איך הייתם מגדירים "אמא טובה"?

[fortune]

זה נכון!!! עם תוספות...

גם לעמוד מנגד ולא להתערב בכל דבר להיות שם בכדי לאסוף את הילד בשעת משבר לחממו ולשולחו למים שוב... גם לא להיות שם ברגעים מסויימים אם כי די מבוקרים מעניקים לו יכולת תמרון... מה שלא הורג אותנו - מחזק אותנו!

 

[neoM]

עם זה אני נוטה להסכים

 

[שיריתה המקורית]

איך הייתם מגדירים "אמא טובה"?

אני שואלת את השאלה משום שיש לי בעיה. כל מי שמכיר אותי אומר שאני אמא טובה. גם אני חושבת שאני אמא טובה, אולי לא מספיק אבל GOOD ENOUGH. אבל..... באיזשהו שלב מתקדם של ההורות איבדתי את עצמי. אני לא מצליחה לשלב בין היותי אמא במשרה מלאה ומתישה (שלושה ילדים כאשר אחת בעלת צרכים מיוחדים מורכבים וקשים) לבין היותי אדם בפני עצמו. אני לא רוצה הפניה לספרים כי אני חושבת שאני מכירה את כולם אבל הייתי רוצה לשמוע מאנשים מה דעתם על "אמא טובה" והיכן הוא הגבול הדק בין היותי "רק" אמא לבין היותי "רק" אדם בפני עצמו לבין השילוב המוצלח בין השניים.

 

[fortune]

../images/Emo103.gif יש כל-כך הרבה מה לומר

בנושא - אז אנסה לקצר... כאמא ל-3 ילדים מזה 15 שנה, אני כבר יודעת שאיני יודעת!!! דברים שאני כן יודעת: * כשטוב לי - טוב לכולם בבית * כשלא טוב לי- חרא לכולם * ככל שאירגנתי את חיי שיהיו נוחים לי, למשל, לא שלחתי ילדים רחוק כי פעוטון זה או אחר טוב יותר, לא מימנתי אופנה - פסיכולוגיות, בתי-ספר מיוחדים, חוגים מופלאים - כך העצבים היו מאיתנו והלאה. אמא טובה לדעתי היא אותה גברת שמטרתה להביא את ילדיה לעצמאות, להבחנה בין טוב לרע, ליכולת להיות מאושרים. לא תדעי עכשיו אם הינך טובה... זה לוקח שנים עד שכל ההשקעה חוזרת. במצבים עדינים אני דואגת להסביר לגוזלים (שהם כבר די חמורים גדולים) שלא משנה לי אם ישבו כבוגרים באיזו פינה של העולם וייקטרו על ילדותם ה"עשוקה" ועל אימם ה"לא טובה", כל עוד יפרנסו את עצמם ויבנו חיים לעצמם -הרי שהמטרה הושגה ומי אני שאשנה סדרי עולם. חובה לדעת היכן נגמרים הילדים והיכן את מתחילה. אם תדאגי לעצמך, בריאותך (גם הנפשית) ונוחיותך - ותגיעי למצב שקודם כל טוב לך - כמעט בטוח שכולם ירגישו טוב מסביבך. אנחנו האמהות חייבות להתמלא בדברים טובים ואז כשאנו מלאות - יש לנו מה לתת. מכל הלב, אני.

 

[neoM]

בחיי, לא יודע

בכלל הצירוף "אימא טובה" הוא צירוף מלחיץ ומעצבן. טובה זה שיפוט מוסרי-ערכי? זה שיפוט ביצועים? האם זה שיפוט אסתטי? טובה ביחס למי? ביחס למה? ומדוע רק אימא? [ זה בהנחה שיש גם בן זוג ]? מדוע אמא טובה מעומת עם "היות אדם בפני עצמו"? הדברים שאת כותבת לא ברורים דים כדי לתת תשובה מספקת. ומה אני חושב? אמא סבירה זו אמא המפנה מרחב ומקום לילדיה. אמא סבירה זו אמא המציבה גבולות. אמא סבירה זו אמא שתחלק עם אבא מטלות ולא תרגיש שהיא קורבן.

