כנראה הציוד המקצועי גדול על הבריסטה הישראלי
שהוא בדרך כלל סטודנט שמעדיף נס... הציוד היה בבירור לא מכוייל, טחינה גסה כנראה וטמפרטורה חמה מידי, שלא לדבר על כמות המים (חצי כוס של הפוך, כלומר כ 80 מ"ל). הדרים שלי מוציאה קפה חלומי יחסית ליצירות האבסטרקטיות הנל... הכשרת בריסטה בתנאי הארץ זו עלות גבוהה, במיוחד ברמת המשכורות המקובלת בענף והגורמת לרוב העובדים להיות זמניים למדי. לעומת זאת, הלקוח הישראלי הממוצע בא בכלל בשביל ההפוך והנשנוש, ובאלו קשה יותר לפספס. לרוב האנשים שאני מכיר תפריע יותר כוס פושרת מאשר הטעם עצמו, הנרצח גם כך על ידי 2 סוכרזית... ורוב הבריסטות יספרו לך שהסיכוי שמנה שהוכנה כראוי תוגש בזמן ללקוח שבאמת מבין בטעם, קטן פי אלף מהסיכוי שמנה חמה מידי ופחות טובה הוגשה כעבור 5 דקות ללקוח שלא ממש אכפת לו הטעם. אז מקסימום, בפעם האחת לאלף, הלקוח מחזיר ואז מכינים לו כמו שצריך, אם יודעים איך. ועכשיו למשהו חיובי: את הקפה הטוב ששתיתי קיבלתי בקניותר בנס-ציונה בבית קפה איטלקי אמיתי (דאז) בשם קפה מילאנו. המשקה נקרא קפוצ'ו, והוא היה למעשה הפוך מדהים ומדוייק על הקשקש. העסק חזר על עצמו, ואיכשהו מצאתי את עצמי מדבר עם הבעלים שהשקיע המון בחלומו ולמד את העסק באיטליה, וחזר לארץ לעשות עם זה משהו. מאז בית הקפה שינה כיוון למסעדני יותר, ונפתח סניף נוסף וגדול בפארק המדע. משקאות הקפה שלהם עדיין מומלצים אגב, גם האוכל לא רע, אבל אותו הקפוצ'ו נעלם מזמן מהתפריט. התערובת אגב עדיין זהה, ואם מבקשים הפוך בכוס קטנה, ולבריסטה מתחשמק להשקיע, מתקבלת הפתעה מאוד נעימה...