אני עברתי התבגרות מהירה בגיל 5.5 כשאבא שלי נפטר. היתה לי אחריות פנימית מאוד עמוקה כלפי הבית. למרות זאת היו לנו מריבות מאוד קשות - היום אני חושבת שזה בגלל שאמא שלי לא קיבלה איפה שלא לקחתי אחריות. בגיל 14 עזבתי את הבית לפנימיה- העינינים קצת נירגעו.
טום בוי, הייתי ילדה טובה ואחראית, תלמידה טובה וחרוצה, אמא שלי מספרת לי כל הזמן שחוץ מזה שהייתי ילדה שלא אוהבת לאכול וכל הזמן נופלת ונחבלת והיא הייתה רצה איתי לרופאים, כי כל הזמן הייתי נפצעת, או שכל הזמן הייתי חולה. הייתי ילדה נהדרת.
הקשבתי להורים, הייתי אחראית מאוד, לא עשיתי בלאגנים עד שבגיל 17 נמאס לי להיות ילדה טובה ירושלים וזה לא שהפכתי להיות רעה אבל הייתי יותר חסרת סבלנות, פחות הקשבתי להם והם היו רגילים למצב הטוב שמקשיבים ועושים מה שהם רוצים ופתאום הייתה לי דיעה משלי וזה הפתיע אותם בהחלט.
בחרתי בדרך שלי לעשות את הדברים רק כדי לא לעשות מה שאמא אמרה. עד היום מתחבטת בשאלה אם אני היום בגלל המרדנות הזאת או בגלל שבאמת רציתי להיות כזאת. אני משאירה את זה לפסיכולוג....
אף פעם לא התמרדתי... תמיד תמיד הייתי עוזרת...יותר מכל האחים שלי.... אפילו אמא שלי התגלה שאני העוזרת לכולם... אז היא תמיד ביקשה ממני דברים... לפעמים זה היה על חשבון חברות...והיום אני די כועסת על עצמי בגלל זה.
תמיד ניסיתי לרצות את אימי (אבי רוב הזמן עבד ולא היה בבית) ללא הצלחה. ומגיל 18 הבנתי שמה שלא יודעים לא מזיק ועשיתי המון דברים בלי שאמא שלי תדע.... ילדה רעה
היינו בסוכות בחי פארק עם אחותי נטבריה והתאומים שלה בני 7 והבת בת ה6... כשנכנסנו ללחי פארק, אחותי אמרה לילדים.. עכשיו לכו, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים... אנחנו אחריכם... אז אחד מהתאומים אמר לה בתמימיות " אנחנו יכולים לעשות גם בעיות?" חחחח
הייתי הבת האולטימטיבית. ילדה טובה, ממושמעת,טובה,עוזרת,מתחשבת,שקטה,לא עונה,לא מתחצפת,עושה מה שאומרים לי,מנומסת,משקיענית,{וכל זה כמובן על חשבון הבריאות הנפשית שלי...} בקיצור- פראיירית
אבל בדיעבד אני ואמא גילינו שלא ממש הייתי "רגילה" אהבתי להיות עם אמא והבילוי האהוב שלנו (ועדיין כך) הוא טיול נחמד ביום שישי כל פעם מישהי הייתה מכינה מסלול או פעילות מעניינת והולכות להיות קצת אחת עם השניה את גיל הטיפשעשרה עברתי כבר בגיל 11 ככה שבתיכון די השקעתי בלימודים ומשפחה אני בכלל טיפוס מאוד משפחתי ומעניק (אצלנו זה בגנים) ועכשיו שאני לפני חתונה ומפנטזת על ילדה משלי אני רק יכולה לדמיין איך זה נראה מהצד של אמא או איך זה עדיין נראה מהצד שלה עכשיו שהתינוקת שלה מתחתנת.