איך להודיע להורים?

[מ ס תלבט]

איך להודיע להורים?

שאלה זו מנקרת ללא הרף בכל מח של טרום יוצא בשאלה, במיוחד במקרי אני, שהחלומות הכי שחורים של הורי לגבי, הם שלעת מצא אקח בת של "בעלבת" ולא של ראש ישיבה. אני לא מסוגל לשאת את המחשבה של לשוחח עם אמי ולהודיע לה פתאום שאני כעת בלי כיפה, כשרק אתמול היא התעניינה באחוזי ה"שטייגען" שלי בזמן האחרון, ואני מחוסר ברירה נאלצתי לסבן אותה, לספר לה שאני מעביר את יומי בלימוד אינטנסיבי, כשבאמת אני מבלה אותו בצורה מעניינת הרבה יותר, כגון שיטוט בפורום, או שהייה בספריות למיניהן. זו הרגשה איומה לעמוד לפני בשורת איוב שאתה אמור לבשר למישהוא, כשאתה יודע שהתגובה שלו יכולה להיות גם התקף לב, או לחילופין, צחוק אדיר ממחשבה שמדובר במתיחה, איך אתם עברתם את זה, חברה? יש סיכוי באמת להתקף לב, מה הייתה התגובה הראשונית שלהם, אני מאמין שהדיון ימנע הרבה שרשורים פילוסופיים בפורום מכל מיני יושבי גדר..(לא שיש לי משהוא נגד יושבי גדר מפולספים.) לסיום, אני חייב לכתוב לכם שיר שהעלה עטי לאחרונה: רק אני והשמים כאן שמים חשוכים, וגם אני, נמסים בצלילי הגיטרה. צלילים של כמיהה, למי כמהתי? איני יודע, לא ידעתי גם למי כמהה הגיטרה, אבל כמהה היא וגם אנכי. נראה שלעולם לא נדעה למי...

 

[ליעד 12]

דילמה דומה

אחי אני באותה הסירה שלך ,אלא שאני מתחמק מכך כבר למעלה משלוש שנים . הצעתי היא כי כל עוד אין אתה נדרש להתעסק עם בעיה כבדה זו ,אל תיגע בזה כלל תשאיר את זה ככה . לפעמים עדיף לחיות בחוסר וודאות של ההורים מאשר לדעת את האמת ולנסות להתגבר על כך . הייתי משווה דילמה זו לדילמה של בחור אשר יום אחד רוצה לגלות להוריו שהוא לעולם לא ינשא כי מה לעשות הוא נמשך לבני מינו , ולרוב אלה המתמודדים עם סוגיה זו בוחרים שלא להתעסק עם זה יתר על המידה. ישנם הורים רבים שאמרו שחוסר הידעיה כי בנם הומו היה עדיף עליהם מאשר להתמודד עם זה יום יום . לכן אני מציע לך שבמידה ואכן יקרה המקרה , ועוף השמים יוליך את הקול , והשאלה תגיע בסופו של דבר אז תתמודד עם זה , וכאשר ישאלו אותך מדוע לא סיפרת עד כה תסביר זאת שלא רצית לצער או שלא רצית לגרום חלילה למפ נפש וכדומה . אני מחזיק לך אצבעות מחזק אותך ומאחל לך המון כוח והרבה הצלחה.

 

[אלוהימית]

בהצלחה

זה קשה, אין קיצורי דרך. אבל לדעתי אתה צריך להיות כנה איתם ואם הם אוהבים אותך ותפעל נכון אז זה יהיה פחות גרוע (פחות כי זה הולך להיות גרוע) שב איתם תתחיל לפחות בזה שאתה לא בדיוק מה שהם חושבים ולאט לאט בזמן המתאים תגיד להם את האמת. בהצלחה מכל הלב.

