איזון בין תחומי החיים
יש מישהי שאני עובדת איתה, שעושה רושם שכל מה שיש לה בחיים זאת העבודה. מיד אפשר לראות את זה - שעות עבודה ארוכות בלי הכרה, רצינות תהומית ופרפקציוניזם בכל הנוגע לנושא, חוסר יכולת להתנתק גם בזמן חופשה, ועוד. אצל מישהי אחרת בעבודה שלי, אלו הילדים. הם כבר לא כל-כך קטנים, למעשה כולם כבר בגיל צבא ומעלה, אבל היא עדיין מרגישה מחוייבת לבשל, לנקות, לגהץ ולפנק אותם, להיות שם בשבילם בכל שעה, לבטל את צרכיה בפני רצונותיהם, ולהרגיש אשמה בכל מה שקשור אליהם. אני, לעומת זאת, מוצאת חשיבות רבה לאיזון בין תחומי החיים ומשתדלת למלא את החיים שלי בהכל מהכל. אם זה לא קורה, ודבר אחד מצריך את תשומת לבי, לפעמים אני ממש מרגישה רע שאני מזניחה את התחומים האחרים. ואיך זה אצלכם? מה לדעתכם המצב האידיאלי לחיות בו? ושאלת השאלות - איך אתם מתמרנים בין הבית, לעבודה, לחברים, לטרדות היומיום ולמחוייבות לעצמכם.
יש מישהי שאני עובדת איתה, שעושה רושם שכל מה שיש לה בחיים זאת העבודה. מיד אפשר לראות את זה - שעות עבודה ארוכות בלי הכרה, רצינות תהומית ופרפקציוניזם בכל הנוגע לנושא, חוסר יכולת להתנתק גם בזמן חופשה, ועוד. אצל מישהי אחרת בעבודה שלי, אלו הילדים. הם כבר לא כל-כך קטנים, למעשה כולם כבר בגיל צבא ומעלה, אבל היא עדיין מרגישה מחוייבת לבשל, לנקות, לגהץ ולפנק אותם, להיות שם בשבילם בכל שעה, לבטל את צרכיה בפני רצונותיהם, ולהרגיש אשמה בכל מה שקשור אליהם. אני, לעומת זאת, מוצאת חשיבות רבה לאיזון בין תחומי החיים ומשתדלת למלא את החיים שלי בהכל מהכל. אם זה לא קורה, ודבר אחד מצריך את תשומת לבי, לפעמים אני ממש מרגישה רע שאני מזניחה את התחומים האחרים. ואיך זה אצלכם? מה לדעתכם המצב האידיאלי לחיות בו? ושאלת השאלות - איך אתם מתמרנים בין הבית, לעבודה, לחברים, לטרדות היומיום ולמחוייבות לעצמכם.