דלוק על קרח
New member
איך יוצא יוצא
לבלות? אני מתכוון לאלו שעדיין בתחפושת. לבחורה אין בעיה להליף תלבושת (בהנחה שהיא מוצאת פתרון לכביסה ואיחסון הגרדרובה), אבל מה עושה בחור מזוקן ומפואפא? פעם יצאתי עם ידידה לסרט. כמובן שהיתה נדרשת העזה מצידי (סיכון שמישהו שמכיר יזהה וידליף לאן שלא צריך). אחרי שכבר החלטתי לקחת סיכון, התלבטתי האם ללכת עם מכסה. בסוף, כשיצאנו מהרכב, החלקתי את המכסה לכיס. מהרגע הזה ועד סוף הערב ליוותה אותי ההרגשה כאילו כולם נועצים בנו מבטים. לרוע המזל, היו לה כרטיסים לאחת השורות הראשונות. נוסף לכל הצרות, כשהגענו, המקומות שלנו היו תפוסים והייתי צריך להיות מעורב ב"סצינת הפינוי" של הפולשים. בקיצור, לא עשה לי חשק לחזור על ההרפתקאה הזו שנית. פעם אחרת יצאתי לפאב עם ידידה (פגישה ראשונה, בעקבות קשר טלפוני ממושך). שוב הרגשה כאילו כל העולם ואחותו נועצים בנו מבטים. לא מספיק זה, עוד נכנס לשם דוס עם מכסה. הוא אפילו לא ניסה להסתיר את מבטיו לכל אורך הערב, מה שגרם לי להתנהגות קפואה עם הבחורה, מה שגרם לה להרגיש דחויה על ידי (ההסברים שלי נתפסו על ידה כתירוצים). קיצור, ביאס לנו את הערב. אני מניח שהוא בעצמו לא בדיוק דוס אם הוא נוכח שם, אבל הצורה שלו ממש הפריעה לי, במיוחד בגלל שהוא ישב כל הערב לבד. קיצור, איך מתמודדים עם זה? ואולי בכלל צריך לוותר, כמו הרבה דברים אחרים שהמחופשים מוותרים עליהם? ההרגשה רעה גם בגלל ה"חילול השם". כלומר, לא חסרים חילונים שששים לספר שתפסו "דוסים" ב"קלקלתם" מה שכביכול מוכיח על הדו-פרצופיות של אנשים דתיים. לך תסביר להם שזו רק תחפושת, ושאינך דוס בקלקלתו אלא חילוני מחופש. אפשר כמובן להפטיר כלאחר יד "מה איכפת לך מה חושבים על הדוסים", אבל לי זה איכפת. דוגמא קיצונית קצת - אפילו בפורום הזה לועגים לעיתים על ה"דוסים" שהולכים לתל ברוך, ומכלילים כאילו כל הדוסים הם דו פרצופיים. ואולי הם בכלל חילונים מחופשים לדוסים? הדבר היחיד המעודד בכל העניין הוא שהפרטנריות בכלל לא מרגישות בבעיה ובעוד אני מעדיף לבלות בבית, להן אין בעיה לצאת וממש ממש לא מפריע להן להיראות בחברת הידיד המוזר משהו. מעניין לשמוע תגובות משני הצדדים, כלומר, גם של אלו שחוו דברים דומים לשלי ואולי מצאו פתרון, וגם של חילונים שיצא להם להבחין ביצורי ה"דו-חיים" בפאבים, סרטים, מסעדות טריפה וכדומה.
לבלות? אני מתכוון לאלו שעדיין בתחפושת. לבחורה אין בעיה להליף תלבושת (בהנחה שהיא מוצאת פתרון לכביסה ואיחסון הגרדרובה), אבל מה עושה בחור מזוקן ומפואפא? פעם יצאתי עם ידידה לסרט. כמובן שהיתה נדרשת העזה מצידי (סיכון שמישהו שמכיר יזהה וידליף לאן שלא צריך). אחרי שכבר החלטתי לקחת סיכון, התלבטתי האם ללכת עם מכסה. בסוף, כשיצאנו מהרכב, החלקתי את המכסה לכיס. מהרגע הזה ועד סוף הערב ליוותה אותי ההרגשה כאילו כולם נועצים בנו מבטים. לרוע המזל, היו לה כרטיסים לאחת השורות הראשונות. נוסף לכל הצרות, כשהגענו, המקומות שלנו היו תפוסים והייתי צריך להיות מעורב ב"סצינת הפינוי" של הפולשים. בקיצור, לא עשה לי חשק לחזור על ההרפתקאה הזו שנית. פעם אחרת יצאתי לפאב עם ידידה (פגישה ראשונה, בעקבות קשר טלפוני ממושך). שוב הרגשה כאילו כל העולם ואחותו נועצים בנו מבטים. לא מספיק זה, עוד נכנס לשם דוס עם מכסה. הוא אפילו לא ניסה להסתיר את מבטיו לכל אורך הערב, מה שגרם לי להתנהגות קפואה עם הבחורה, מה שגרם לה להרגיש דחויה על ידי (ההסברים שלי נתפסו על ידה כתירוצים). קיצור, ביאס לנו את הערב. אני מניח שהוא בעצמו לא בדיוק דוס אם הוא נוכח שם, אבל הצורה שלו ממש הפריעה לי, במיוחד בגלל שהוא ישב כל הערב לבד. קיצור, איך מתמודדים עם זה? ואולי בכלל צריך לוותר, כמו הרבה דברים אחרים שהמחופשים מוותרים עליהם? ההרגשה רעה גם בגלל ה"חילול השם". כלומר, לא חסרים חילונים שששים לספר שתפסו "דוסים" ב"קלקלתם" מה שכביכול מוכיח על הדו-פרצופיות של אנשים דתיים. לך תסביר להם שזו רק תחפושת, ושאינך דוס בקלקלתו אלא חילוני מחופש. אפשר כמובן להפטיר כלאחר יד "מה איכפת לך מה חושבים על הדוסים", אבל לי זה איכפת. דוגמא קיצונית קצת - אפילו בפורום הזה לועגים לעיתים על ה"דוסים" שהולכים לתל ברוך, ומכלילים כאילו כל הדוסים הם דו פרצופיים. ואולי הם בכלל חילונים מחופשים לדוסים? הדבר היחיד המעודד בכל העניין הוא שהפרטנריות בכלל לא מרגישות בבעיה ובעוד אני מעדיף לבלות בבית, להן אין בעיה לצאת וממש ממש לא מפריע להן להיראות בחברת הידיד המוזר משהו. מעניין לשמוע תגובות משני הצדדים, כלומר, גם של אלו שחוו דברים דומים לשלי ואולי מצאו פתרון, וגם של חילונים שיצא להם להבחין ביצורי ה"דו-חיים" בפאבים, סרטים, מסעדות טריפה וכדומה.
