא מבין כשאת מבקשת ממנו להביא לך חיתול כדי להחליף לו, או למסור לך את הכדור. הבעיה עם איסורים הוא, שלמרות שהמילה מובנת, לא תמיד ברור למה צריך להפסיק בדיוק עכשיו את הדבר הכל-כך מעניין שכרגע התחלתי לבדוק. כלומר, הבעיה היא, לדעתי, לא בהבנה, אלא במוטיבציה לביצוע. סיפרת שהוא נזהר מקפה חם ומקונווקטור, אבל לא ממפזר חום. סביר, אם כן, להניח, שהחום של מפזר החום נעים לו, שהוא לא חושש שמא הוא יכווה ממנו. אני זוכרת את עצמי - לא בתור ילדה, בהחלט בתור נערה ואשה צעירה - יושבת קרוב מאד למפזר חום. זה היה מאד נעים, לא מרתיע בכלל. אז נכון שאני כבר ידעתי להזהר מהחשמל

, אבל אני בהחלט יכולה להבין מדוע מפזר החום לא מרתיע את דן. מה כן עושים? אני לא בטוחה - אולי בכל זאת מניחים את מפזר החום במקום בלתי נגיש (סתם דוגמא - בתוך הלול, על השולחן, וכו'), אולי מגבירים את החום למקסימום, לדרגה שהיא לא נעימה, ומסבירים לו שזה חם. לגבי הטלויזיה - אני חושבת שטלויזיה היא מכשיר מאד מרתק. תחשבי על זה - מסך עם תמונות מרצדות ואור כחלחל, התמונות מתחלפות במהירות מסחררת, והוא גם משמיע קולות - לא ישר היה מתחשק לך לגעת בזה, לנסות לראות מה זה, איך זה עובד? העובדה שאנחנו תופסים את הטלויזיה ככלי בידורי לא מחייבת תפיסה זהה של הילדים. אני מציעה בעניין הטלויזיה - ראשית, לדאוג שהיא תהיה מאד יציבה, שבאמת לא תהיה סכנה שבגלל שילד נוגע בה או מתופף על המסך או לוחץ על הכפתורים, הטלויזיה נופלת - כי זו באמת סכנת נפשות. אבל אני כן הייתי נותנת לילד למצות את ההנאה שבחקירה מקרוב של המכשיר המעניין הזה. לדעתי, הנאה כזו תמוצה תוך פרק זמן לא ארוך (אפשר גם לקצר אותו, עם שיתוף פעולה שלכם בחקירה הזו, למשל, ללמד אותו להדליק ולכבות את הטלויזיה, להעביר לערוץ אהוב עליו, להכניס קלטת לוידאו וכו'). אפשר גם לנסות למצות את המחקר הטלוויזיוני

בשעות שבהן אתם לא צופים בטלויזיה, מתוך תקווה שכשתרצו לצפות זה קצת ימצה את עצמו.

 

[Shellylove]

מסכימה עם לאה

הוא מבין ועוד איך את ה"אסור" והוא משחק (לגיטימי לחלוטין מצידו). אנחנו היינו מלווים כל "לא" או "אסור" (שהיה ברור לנו שזה בלתי ניתן למו"מ מבחינתנו) גם ב"כן"- נגיד הוא ניגש לטלויזיה, את אומרת "לא", אם הוא נעצר או מתרחק, את מעודדת אותו ב"כן, יופי". אצלנו זה עבד מצוין (ובגיל צעיר הרבה יותר). ואגב, האם זה באמת לא בריא לראות טלויזיה מקרוב? [שלילאב בודקת קונספציות פולניות מבית אמא]

 

[תּמר]

זה לא בריא

המסך מקרין, ורמת הקרינה האלקטרומגנטית יורדת בריבוע המרחק מהמרקע (כנ"ל במסכים רגילים של מחשב, שאינם LCD). המרחק האידיאלי ממסך מחשב הוא 90 ס"מ או יותר. ממסך טלויזיה - אני לא יודעת, אבל יש קשר לגודלו. (ד"א, אני ממש לא מומחית בתחום)

 

[שִירָה]