 

[חני ב]

שיריתה, משהו למחשבה

אמהות

 

[neoM]

קראתי את הטקסט שצורף ונדהמתי

רק שורה אחת מוקדשת לאם ולהיותה היא עצמה.. ענין הסימביוזה די מפחיד אותי, מפחיד מאוד לא רוצה סימביוזה עם ילדיי, רוצה דיאלוג, רוצה בשלב מאוחר מאוד (כשיהיו גדולים) להיות חבר שלהם, אולי, אם יסכימו או לפחות שיתיחסו אלי כאל בוגר ראוי להערכה ולא כמו אל זקן טרחן.

 

[שיריתה המקורית]

"לראות את הצרכים שלהם לפני הצרכים

שלי" - זה משפט שליווה אותי ב10 שנות היותי אמא. לומר שזה טוב לי - בתור בנאדם? לא ממש. הזנחתי את עצמי. הלכתי לאיבוד. איבדתי את עצמי. היום אני מחפשת את שביל הזהב בין הילדים לביני. בין היותי בנאדם בזכות עצמי, אמא שלהם, ואשתו של בעלי. לא מוצאת את הדרך.

 

[תרי קלינמן]

ראיית צרכים תגובה../images/Emo24.gif

שיריתה יקרה, האם יתכן, שהנך אמא ,וכך גם היית תמיד, עם המון כוונות טובות??? האם בעצם בכל שנותייך הקרבת הכל למען ילדייך על מנת להוכיח להם שהם הדבר הכי חשוב בבית? לעיתים, כוונות טובות מובילות לתוצאות הפוכות. יתכןשבעוגת המשפחה שלך הקצאת המון ממך לילדייך והשארת מעט מאוד לעצמך ולבעלך? זיכרי: אף פעם לא מאוחר לשנות. עצם ההתעסקות בשאלה מה נכון הנה נכונה ולעיתים היא מעידה על תחילתו של תהליך השינוי. הדבר נמצא ביידיך.. כולנו בני אדם, כולנו עשויים לשנות. חומר למחשבה. תרי

 

[neoM]

תרי

מה היא עמדתך לגבי הקישור שהועבר אלינו.. בכלל, לפי "המטרות" עפ"י אדלר, די ברור שענין הסימביוזה המוצג שם לא כלכך קביל, האם אני טועה?

 

[שיריתה המקורית]

"טוב" בהקשר של הורה.

אני לא ממש יודעת מה זה ולכן שאלתי את השאלה. אבל אני כן יודעת מה זה לא. "טוב" זה לא יחסי (בהקשר הזה). יחסית לשכנה שלי אני אמא טובה? לא, זה לא תופס לגבי.

 

[neoM]

השכנה שלך?

מדוע השכנה שלך טובה יותר או גרועה יותר?

 

[לאקשמי]

למה אבל למה...

תמיד אנחנו מתלבטות בשאלה הזו? האם זוהי מהות קיומנו? למה רגשות האשם? ההתלבטויות? הצפיות? גם אני שאלתי שאלה דומה לא מזמן כאן בפורום, הרי אנחנו קודם כל בני אדם ואח"כ הורים. תקופה ארוכה הייתי לא שלמה ולא בטוחה במה שאני עושה והתחבטתי רבות בשאלה, עכשיו אני עוברת תהליך מאוד חיובי מבחינתי. אני לומדת (מחדש)להתחבר לעצמי ולרצונות שלי ואני חייבת לציין שהיום אני אדם הרבה יותר שלם, מאושר ובטוח בעצמו ובהורותו וככזאת ילדתי מאושרת בטוחה ועצמאית יותר.