 

[אוי ויי איז מיר]

ה.ל.ל. - 1-700-70-70-73

למרות שלא היה לי מעולם קשר איתם, אני מכיר כמה מהאנשים שם, והם נפלאים. יש להם נסיון! יש להם נסיון! יש להם נסיון! בכלל, שים לב! אני לא יודע בדיוק מה עברת עד עכשיו, מבחינת מחשבות, נסיונות, ויכוחים ודיונים. אבל אני יכול לנחש מה מחכה לך! יפעילו עליך לחץ אטומי מכל הכיוונים ומכל הסוגים! ראשי הישיבה והמשגיחים יפנו לראש שלך. חברים יפנו ללב שלך. המשפחה תדבר עם הרגש שלך. יפעילו לחץ פסיכולוגי ברמה הכי נמוכה ובסיסית שיש, ובאופן כללי, לא יהיה שום דבר שהם יחשבו שיכול לעזור, והם לא יעשו!! המסקנא מהקטע השחור שציירתי לך, היא: אל תהיה לבד!

 

[חופשייה ומאושרת]

שאלה קשה עם תשובות רבות

קיצור למתעצלים לקרוא עד סוף ההודעה: "כל אחד וגישתו הוא". שמעתי הרבה סיפורים של יוצאים על איך סיפרו או לא סיפרו להורים וכל אחד שונה במקצת. לפני כמה שבועות אמרה לי מישהי, שאם רק היתה אומרת להוריה לפני 13 שנה, שהיא לא רוצה להיות יותר חרדית במקום לומר להם את זה כמה וכמה שנים מאוחר יותר (אחרי הרבה תלאות וייסורים), זה היה חוסך לכולם הרבה כאב לב. זוהי גישת: בוא ננסה בדרך שלהם, לא הולך, 4 ילדים מאוחר יותר וקשה יותר לצאת. מצד שני, היו כמה שפשוט קמו יום אחד ועזבו את הבית ולא אמרו להורים שלהם מה ומי הם ורק אחרי הרבה זמן טיפטפו מידע. זוהי גישת: השוק של העזיבה מגמד את השוק של הבשורה. ויש את גישת הביניים בינתיים: אני לא יודע, לא רוצה להתחייב, לא מתאים לי להיות ישיבע בוכר, רוצה לעבוד, לא רוצה שידוך, לא מתאים לי, וכו´ וכו´. ועד שכולם כבר משתגעים ממך אתה בנתיים כבר יכול למצוא את הדרך לספר להם דוגרי...זוהי גישת: תפסיק לבלבל את השכל רק תגיד כבר שאתה לא דתי. ולמתמידים בקריאה: כל אחד בגישתו הוא... דרך צליחה, ואתה אכן מוזמן להתקשר 1700707073 כדי לשמוע עוד כמה גרסאות.

 

[מני3]

אתה רוצה לבדוק את התגובה של ההורים

שלך. ספר להם שיש לך חבר בישיבה שעזב את הדת. ושהוא רוצה לספר להורים שלו. וכך תוכל לראות איך הם מגיבים לסיפור זה מזכיר לי בדיחה. זקן בן 800 זכה בלוטו וממפעל הפיס לא ידעו איך לבשר לו שהןא זכה, לכן שלחו אליו מישהו שיגשש וידבר איתו רק כשהוא יהיה מוכן הוא יספר לו על הזכיה. הבנדם הלך אליו ומתחיל לדבר איתו על הנכדים, על האישה (בת 700) . והוא רואה שהזקן מגיב בסדר, וגם אם הוא יספר לו על הזכיה זה לא ישפיע עלהו (עליו) לרעה. אז הוא מגלה לו שהוא זכה בפרס הראשון (בלי שותפים). הזקן שומע ולא מזיז לו בכלל. ואז הזקן פונה לצעיר (60) ואומר לו תשמע חביבי, אני כבר זקן ואין לי מה לעשות עם כ"כ הרבה כסף. קח את הכסף בשבילך, איך שהשליח של מפעל הפיס שומע את הבשורה, הוא מקבל התקף לב ומת. בהצלחה חביבי.

