איזה מבול!
רכבתי בעין הסערה. בסך הכל - רכיבה די רגילה (עם מרווחי בטחון גדולים יותר), רק עם אווירה יותר כיפית (אוהבת גשם...) ומראות יפים גם בתוך הנוף העירוני המכוער. בכל זאת שלוש נקודות כשל פוטנציאלי: 1. הסימונים על הכביש הופכים לבלתי נראים, במיוחד בלילה, במיוחד הכתומים (=כמעט כל מה שיש במסלול שלי). בשילוב עם תאורת רחוב וכמה רמזורים שהפסיקו לעבוד, זה אומר שרוב האנשים מנחשים את מיקום הנתיב, מחליטים לבד מתי לחצות צמתים, ובקיצור בלאגן. להיות דו"ג בתוך זה, זה לא פשוט (אה, וגם כל הפנסים של המכוניות משתקפים בכביש הרטוב, והופכים ומקשים עוד יותר). 2. גשם, בכל מהירות שהיא מעל 40 קמ"ש (לא שהיתה הרבה כזו - ראו סעיף 1...) מצליף ומכאיב, גם דרך מכנסי הסערה. 3. ברקים זה דבר מסנוור (הם היו כל כך קרובים, שזה היה ממש כמו פלאש עוצמתי). אבל למרות הכל, הצלחתי להגיע בשלום, ואפילו יבשה למדי, ובמצב רוח מרומם.
רכבתי בעין הסערה. בסך הכל - רכיבה די רגילה (עם מרווחי בטחון גדולים יותר), רק עם אווירה יותר כיפית (אוהבת גשם...) ומראות יפים גם בתוך הנוף העירוני המכוער. בכל זאת שלוש נקודות כשל פוטנציאלי: 1. הסימונים על הכביש הופכים לבלתי נראים, במיוחד בלילה, במיוחד הכתומים (=כמעט כל מה שיש במסלול שלי). בשילוב עם תאורת רחוב וכמה רמזורים שהפסיקו לעבוד, זה אומר שרוב האנשים מנחשים את מיקום הנתיב, מחליטים לבד מתי לחצות צמתים, ובקיצור בלאגן. להיות דו"ג בתוך זה, זה לא פשוט (אה, וגם כל הפנסים של המכוניות משתקפים בכביש הרטוב, והופכים ומקשים עוד יותר). 2. גשם, בכל מהירות שהיא מעל 40 קמ"ש (לא שהיתה הרבה כזו - ראו סעיף 1...) מצליף ומכאיב, גם דרך מכנסי הסערה. 3. ברקים זה דבר מסנוור (הם היו כל כך קרובים, שזה היה ממש כמו פלאש עוצמתי). אבל למרות הכל, הצלחתי להגיע בשלום, ואפילו יבשה למדי, ובמצב רוח מרומם.