 

[שיריתה המקורית]

כל הכבוד לך

אבל אני לא במקום הזה. איך מגיעים למקום שבו מתחברים מחדש לעצמך? אני איבדתי את עצמי ברגע שהפכתי לאם, ומאז עברו 10 שנים. לא יודעת איך לחזור לעצמי שוב, מחדש, עם עובדת היותי אמא במשרה מלאה. אשמח לקבל עצות.

 

[קונסולה]

אי - מהות..

פעם, אמא אחת אמרה לי שאימהות זו הרבה פעמים גם אי מהות.. אנו מאבדים את עצמינו בדרך למלא את התפקיד הגדול הזה. את צריכה להיות במקום הראשון! מיצאי לך איזה קורס, חוג, מפגש שיעניין אותך (יוגה, כדרות, ציור, לימוד לא משנה מה...) פעם בשבוע בשעות הערב.. גם אם זה נופל על שעות המקלחת, ארוחת הערב והשינה, וביום הזה עם כל הבלגן בבית והכלים הלא שטופים והילדים הלא רחוצים את יוצאת... ואת מגלה ששום דבר לא קרה, האדמה לא זזה, ואת רק חזרת מלאת תמריצים ואנרגיה לילדים שלך. פעם בשבועיים או פעם בחודש את יוצאת לבלות. לא משנה מה: סרט, מסעדה, בית קפה, מסיבה, מועדון... חלק מהזמן שאת מבלה עם הילדים שלך את מייעדת לעצמך, הולכים לים? קחי ספר, תשבץ. "תשרי" את הילדים באמבטיה 1/4 שעה או טיפה יותר ובינתיים שבי בצד ותקראי ספר.. וכל הזמן תעשי חשבונות.. מה יותר חשוב לעכשיו? את? או הפעילויות שאת עושה? הכל עניין של סדרי עדיפויות ולשטוף כלים מיד אחרי האוכל, או לסדר את החדר של הילדים לפעמים לא יותר חשוב מאשר שאת תראי איזה סרט טוב בטלוויזיה..

 

[לאקשמי]

תגובה

אצלי המצוקה של איבוד עצמי, התבטאה במצוקה פיסית. התחלתי לסבול ממיגרנות, כאבי בטן ואי רצון לאכול. ניגשתי בהמלצת חברה טובה לטיפול ברפואה משלימה (דרך קופ"ח), אני מטופלת ע"י רפלקסולוגית שהחזירה לי את האיזון הפנימי וסידרה את ה"תוהו" שהרגשתי (עובדתית) אני נוסעת פעם בשבוע (אחרי העבודה, במשרה מלאה) כך שאני מאחרת קצת הביתה פעם בשבוע - אך זה שווה הכל. אני גם עושה קצת מדיטציה בערב, לבד עם עצמי משהו כמו 10 דקות. לא משהו מסובך פשוט נושמת עמוק ומזכירה לעצמי - אותי. פעמיים בשבוע אני הולכת בערב עם שכנה, משהו כמו חצי שעה (אחרי שהילדה הולכת לישון) אנחנו מדברות ולפעמים סתם שותקות "משחררות" אנרגיות שליליות. אני מקווה שמשהו מזה יגיע אלייך ותמצאי את הדבר שנותן לך כוחות להמשיך הלאה.

 

[fortune]