 

[Le Fay]

חחחח ../images/Emo45.gif

 

[7 שנים אחרי המבול]

לעניות דעתי

אני באמת מיתכוון לזה שדעתי ענייה בדילמה שהעלתה.אבל רציתי לומר לך מה חשבתי לעצמי כשהכנתי את עצמי לאפשרות שהעמוד במקום בו אתה עומד עכשיו.(כמובן שזה לא אותו דבר, אבל בכל זאת..) מה שהגעתי אליו זה שחובה יהיה עלי להתמודד עם החלטותי במציאות. אלו החיים. אי אפשר לתת לחיים לחלוף לצידך ולהיות רק מידי פעם מאוחד איתם. את החיים צריך לחיות בשלמות, ואם הגעתה למסקנה אמיתית שזהו מצבך כרגע ונראה לך שכך תחיה את חייך אז זה מי שאתה, אין לך משהו אחר. כל דבר אחר הוא זיוף. כמובן שאם אתה עדיין מתלבט אז הבעיה היא הרבה יותר רצינית... אבל לפי מה שהבנתי החלטת. אז תחיה את חייך. אני שוב מתנצל מראש וברור לי שלעמוד מול המיקלדת אצלי בבית ולכתוב לך ולהיות חד משמעי זה לא כמו ההתלבטות האמיתית שאצלך בנפש. אבל אולי זה היתרון של השכל מול המצב הנפשי שמעורבב עם שכל ורגש. ("אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים"... שמעתי בשם האדמו"ר הזקן שמי שיכול להתיר, זה -השכל כיוון שההסתכלות שלו היא מבחוץ ולא מיתוך הדילמה כפי שהיא באדם) שתצליח ותהנה בכל החלטה בה תבחר.

 

[Le Fay]

לחיות את החיים "בשלמות", אבל לדאוג

להשאיר את הרגש בחוץ ולהשתמש רק בשכל? שיאווו, זה נשמע ממש חכם... מה עוד אתה רוצה לזרוק לכבוד השלמות? אתה בטוח שהראיה וחוש המישוש וחוש הריח לא מפריעים שם?

 

[7 שנים אחרי המבול]

אני לא יודע למה את מיתכוונת

כשאת מדברת על רגש זה נשמע כאילו את מחליטה את ההחלטות המשמעותיות שלך בחיים רק על פי הרגש. זה בטח מאוד חכם... (אני לא מנסה ל"רדת" אני רק מנסה להעביר מסר) בכל אופן אנסה להסביר איך אני רואה את כל העסק. כשאדם נאמן לעצמו עליו להכריע את הטוב ביותר,והנכון ביותר שהוא מסוגל להגיע אליו. ולכן על האדם ליבדוק את עצמו וכוחותיו וליבדוק איך הוא עושה זאת בצורה הטובה ביותר. מה שאני הגעתי אליו זה שהרגש נותן לי (לנפשי) אינדיקציות על החיים כלומר הוא מעורר את תשומת ליבי למה שקורה לי בחיים ואומר לי,שים לב! הטעות הכי קשה היא להיסחף עם הרגש הזה ,כלומר:מישהו אמר לי משהו לא יפה-אז בשלב הראשון אני נעלב, ועכשיו השאלה היא מה אני עושה עם זה. אני יכול להתעצבן ולהביא לו כאפה (ואז אחר כך אולי אני אתנצל ואסביר שזה היה מתוך כעס...) או שעכשיו לאחר שקיבלתי את האינדיקציה של הרגש (העניין הוא לא להיות אפטי) אני מפעיל את השכל ושוקל, ואם השכל מכריע (למיטב דעתי באותו רגע) לתת לו כאפה- אני אתן [ולא ארגיש אחר כך רגשות אשמה גם אם יתברר שהיה איזה נתון שלא היכרתי, ושבעצם הכל היה טעות.(אני כן אתנצל בפניו ,כמובן אבל לא ארגיש שלא הייתי "אני" באותו רגע שבו העפתי לו את הכאפה)] זהו פחות או יותר על היחס בין נפש רגש שכל (כמובן שאפשר ליפתוח את זה עוד הרבה.)

 

[Le Fay]

יופי. עכשיו תסביר לי לאט, איזה רגש

שיכנע את השכל שלך להכניס לרגש שלך כזו כאפה. ולמה בשם הפלנטה הטובה הזאת אתה סומך על השכל יותר מאשר על הרגש?