ואני רק לשאלה ../images/Emo8.gif

מרשה לי להידחף, עינת? בנימין בן שלושה-עשר חודשים. הוא מבין היטב מה קורה סביבו. בזמן האחרון, הוא מנסה לבחון אותנו שוב ושוב, ואני לא בטוחה איך להגיב. כמו שתיארה לאה, אני חושבת שהבעיה היא לא בהבנה, אלא במוטיבציה לביצוע. הוא התחיל למשוך לי בשיער. אני הסברתי לו שוב ושוב בתקיפות שזה לא נעים לי, אבל הוא ממשיך למשוך. הוא התחיל להכות אותי ואת בעלי בפנים, וכשאנחנו מגיבים בתקיפות, זה מועיל לדקה אחת בדיוק. ולמותר לציין - שהוא מעולם לא ראה מישהו מכה או מושך בשערות. ובימים האחרונים - הוא נושך אותי כשאני מניקה אותו. אני מפסיקה להניק אותו מייד, אבל הוא ממשיך לנשוך, וזה תמיד קורה עם סיום ההנקה, כך שאני חוששת שהמסר לא מועבר. הוא מנסה גם להוציא את האדמה מכל עציץ בבית, להפיל את המנורה וכד', אבל אני חושבת שהפיתרון הוא לסלק את החפצים הללו לתקופה הקרובה, כי הוא מסרב להפסיק להתעניין בהם, וכמו שציינה לאה בחכמה, מנקודת המבט שלו, הם באמת מרתקים. אשמח לשמוע את עצותיכן החכמות. מה עושים בגיל הזה? עד כמה צריך להציב גבולות בגיל צעיר כל כך? האינטואיציה שלי אומרת שהוא מבין ויודע שהוא מכאיב לנו, וכך אני מבינה גם מהבעות הפנים שלו, ולכן נראה לי שכדאי להציב לו גבולות ולא להתייחס לזה בתור משחק ולסבול בשקט. מה אתן אומרות?

 

[תּמר]

לא נראה לי שהוא בוחן אתכם

לדעתי הוא בודק את סביבתו, ומתנסה בה.אני לא מאמינה שהסברים מילוליים עוזרים. הפתרון היחיד הוא להרחיק סכנות מכשולים ואותו מהם: כשהוא מושך בשיער (גם הבת שלי עושה את זה, והיא בת חמישה חודשים בלבד), להרחיק אותו בעדינות, בליווי הסבר מילולי קצר - זה לא נעים, זה כואב. כשהוא נושך, לנתק ולהגיד שזה כואב, כשהוא מנסה להוצי אדמה - להרחיק אותו מהעציצים, ולתת לו עיסוק מעניין אחר. הוא לא יודע שהוא מכאיב, הוא פשוט נהנה מהתגובה, זה כמו משחק בכפתורים שמשמיעים קולות שונים. יכול להיות שאם תגובתך תהיה פחות מרתקת, הוא יפסיק לנסות.

 

[לאה_מ]

מעבר לדברים שנכתבו לעינת בשרשור

הזה ונראה לי שהם רלוונטיים גם לכם, אני חושבת שאת צריכה להפריד בין דברים שאת לא מוכנה לקבל (למשל מכות, נשיכות, משיכות בשיער, הפלת המנורה - מה שעלול לגרום לשבר, וכו') לבין דברים שאת מוכנה לאפשר לבנימין לבדוק. הזכרת לי עם הקטע של העציץ, שגם לאורי היתה תקופה שהתחביב שלו היה להוציא את האדמה מהעציץ בסלון. המטפלת שלו לא סבלה את זה, אז כשהיא נמצאה בבית, היא היתה שמה את העציץ במקום שאליו אורי לא הגיע. לי זה לא הפריע במיוחד, אז נתתי לו להוציא את האדמה עד שנמאס לו, ובסוף הייתי מטאטאת הכל בחזרה לעציץ. די מהר הוא מיצה את העניין במשחק הזה והפסיק. לגבי דברים שאת לא מוכנה להם - משיכות בשיער ומכות - אני הייתי תופסת לו את היד (זו הרי לא בעיה לתפוס את היד שלו, התגובות שלך הרבה יותר מהירות משלו), ואומרת לו "אסור להכות. אתה יכול ללטף אותי. הנה, ככה", ותדגימי לו. אני חושבת שיש כאן גם עניין של ויסות תנועה, כך שככל שתאפשרי לו יותר מגע שנעים לך, כך הוא יטה יותר לכיוון מגע מהסוג הזה. אצל אורי מגע חזק בא גם לספק, לדעתי, צורך שלו בגירוי פיזי חזק יותר, ואז אני מנסה למצוא חלופה שכן מקובלת עלי (למשל, השתוללות על המיטה שלנו, וכו'). לגבי נשיכות בסוף ההנקה - בעיה ידועה - אני מציעה לך לזהות את הרגע שלפני הנשיכה. זה מאד נפוץ שהם נושכים בסוף ההנקה. אם תשימי לב כנראה שתצליחי לבודד את המבט שיש לו לפני הנשיכה או את מצב הרוח שלו, ופשוט תהיי עירנית ותנתקי אותו רגע לפני.

 

[שִירָה]

תודה, לאה, על התשובה המאירה!

ייתכן באמת שהמכות נובעות מצורך בגירוי פיזי חזק יותר. אני אנסה למצוא חלופות לסיפוק הצורך הזה שלו. וכמובן - אני אחזור לדווח במידה ותהיינה איזשהן התפתחויות.

