איך הייתם מגדירים "אמא טובה"?

[תרי קלינמן]

אמא טובה תגובה נוספת../images/Emo24.gif

שלום שיריתה, שוב אני מדגישה כי השאלה מהי אמא טובה הנה שאלה מאוד מורכבת. צריך לזכור כי ברגע שהתינוק נולד, ברגע שתאמרי לעצמך ולו שהוא שייך למשפחתו האוהבת, שהוא חלק מכם מעצם היותו, זו התחושה הבסיסית שבה מתחיל תפקידך ההורי. היות ובני האדם שונים ,לכל אחד יש את התפיסה שלו, הנחות היסוד שלו, ההגיון הפרטי שלו, על מה הם החיים ,מהו החזון ההורי שלו ומהו התפקיד ההורי שלו. עPי תפיסה זו והנחות אלה האדם בעצם פועל.. הורות היא לא מתמטיקה היות ואנשים הם לא מתמטיקה. למה הכוונה בדברייך "איבדתי את עצמי"? האם כוונתך שכרגע הנך מקדישה את כולך רק לילדייך? אם כן, האם הדבר נעשה מתוך בחירה? השאלה שנשאלה על ידך הנה חשובה אך היא קשורה לתפיסתו הסובייקטיבית של כל אחד ואחד את תפקידו ההורי, ולפיכך הגבול הדק טמון במה שמתאים לכל אדם ואדם בהתאם לתפיסתו.הכל זה שאלה של מינון. תרי

 

[שיריתה המקורית]

אני מקדישה כמעט את כל כולי לילדי

וזה היה מתוך בחירה מיום שהם נולדו. אבל עכשיו, אחרי שהם גדלו מעט, אני חושבת שאני כבר לא צריכה להקדיש את כל כולי אליהם וגם אני מרגישה שגרמתי נזק לעצמי בכך שהזנחתי את עצמי. אבל אני כבר לא יודעת איך למצוא את הדרך חזרה לעצמי או יותר נכון לומר שאני לא יודעת איך למצוא את שביל הזהב בין היותי אמא משקיענית לבין היותי אדם בזכות עצמי. אם אני מקדישה זמן לעצמי זה תמיד בא על חשבון הילדים ואני מרגישה לא נוח עם זה. אם אני לא לוקחת זמן לעצמי אני נשחקת ובסוף נוצר מצב שכבר אין לי מאיפה לתת יותר. שאלה של מינון, נכון. אבל איך מוצאים את המינון הנכון? ברור לי שכל אחד צריך למצוא לעצמו את המינון הנכון אבל האם אין איזושהי דרך שבה אני יכולה לצעוד כדי למצוא מה נכון עבורי?

 

[לאקשמי]

היי שוב (ארוך)

אני חושבת שהכל תלוי בשינוי גישה. אני הרגשתי בדיוק כמוך אבל בעידודו של בעלי (ושוב הרפלקסולוגית שלי

) הבנתי שאני צריכה ללמוד להרפות, לדעת שאני לא חייבת להיות מושלמת ופרפקציוניסטית. לדעת לוותר לעצמי לטובת עצמי גם אם זה בא על חשבון הילדה שנשארת באותו זמן עם אביה או עם סבתה. לדעת שאין כל רע שילדייך יילמדו שגם אמא היא בנאדם ולא אלוהים, שגם לאמא יש תחביבים וזמן משל עצמה וזה בריא וזה נכון . אני מבינה שיש לך ילדה עם צרכים מיוחדים, ובטח קשה לך פי שניים לכן אני כעת יותר מבטוחה שאת- יותר מכל צריכה למצוא זמן לעצמך. אני אספר לך איך התחיל אצלי השינוי, ואיך אני מצאתי את הדרך. ביום ההולדת שלי נתנו לי אחיותי מתנה "יום פינוק" באחד מאתרי הספא. באותו זמן הייתי מאוד מאוד עייפה נפשית, מדוכדכת וטעונה מאוד עד כדי ריקנות (דבר שהשפיע מאוד מאוד על ילדתי ובעלי). לקחתי יום חופש מהעבודה ונסעתי לבד (פעם ראשונה מזה 4 שנים), ביום הזה עשיתי חשבון נפש עם עצמי והרגשתי שאני חייבת לשנות משהו. לאחר מסז´ מפנק (שלדעתי טיפל גם בנפש) יצאתי מאוששת וקלה יותר, החלטתי שאני חייבת את זה לעצמי ולמשפחתי. טלפנתי למחרת לקופ"ח וקבעתי תור במרפאה לרפואה משלימה והתחלתי לטפל בעצמי(היות ואני מסוג האנשים שהנפש מאוד מאוד משפיעה על הגוף). היום אני יכולה לומר (ואני יודעת שאני חוזרת על עצמי מהודעות קודמות) שהיום אני מאוזנת נפשית ופיזית. אז אני מצאתי סוג של פתרון שנותן לי כוחות להמשיך הלאה. כל מה שאת צריכה זה לחשוב מה אהבת לעשות פעם (זה קשה אני יודעת) ופשוט לחזור ולעשות אותו מידי פעם . הילדים ובן הזוג רק ירוויחו (תאמיני לי

) שולחת לך

ו

 

[תרי קלינמן]

גוף ונפש תגובה../images/Emo24.gif

שלום רב, אחת מהנחות היסוד הבסיסיות בתורה האדלריאנית הנוגעת למודל האדם היא ההוליזם דהיינו אחדות הגוף והנפש. רק כהערת אגב. תרי

 

[תרי קלינמן]

מקדישה את כולך לילדייך../images/Emo24.gif

שלום רב, מדברייך עולה, כי יש לך קונפליקט בינך לבין עצמך. הקונפליקט אינו בינך לבין ילדייך. בכל פעם שאת מחליטה לעשות דבר מסויים נראה לך שהמחיר הנו גדול מדי. לצערי אין דרך אחת זולת הדרך לקבל את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה שמה שאת עושה את עושה בסדר. זיכרי שוב לא כל מה שמתאים לאחד מתאים לשני.