 

[7 שנים אחרי המבול]

אני חייב לציין

שאני מבסוט על הדרך חשיבה שלך. זה אשכרה מביא אותי לידקור את העניין. אז קודם כל - סחטיין. ולעניין שלשמו התכנסנו: אז קודם כל אני לא סומך על השכל יותר מהרגש. אני סומך על שניהם בדיוק באותה מידה. אלא שאני סומך על כל אחד ב- 100% במה שהוא טוב בו. ובשביל שלמשפט הקודם יהיה איזשהו ערך צריך ליבדוק מה הפעולה שכל אחד מהם עושה (האפשרות לעשות את הבדיקה הזאת נובעת מיכך שאין זהות בין השכל שלי ובין הנפש (או המודעות) שלי . והכול ניבדק בסוף,בנפש ולא בשכל. ומה שלי יצא בבדיקה שלי זה שהשכל מאוד טוב בלהקיש מדבר על דבר , ובאינדוקציה, ובדידוקציה, ובתורת ההיגיון בכללותה לעומת זאת הרגש טוב בלזהות לי מצבים או כללים ובמילים אחרות לתת לי יחס אל המציאות העכשווית העומדת מולי (כלל) והעניין הוא לא לקפח שום כוח מכוחות הנפש ולתת לכל אחד את ביטויו בצורה הכי טובה שאני מסוגל. וכאן אני חוזר למה שכתבתי בהודעה הקודמת

 

[Le Fay]

אתה לא חייב לציין כלום...אבל אם כבר

ציינת, ספר בהזדמנות על סמך מה אתה מחליט מה זה שכל, מה זה רגש ומה זה נפש. ומה אצלך מחליט מה זה מה? <פשששיו. ואולי מוטב כבר לקצוץ הכל דק-דק, להוסיף שמן ולימון ולהגיש?>

 

[נועם סטאריק]

פטה מוח, מיסיע...

 

[Le Fay]

דפקא חשבתי על סלט...אבל גם זה רעיון

יואו - אתה רשע אמיתי, אמרו לך פעם?

אם תמשיך להזות על פטה מוח ויש´ך זמן פנוי באמצע שעות העבודה הליליות, יתכן שכמה מכשפות ישמחו לצרף אותך ל"covent" שלהן...

 

[סיטרא]

איך להודיע.... הבעיה של כולנו.....