 

[limori]

עינת, מנסיון "רק הזמן יעשה את שלו"

יש לי שני ילדים עם הילד הראשון הכל עבד כמו בספרים המאמרים והעיצות. עם הילדה השנייה שלי שום דבר לא יעזור...רק סבלנות וזמן. היא בת שנה ותשעה חודשים היא אוכלת שיערות ג'וקים צבעים היא בולעת נייר טואלט. היא מוצצת את ה"מיץ" של המגבונים הלחים. היא אוהבת מאד לצייר על הקירות היא אוהבת לאכול את קרם הטוסיק. היא אוהבת לגעת בקפה חם למרות שהיא יודעת מראש שזה חם אבל היא חייבת לגעת. ואנחנו כבר יותר משנה מסבירים ומבקשים לא לאכול ולא לגעת ושום דבר לא עוזר. יש לה אהבה להכניס דברים לחור של הרמקולים..הפתח הוא מאד צר ולפעמים היד שלה נתקעת ומאד קשה להוציא וכמובן שמאד כואב לה והיא עושה את זה לפחות פעם ביום...אין מה לעשות. ויש לי חברה שטוענת שזה אולי מחוסר תשומת לב...אבל אין סיכוי בעולם מכיון שהילדה הזאת נמצאת איתי 24 שעות ביממה (בשבוע שעבר היא התחילה ללכת לגן

)יש לנו גם נני בבית שצמודה אליה יש לה אח שאוהב ומעריץ אותה על כלות הנשימה ויש לה אבא שמתמסר אליה כל אחר הצהריים. היא פשוט אוהבת לעשות את זה ויום יבוא והיא תפסיק... אל יאוש..כרגע אני חושבת שהיא הפסיקה לאכול שערות...ולמה?? כי לפני שבוע כאבה לה הבטן ואמרנו לה שזה בגלל השערות שמכאיבות לה בפנים בתוך הבטן..ניראה לי שזה עבד..

אז תמשיכי עם ההסברים והאיסורים..מבטיחה לך שיום אחד הוא יפסיק.

 

[עינת ודן]

ברשותכן, אגיב מאוחר יותר ../images/Emo13.gif

 

[עינת ודן]

אז ככה

לאה ושלילאב - אני בטוחה גם כן שהוא יודע שזה אסור אבל מתעלם מסיבות רבות. שלילאב -עצה מצויינת לגבי מתן חיזוק כשאני רואה אותו מתרחק. היום בבוקר ניסיתי עם המפזר חום וזה ממש עבד

... קסם... ברור לי שעם הזמן הוא ילמד, הרי הוא מתבגר ומבין כל יום הרבה יותר, מה שחיפשתי היתה דרך טובה להסביר לו כעת, בגיל הזה (נתתן לי כמה רעיונות, בנתיים שיטה אחת עובדת - בהחלט תמוצה עד תום). דרך אגב, זה לא חייב להיות דווקא עניין ההסבר שאני רוצה שהוא יבין. אני בהחלט חושבת שיש דברים מסוכנים שאפילו אם הוא לא מבין עד הסוף את הסכנה שבהם, אני עדיין רוצה שילמד להזהר מהם ואני חושבת שהוא מסוגל לבצע את זה (אחרת לא הייתי מתעקשת). ברור שיש דברים מוחשיים יותר וקלים יותר להבנה (כמו חם) וכאלו שהם הרבה פחות ניתנים לתפיסה (סכנת התחשמלות), ברור שאני לא "בונה" על זה שאני אלמד את הילד שזה מסוכן ואז אני פטורה מלהרחיק אותו ולהשגיח עליו בכל פעם. הפיכת העניין למשחק (על אף שהיא מאוד מובנת לי) הפריעה לי כי מאוד הרגשתי חוסר סמכות מוחלטת עליו במקום שכן צריך להתעקש עליו, לדעתי (בטיחות) וזה רק הלך והחמיר - הזלזול הזה ברצינות הדברים מצידו. נכון שהוא עוד קטן ורוצה לשחק אבל מצד שני הוא גם מספיק גדול כדי לדעת גבולות מסויימים ופה יש גבול.

 

[ציפי ג]

הוא לא ידע

תינוק בן שנה ושבעה חודשים עדין לא מבין דברים לאורך זמן. אסור מבחינתו זה רק לעכשיו. אפשר כמובן לאלף ילד בגיל הזה, אבל אילוף אינה הבנה ולכן אינה ידע. אולי אם את תתיחסי קצת פחות ברצינות לדברים , הוא פחות ישחק איתך.כאשר הוא על ידי הטלויזיה, תני לו משחק על בטריות שמנצנץ. מבחינתו יש את אותה תוצאה. רעש המולה ואורות. מבחינתך יש שקט תעשייתי.