אני חוששת לספר
כי אפורי השיער פה יסתכלו עליי ויאנחו: אח, הנוער של היום.. ו- 23 זה לא נוער, דמיט! עבדתי קשה בשביל לצאת מההגדרה הזאת! (סליחה, 23 וחצי, פחות 5 ימים) .. כשהשתחררתי מהצבא צבעתי את השער לכחול - צבעתי רק כמה פסים ממנו. זה היה נחמד, אבל קיבלתי הרבה הערות מאנשים, וכשנמאס לי מהן הזנחתי. עכשיו רציתי לחזור לזה (בעיצוב קצת אחר), אבל אחרי שהתחלתי לא מצאתי איפה אפשר לקנות צבע, וגם כשכן - מכרו לי צבע שלא עובד. לפני כמה ימים נשבר לי, ועם שאריות אחרונות של צבע ישן צבעתי. רק מה, לא ברור אם הצבע היה כחול או ירוק, אז השער שלי במשבר זהות קשה. מה שעצוב זה ששעתיים פסיכולוג בשבילו יעלו בערך כמו לצבוע אותו במספרה. אני אוהבת את הקטע של "תרבות" חדשה שמתבססת על ייחודיות. (למרות שזה אף פעם לא עובד, בסוף כולם מחקים את כולם)