מקשיבה לעצמי
New member
איזה יום היה לי היום...
עד שסוף סוף חזרתי הביתה מהיום הארוך הזה. ישר בא לי לכתוב לכן ולעדכן ש..... הייתי בסקירה ראשונה היום, הכל תקין. ו....יש לי פצפונית קטנה ומתוקה בבטן. הייתי במתח נוראי נוראי לפני הסקירה. עם מליון דאגות - החל בפחד שאגיע לבדיקה ואמצא שאין דופק, בדרך הפחד שמשהו לא תקין, שאי אפשר לראות ממילא את המומים ומה יקרה אם חלילה יש מום שלא רואים, ועד הפחד שהחיים שלי כל-כך עומדים להשתנות. ואיך שהרופא ראה דופק - ישר נרגעתי. ואז הוא התחיל בסקירה איבר אחרי איבר ואז הוא הגיע לרגליים, לירכיים ואופס... כשהוא אמר שזאת בת קפצתי משמחה. כי כל-כך רציתי שזאת תהיה בת. (אם כי החלטתי עם עצמי שלמרות הכמיהה הברורה לבת, גם אם זה יהיה בן אני לגמרי אהיה בסדר עם זה בתוכי). ואיך שזה הכל משתנה כשאני יודעת את המין - זה פתאום עוד יותר נהיה מוחשי, פתאום אני מרגישה קרבה שלא הרגשתי קודם. אני לא מעכלת עדיין את כל זה. כל פעם זה מתקרב עוד קצת. ההריון הזה. איזו חוויה מטריפת חושים. מהממת.
עד שסוף סוף חזרתי הביתה מהיום הארוך הזה. ישר בא לי לכתוב לכן ולעדכן ש..... הייתי בסקירה ראשונה היום, הכל תקין. ו....יש לי פצפונית קטנה ומתוקה בבטן. הייתי במתח נוראי נוראי לפני הסקירה. עם מליון דאגות - החל בפחד שאגיע לבדיקה ואמצא שאין דופק, בדרך הפחד שמשהו לא תקין, שאי אפשר לראות ממילא את המומים ומה יקרה אם חלילה יש מום שלא רואים, ועד הפחד שהחיים שלי כל-כך עומדים להשתנות. ואיך שהרופא ראה דופק - ישר נרגעתי. ואז הוא התחיל בסקירה איבר אחרי איבר ואז הוא הגיע לרגליים, לירכיים ואופס... כשהוא אמר שזאת בת קפצתי משמחה. כי כל-כך רציתי שזאת תהיה בת. (אם כי החלטתי עם עצמי שלמרות הכמיהה הברורה לבת, גם אם זה יהיה בן אני לגמרי אהיה בסדר עם זה בתוכי). ואיך שזה הכל משתנה כשאני יודעת את המין - זה פתאום עוד יותר נהיה מוחשי, פתאום אני מרגישה קרבה שלא הרגשתי קודם. אני לא מעכלת עדיין את כל זה. כל פעם זה מתקרב עוד קצת. ההריון הזה. איזו חוויה מטריפת חושים. מהממת.
