איזו בעסה...
אחרי הרבה חלומות בהקיץ, נראה שהסאגה של סין תסתיים מוקדם מהצפוי... התוכנית היתה לעשות תואר שני בהונג קונג, אבל אחרי דין ודברים עם שתי האוניברסיטאות הגדולות שם שיש להן חוגים להיסטוריה, מסתבר שהתואר "לימודי מזרח אסיה", גם אם סיימתי אותו בהצטיינות, לא נותן שום דבר. באחת בכלל סירבו לקבל אותי כי אין לי תואר ראשון בהיסטוריה (ולא עזרו לי התחנונים והעובדה שהסמינר שעשיתי היה היסטורי במהותו) ובשניה רק שליש מהלימודים הוא באנגלית, ורוב הקורסים הם בקנטונזית - ושברק יכה בי כאן ועכשיו אם אני מתחיל ללמוד קנטונזית אחרי כל ההשקעה במנדרין... בקיצור, נראה שאין ברירה... אוניברסיטת ירושלים. הדבר שהכי כואב לי הוא שיהיה לי ממש קשה עכשיו לשמור על הרמה שהשגתי בשפה, שלא לדבר על לשפר אותה...
אחרי הרבה חלומות בהקיץ, נראה שהסאגה של סין תסתיים מוקדם מהצפוי... התוכנית היתה לעשות תואר שני בהונג קונג, אבל אחרי דין ודברים עם שתי האוניברסיטאות הגדולות שם שיש להן חוגים להיסטוריה, מסתבר שהתואר "לימודי מזרח אסיה", גם אם סיימתי אותו בהצטיינות, לא נותן שום דבר. באחת בכלל סירבו לקבל אותי כי אין לי תואר ראשון בהיסטוריה (ולא עזרו לי התחנונים והעובדה שהסמינר שעשיתי היה היסטורי במהותו) ובשניה רק שליש מהלימודים הוא באנגלית, ורוב הקורסים הם בקנטונזית - ושברק יכה בי כאן ועכשיו אם אני מתחיל ללמוד קנטונזית אחרי כל ההשקעה במנדרין... בקיצור, נראה שאין ברירה... אוניברסיטת ירושלים. הדבר שהכי כואב לי הוא שיהיה לי ממש קשה עכשיו לשמור על הרמה שהשגתי בשפה, שלא לדבר על לשפר אותה...