על רצינות ושאר ירקות...
איך ניתן להיות רציני בשאלת המגורים המשותפים עוד טרם ההיכרות??? הפעלת לי טריגר עכשיו לספר משהו אישי עליי: הכרתי במדיה האינטרנטית בחור, מה אומר ומה אספר?! קצר הדף מלהכיל, החלום/הפנטזיה/משאלת הנפש שלי/דון קישוט הפרטי שלי... מתוך חיבור באחד הפורומים, והחלפת מספרי האיסי קיו וכמובן שתוך יום גם מספרי הטלפון הוחלפו והאי מיילים, והקול הזה שלו הרטיט לי כל נים ונים. תוך שבוע כבר הוחלפו להן הצהרות אהבה, השירים קלחו, הטלפונים היו חמים שעות על גבי שעות ונראה כאילו לעולם לא ייגמרו לנו המילים. החלטנו שאין צורך להחליף תמונות, הנפשות שלנו תואמות(אם יש חיה כזאת)שום מיגבלה פיזית לא תעמוד בפנינו. האיש גר בזמנו בחו"ל, ומפאת עבודתו אף ביקש ממני לעבור לגור עימו, בשיחה הזאת כבר חטפתי בום, מה לגור? לעזוב הכל? ואם לא יסתדר? ואם לא תאהב את שתראה? מה עם המשפחה? חברים? כסף? התגובה לא איחרה לבוא: פגיעה קשה מבחינתו איך אני מעיזה בכלל לחשוב שזה לא יהיה מושלם!אפילו קול תחינה ודמעה סוררת היתה בשיחה הזאת. ואני? אני השתכנעתי-דון קישוט שלי יודע מה הוא רוצה!!! התחלתי להערך לעזיבה, ויזות ושאר דברים מתבקשים-איך שהוא זה לא יצא לפועל(בעיה עם ויזה) והאיש הגיע לביקור בארצנו. לקצר עוגמת נפש ותעתועי רגש רבים אומר משפט אחד שיצא מפיו ולא אשכח לו את זה לעולם: "אלוהים אדירים, את כל כך יפה, אבל למה? למה את כל כך שמנה" האגדה התנפצה לי בפנים. זהו לקח בשבילי לכל החיים!!!