יואאו !! איזה תסבוכת !! אני מה - זה מבין אותך, אח שלי. גרמת לי לפלשבאק אדיר.... אני זוכר את זה כאילו זה היה ממש עכשיו, לפני 3 שנים כשהייתי עלם חרדי צעיר בישיבת "אור אלחנן", וכשהרגשתי שהגיעו מים עד נפש ואף מעבר לזה, באתי הביתה עם כל המטלטלין מהישיבה, נכנסתי לסלון, והכרזתי ( בצרחות !! ) : "די !! נמאס לי !!! " זה היה בשעת צהריים מאוחרת, אמי ישבה וקשקשה בטלפון עם איזו חברה, אחותי הכינה עבודות לסמינר, אחיותיי הצעירות יותר שיחקו באיזה משהו, בקיצור, עולם כמנהגו נוהג, ואז נכנסתי אני והכרזתי קבל עם ועדה, ללא התחשבות ברגשות באי החדר על כוונתי לעזוב את הישיבה. העולם פסק מהילוכו, אמי מלמלה משהו לחברתה והניחה את הטלפון, אחותי שמטה את עטה, אחיותיי פסקו ממשחקן בקיצור, שקט... דממה... ואני עם מבט פראי בעיניים, שלם לגמרי עם החלטתי, תיקים פזורים סביבי, והכל שקט.. שקט.. אף אחד לא יודע מה להגיד, אפילו אני נאלמתי דום. אמי התעשתה ראשונה, ורמזה לי לבוא בעיקבותיה לפינת השיחות המשפחתיות, הסתגרנו במטבח במשך כשעה ובה הסברתי לה בדיוק מה אני חושב על הציבור החרדי ומה תוכניותיי, כמה שהיא בכתה.... לא עזרו כל השכנועים והנימוקים שיהיה לי פשוט יותר טוב, לא עזר כלום, וכשאבא שלי חזר הביתה מהעבודה, שוב אותו הסיפור, " מה, לא אהבנו אותך ? " "חסר לך משהו ? " " יכלת לבוא קודם והיינו מנסים לפתור את זה. " ( אבא שלי הוא הבנאדם האחרון בעולם שאפשר לשוחח איתו שיחות נפש ) בקיצור, לא עזרו שיכנועים, לא בכיות, לא כלום, למחרת בבוקר מצאתי את עצמי נוסע למושב כלשהו בצפון כשעל ליבי מועקה אחת בלבד, פגעתי באמא שלי.... לדעתי, עם כל הקושי שבעניין, זוהי הדרך העדיפה, למרות שהיא הקשה ביותר, היא חוסכת ה-מ-ו-ן כאב ראש מיותר, לחצים, דכאונות ושאר מרעין בישין, פשוט תגיד להם את זה. אם אתה רוצה לצאת בשאלה, ואתה שלם לחלוטין עם החלטתך, אל תבזבז שניה נוספת, תגיד להם, ומה היה בסוף עם אותו סיפור : אחרי שבוע חזרתי לבית הורי, שכן לא יכלתי לעמוד בפני דמעותיה של אימי, חזרתי בתור חילוני גמור במסווה של חרדי, זמן קצר לאחר מכן הגיעו מטיפים למיניהם ונשלחתי אחר כבוד לישיבת "שערי יושר" בה הייתי עוד כשנה בתור שבאבניק מצוי והמשכתי לגור אצל ההורים, אך לאחר אותו מעשה לא שבו להטרידני עוד, והייתי חופשי לעשות כראות עיניי, אמא שלי טענה כך באותה תקופה: עדיף שיהיה שבאבניק בבית ולא חילוני בחוץ, לאחר שהעיפו אותי מהישיבה על סעיף דתי עזבתי את הבית, והוריי לא ניסו אף לשכנעני להשאר, שכן במשך אותה שנה עשיתי כ"כ הרבה חטאים בבית שהיו להוטים כבר להפטר ממני, זהו בקצרה כמובן הסיפור שלי עם הוריי, ושוב, הדרך הטובה ביותר (לדעתי כמובן, ומנסיון) להודיע להורים היא לכנס אותם ולהודיע, : " אני לא כמוכם, בחרתי דרך חדשה, אני מאוד אוהב אותכם, אני מעריך את מה שעשיתם למעני מאז שאני ילד קטן, אבל בחרתי לי דרך, ואני אלך בה ויהי מה. בעדינות ובתקיפות. אם תרצה לשמוע חוות דעת יותר מקצועית, פנה להל"ל, כמו שכבר הציעו לך, המון הצלחה !!

 

[בן הרב]

ואווווו

אבל תודה שצריך הרבה כוחות הנפש לעמוד בזה

 

[סיטרא]

אין לך מושג כמה !!!

 

[נועם סטאריק]

../images/Emo24.gif איזה אומץ!!!

כל הכבוד לך אחי. אם הייתי אמא שלך, הייתי מאוד גאה בך. אבל מכיון שאני רק חבר שלך, אז אני בהחלט גאה בך.

 

[לילית3]

חוות דעת מקצועית של הלל-יש חיה כזו?

