לא הופתעתי.
תמיד, בכל מקום שאלות ותשובות בנושא זה לפי נסיוני הדל גורמות לתגובות נמרצות. השתתפתי בזמנו בפורומים בארה"ב וברוסיה וגם שם זה נושא חם וגם לא הוכרע אף פעם. לצערי אני (ולא רק אני) לא יכול לתת תשובה חד-משמעית לכל המסרים והערות. הסיבה לכך שיש כאן יותר מדי גורמים ומשתנים. באופן כללי הגישה הנכונה היא לפעול בשיטה של "מלמעלה למטה", ז"א קודם להגדיר מטרות ורק לאחר מכן לבנות פטרונות ושיטות להשגת הפטרונות. לדוגמה במאה ביניים אביר שישב על סוסו כולו סגור בשריון ידע להלחם, אבל בעיטות? סליחה- למה לו בעיטות? הרי אם להוריד אותו מהסוס לא יכל לעמוד אפילו. ז"א תגדירו סביבה, כלים וכד' - ואז יהיה אפשר להגדיר איך לפעול ולמה להתכונן. כמובן הבעיה היא שאי-אפשר להגדיר דברים עד הסוף. יובל, אני וחברי מסכימים לגמרי עם הגישה שיש להתאמן בכל התנאים האפשריים בהם ישנו סיכוי שתפעל, ואוסיף גם שאין דרך אחרחת. לא ניתן לצפות שתצליח מפעם הראשונה לעשות פעולה לא מוכרת, ותנאים, בגדים וכד' הנם חלק בלתי נפרד מהמכלול. לדוגמה, מישהו חשב איך בדיוק מתאגרף תאילנדי יעבוד על הקרח - וקרבות מסורתיים שרוסים ניהלו לרוב היו על הקרח. דוגמה נוספת - שימו לב איך הטכניקות והדגשים משתנים בהתאם לסטטוס סוציאלי וחימוש הקיים,סוג השריון, נשק והאקלים. מספיק להשוות לצורך זה א"ל ביפן ובהודו - וההבדל בולט מאוד. אני בכוונה לא רוצה להכנס לפטרונות פרטניים אבל קצת אפרט בכל זאת. " התקפת מקל? פרוץ קדימה וסגור מרחק ואל תנסה לבלום. נקודה לזכות שיטות האבקות " מקל עם מסמרים כפי שכתבתי או עם להב קטן בקצה הידית יהפוך פריצה קדימה לפריצה לעולם שכולו טוב. לא תמיד אנו רואים ויודעים מה היריב מחזיק או יחזיק בידיים. טכניקה של מכת אגרוף סגור הנה שונה משימוש בשושרש כף היד ולא ניתן פשוט לפתוח את האגרוף ולהמשיך כרגיל. אבל אלו הן רק דוגמאות ומקרים פרטיים שלא קשורים לרעיון הכללי בו אנו דנים ועוד הרבה, כנראה, ידונו גם בעתיד. ע"מ שיהיה לפחות מושג חלקי למי שלא מכיר אותי - כמה מילים על עצמי שקשורים לנושא. אני התחלתי מהאבקות סמבו, התאמנתי בנין-ג'יטסו, בקונג-פן במגע מלא אצל מסטר ריצ'רד רצקוף, אחר כך טאי צ'י ובסוף- ISAI. פגשתי, דיסקסתי ועבדתי עם מספר אומני לחימה מהמובילים בתחומם בלא מעט מדינות וגם אימנתי מספר תלמידים, כולל אנשי מקצוע באומנויות לחימה ובתחום הבטחת אישים. לכן אני יוצא מהנחה שאני באופן כללי ועד גבול מסויים מבין ומכיר את הגישות. בנוסף, בהיותי מזכ"ל התאחדות או-שו (קונג-פו) בישראל ראיתי מקרוב מאוד תחריות קרב רבות בסאן-דא וגם שפטתי תחרויות טאו-לו בזירה אירופית. בנוסף- אני פשוט מתעסק במחקר אומנויות לחימה ומקצועות "מסביב" באספקטים רבים. הבעיה של הכנה מנטלית היא כנראה הבעיה. אין ספק שכל התמודדות ובמיוחד בענפי ספורט "קונטקטיים" בונים ומחשלים את האופי של מתאמן. אבל יש גם המחיר והוא כבד, כבד מאוד אפילו לדעת רבים וטובים. ולא רק מבחינת הקניית הרגלים טכניים לא מתאימים אלא גם בתחום המנטלי, ההכוונה להתמודדות טקסית תוך-מינית - במקום צייד או מאבק בין-מיני. מין - הכוונה כאן של סוג של חיות. לדעתי, חוסר הגדרה נכונה של מטרות האימון וחוסר דמיון בהדמיית הקרב העתידי הם הבעיות העקריות בהכנה נכונה של המתאמנים. דוגמה: גראפלינג. אם הטלה נמשכת יותר זמן ממכה מהירה, לפחות באופן משמעותי, אם היא לא גורמת לנזק משמעותי ולא רק לנפילה, אם היא מתבצעת בטכניקה שונה מהמכה - יש לפסול אותה מבחינת השימוש ברחוב, בצבא, בהבטחה וכד' נעילות למינהן והתחברות ארוכה אפילו מעט עם היריב יש להשאיר רק לצורך לקיחת שבויים או יצירת מגן חי. נכון שבטבע הדברים גובלים זה בזה. כך התמודדות של שני זכרים מאותו המין במקום ריקוד, דחיפות והפחדה יכולה במקרים מסויימים להפוך לקרב אמיתי. אבל כאשר לאחד מהיריבים מראש יש כוונות להרוג - יש לו יתרון עצום, במיוחד עם היריב שנסיון החיים הקודם היו משחקים לפי כללים שונים. נכתובו על זה טונות של נייר וגם יכתבו עוד טונות. השאלה היא האם יש דרך אחרת. אני חושב שיש ואני גם התאמנתי בה. אני גם מאמן היום בדרך אחרת. היא טבעית ונצפית בטבע בכל הזדמנות שאנו נרצה לראות. האם היא הוכיחה את עצמה? לא תמיד, לא בכל מקרה, לא אצל כולם, אבל במידה יפה מאוד ומעבר מזה. האם יש עוד אנשים שמאמנים כך? יש, ולא מעט, אני מכיר את חלקם וחלקם לא מכיר. עוד בעייה היא ששיטות לחימה בעבר נוצרו לתנאים מסויימים ויעילותם מותאמת לאקלים, שריון ההגנה, קרקע וכד' כאשר מדברים על לימוד מספר א"ל או בונים א"ל חדשות מאומנויות קיימות - וזה השלב בו נכנסו המערביים - ישנה בעייה של התאמה של מבנה פנימי - ביו-מכני ומנטלי של השיטות או של החלקים מהן. כמובן שישנה גם דרך בניית א"ל מהיסוד ולא מחלקי א"ל הקיימות, ובמקרה זה בעיית ההתאמה לא קיימת. אבל זה עוד נושא והוא גם מורכב לדעתי לא מעט. משה