לא כדי להכעיס כאן אף-אחד

מעולם לא איבדתי את זהותי, מהותי וכד´, ואני מניחה שגם אתם לא. המהות כן מתחלפת בשניה שאנו הופכים הורים וסדרי העדיפויות משתנים קודם הם אח"כ אנחנו אבל זה מתאזן עם הזמן. לאט לאט למדתי שקודם רצוי וכדאי שאני, כשהיו קטנים אכלתי לי בשקט לפני שהגשתי להם ולא ביליתי ארוחות ערב עצבניות בשל רעבוני.... ידעתי לקחת את הזמן שלי גם אם זה הוביל לעיתים למתיחות בבית - הרי שלא וויתרתי והעמדתי עובדות שעד מהרה הפכו לחלק מוחלט שאין עליו שום ויכוח או תלונות. השינוי מלא הורה להורה הוא עצום כל-כך שלוקח אפילו שנים לחזור לעצמך ולמצוא את מקומך בזכות ולא בחסד. יש כאלה שמרשות לעצמן להיות רק אחרי שהגוזלים עזבו ויש כאלה שמיד אחרי הלידה כבר ברחו... כל אחת ואחד בזמן שלו לוקח להתאקלם ולעכל ולתפוס ביטחון שהכל בסדר ושאף אחד לא מודד לנו את שאנו עושים, שאפשר להיות! קשה לי לעיתים עם התשובות הלאקוניות של "אדלר" משום שאופנות באו ואופנות הלכו ואחרות קמו חדשות לבקרים ומכיון שאינני מחוייבת לאף דרך אני נוהגת לקחת קצת מכל תורה, מה שמתאים לי, מנסיוני ומעצות טובות פה ושם - ומבשלת לי דרך אם כי זמנית היות והילדים משתנים והדרכים אינן אקטואליות תמיד... סומכת על הגיון בריא, רגש חם, בטן! מה שמתאים היום - לא יתאים מחר, ככה זה כי החיים הם דינמיים רבותי וכפי שכבר הזכרתי פעם- א י ן נ ו ס ח א ו ת!!! באהבה, אני.

 

[תרי קלינמן]

../images/Emo24.gifאמא טובה תגובה

שלום רב, שאלתך הנה רבת חשיבות ומשמעות וזאת תגובתי: מדוע יש צורך בבירור המושגים "אמא טובה " אמא גרועה"? הצורך מתבקש משום שבדרך כלל ההנחות שיש לאנשים על המציאות הן שיוצרות אצלו את ההנחות על אנשים ומהן נובעות התחושות ודרכי הפעולה. אדלר אמר:"כל אדם הוא במאי המביים את חייו ומעצב אותם. בגדול, אני מבינה שאת חושבת שאת אמא טובה ואם את חושבת כך סביר מאוד שאת גם כזו. כיוון שעל פי התפיסה שלך את עצמך את מפרשת גם את תפקידך כהורה ובהתאם לכך מרגישה ופועלת. חשוב לזכור, אם היחסים שלנו עם ילדנו יהיו טובים, קיימת סבירות גבוהה שהילד שבוגר יאמץ לעצמו את מודל ההורות שלנו ויפעל על פיו תרי

 

[neoM]

אני חושב ששריתה הציגה

דבר הרבה יותר מורכב - מחד ידיעה שהיא אימא טובה ומאידך תחושה של איבוד דרכהּ כאדם. אני גם חושב שלצטט את אדלר זה "נחמד", אבל לא מצאתי בתשובה שלך משהו ממשי שיכול, אולי, לפתוח לשריתה, ולא רק לה, איזה כיוון. גם המשפט שכל אדם הוא בימאי של חייו, הוא משפט דרמטי מאוד, אבל פריטתו לפרוטות קטנות ומממשיות, ואח"כ חזרה אליו אינו בדיוק דבר של מה בכך.

 

[תרי קלינמן]

תגובת המשך../images/Emo24.gif

שלום רב, תודה על הערתך. מה ששיריתה הציגה אכן מאוד מאוד מורכב. איבוד תחושת דרכו של אדם כ"אדם" היא שאלה מורכבת בפני עצמה. מהי אותה תחושה? הרי אין תחושה אצל אדם אחד למצב מסויים דומה לתחושתו של אדם אחר. אני מזמינה אותך לעיין בתגובתי למעלה לשיריתה, בכל אופן צריך לזכור שהדיון כאן מושתת על עקורנות התיאוריה האדלריאנית ומכאן הציטוט. אשמח להתייחס ולהמשיך לענות. תרי