כמה אנשים הציעו את הדבר הערטילאי הזה - חוות דעת מקצועית של הלל... לדעתי, אין חיה כזו. וגם לא נראה לי שאפשר לברוא אותה. בסופו של דבר, אדם צריך לעשות ברור עם עצמו, לבדוק עם עצמו, איזו דרך תהיה לו הנוחה ביותר, הטובה ביותר לעשות שינוי בחייו. קודם כל, גם המתנדבים בהלל,ואני בכללם, הם בני אדם. לאף אחד אין פתרונות קסם. ואף אחד לא יכול להציע למישהו אחר פתרון, או דרך לפיה הוא יעשה צעד כל כך משמעותי בחייו. כמובן שהדבר אמור גם לגבי אנשי מקצוע! הדבר הכי לא מקצועי בעיני הוא לתת עצה. אפשר לתת רעיונות, אפשר לשמוע מאנשים אחרים איך הם עשו את זה. אבל העיקר הוא לדעתי, לעזור למי שמתלבט (או מסתלבט) להגיע לפתרון מתוך עצמו, תוך כדי התחשבות וברור איתו, מה הם דרכי ההתמודדות שלו גם בדברים אחרים, מהו סוג הקשר שלו עם ההורים, עם שאר חברי המשפחה. והכי חשוב, פשוט לתמוך. ושוב, מה שללא ספק חשוב, אלו הסיפורים של אנשים שכבר עברו את השלב הזה. גם אם בסופו של דבר "מ ס תלבט", או כל אדם אחר יבחר בדרך שלו לבשר את הבשורה להוריו, הרי שהסיפורים של אחרים יכולים אולי לתת לו רעיונות, לחזק אותו, ואולי אפילו להיווכח (הלוואי) שהשד לא נורא כל כך. <"לאלוהים הפתרונים" - וואלה, איפה הוא כשצריכים אותו?> כמה אנשים הציעו את הדבר הערטילאי הזה - חוות דעת מקצועית של הלל... לדעתי, אין חיה כזו. וגם לא נראה לי שאפשר לברוא אותה. בסופו של דבר, אדם צריך לעשות ברור עם עצמו, לבדוק עם עצמו, איזו דרך תהיה לו הנוחה ביותר, הטובה ביותר לעשות שינוי בחייו. קודם כל, גם המתנדבים בהלל,ואני בכללם, הם בני אדם. לאף אחד אין פתרונות קסם. ואף אחד לא יכול להציע למישהו אחר פתרון, או דרך לפיה הוא יעשה צעד כל כך משמעותי בחייו. כמובן שהדבר אמור גם לגבי אנשי מקצוע! הדבר הכי לא מקצועי בעיני הוא לתת עצה. אפשר לתת רעיונות, אפשר לשמוע מאנשים אחרים איך הם עשו את זה. אבל העיקר הוא לדעתי, לעזור למי שמתלבט (או מסתלבט) להגיע לפתרון מתוך עצמו, תוך כדי התחשבות וברור איתו, מה הם דרכי ההתמודדות שלו גם בדברים אחרים, מהו סוג הקשר שלו עם ההורים, עם שאר חברי המשפחה. והכי חשוב, פשוט לתמוך. ושוב, מה שללא ספק חשוב, אלו הסיפורים של אנשים שכבר עברו את השלב הזה. גם אם בסופו של דבר "מ ס תלבט", או כל אדם אחר יבחר בדרך שלו לבשר את הבשורה להוריו, הרי שהסיפורים של אחרים יכולים אולי לתת לו רעיונות, לחזק אותו, ואולי אפילו להיווכח (הלוואי) שהשד לא נורא כל כך. <"לאלוהים הפתרונים" - וואלה, איפה הוא כשצריכים אותו?> כמה אנשים הציעו את הדבר הערטילאי הזה - חוות דעת מקצועית של הלל... לדעתי, אין חיה כזו. וגם לא נראה לי שאפשר לברוא אותה. בסופו של דבר, אדם צריך לעשות ברור עם עצמו, לבדוק עם עצמו, איזו דרך תהיה לו הנוחה ביותר, הטובה ביותר לעשות שינוי בחייו. קודם כל, גם המתנדבים בהלל,ואני בכללם, הם בני אדם. לאף אחד אין פתרונות קסם. ואף אחד לא יכול להציע למישהו אחר פתרון, או דרך לפיה הוא יעשה צעד כל כך משמעותי בחייו. כמובן שהדבר אמור גם לגבי אנשי מקצוע! הדבר הכי לא מקצועי בעיני הוא לתת עצה. אפשר לתת רעיונות, אפשר לשמוע מאנשים אחרים איך הם עשו את זה. אבל העיקר הוא לדעתי, לעזור למי שמתלבט (או מסתלבט) להגיע לפתרון מתוך עצמו, תוך כדי התחשבות וברור איתו, מה הם דרכי ההתמודדות שלו גם בדברים אחרים, מהו סוג הקשר שלו עם ההורים, עם שאר חברי המשפחה. והכי חשוב, פשוט לתמוך. ושוב, מה שללא ספק חשוב, אלו הסיפורים של אנשים שכבר עברו את השלב הזה. גם אם בסופו של דבר "מ ס תלבט", או כל אדם אחר יבחר בדרך שלו לבשר את הבשורה להוריו, הרי שהסיפורים של אחרים יכולים אולי לתת לו רעיונות, לחזק אותו, ואולי אפילו להיווכח (הלוואי) שהשד לא נורא כל כך. <"לאלוהים הפתרונים" - וואלה, איפה הוא כשצריכים אותו?>