חשתי צורך לשתף אותכם
בפחותויותר משעובר עלי. נפשי בוכה, צורחת, וצועקת, אבל אין מי שישמע. גופי עייף, כואב, דואב, אבל אין מי שידע. אני מנסה תמיד לחשוב. אם מישהי באמת תרצה אותי לאהוב? לכולם אני מחייך ואומר בוקר טוב ועוזר לאנשים סתם מהרחוב אבל את ליבי הפצועעע אין מי שירגיעעע. למה לי זה מגיעעע? שראשי בתוכו מזיעעע? זהו פחות או יותר. אני מקווה שזה עזר לי לכאב ראש יותר מהאופטלגין.
