איבחונים והגדרות.

[dina199]

איבחונים והגדרות.

הרבה שנים לא ידעתי מה יש לבן שלי (או בכלל שיש לו 'משהו') ורק נחשבתי 'אמא גרועה שהכל באשמתה' .
בגיל 12 עשו לו איבחון פסיכודיאגנוסטי ושם היתה כתובה רשימה שיש לו א', ב' ,ג' , ד' , ה' . וכו' (ברור שלא הייתה כתוב משהו כמו 'בעית תקשורת').
בגיל 14 הפסיכיאטרית המטפלת חשדה שיש לו אספרגר ושלחה אותנו למרכז למשפחה (בית לורן) . שם אמרו לי שאיבחון בלי סיכום לא שווה שום דבר והפנו לאיבחון מקצועי לאספרגר. ואז התברר שכל ה "א', ב' ,ג' , ד' , ה' . וכו' . " מתאימים אחד לאחד לשאלון של טוני אטווד והמלה המפורשת זו אספרגר (ששייך ל PDD.. ז"א לקשת האוטיסטית) .

מה שאני רוצה להגיד אחרי ההקדמה ה'מלומדת' הזאת שאם מומחה לא רוצה לאבחן PDD , או חושב שהורה לא רוצה לשמוע את המלה אוטיזם (או המושג המכובס 'קשיי תקשורת') הוא תמיד יכול לרשום באיבחון את הרשימה של תופעות שהוא מצא ולהסתפק בזה.
ואז כולם מרוצים (זה בסרקסטיות). ביטוח לאומי מרוצה כי לא צריך לשלם כסף (הוא באמת מרוצה). המומחה מרוצה כי לא יאשימו אותו ב'איבחון יתר' (ואז זה שוב מרצה את המוסדות הציבוריים שצריכים 'לזרוק את הכסף' - שלמעשה אותו קיבלו מההורים עצמם) . וההורה מרוצה - כי הילד לא אוטיסט.

 

[מול האופק]

זה רעיון רצוי בעוד תחומים

למה לומר לבן אדם שיש לו עודף משקל? אפשר לומר אתה מכור לאכילה, שוקל 120 ק"ג כשאתה אמור לשקול 80 ק"ג, אתה בקבוצת סיכון ל...
למה לומר לבן אדם שיש לו סרטן? אפשר לומר יש לך 'תהליך תופס מקום' שכדאי לקחת תרופות שישאירו גם לך קצת מקום.
למה לומר לבן אדם שהוא נכה? אפשר לומר לו אתה נעדר רגליים, ומהיום תתקדם בעזרת כסא גלגלים.
כך הביטוח הלאומי בכלל ירוויחו בענק.
מה אני מתכוונת-
אין מנוס מהגדרה, אפילו שההדרגתיות יכולה להרגיע במידת מה.

 

[dina199]

אז למה דווקא בספקטרום יש מנוס ?

אני הרי לא ממציאה דברים , רק מנתחת מה שראיתי כאן לאורך זמן.
לפעמים המומחה אומר " לילד יש א' ב' ג' ד' אבל אין בעיית תקשורת" .ואז אני לא מבינה מה אותו מומחה כולל תחת 'בעית תקשורת' אם הוציא מזה א' ב' ג' ד' ...
או הורה שאומר "'הילד שלי כבר יצא מהספקטרום רק שעדיין נשארו לו קשיים א' ב ' ג ' ד ' ". ואז שוב אם 'עדיין נשארו קשיים' - איפה היציאה מהספקטרום ?

 

[bajura]

אתן לך דוגמא שלנו

מלפני שבוע המכון להתפתחות קבע שלבן שלי אין PDD. לאומת זאות יש:
ADHD + דיספרקציה + מאפיינים כפייתים + איחור שפתי
ובנוסף באותו דוח סיכוםפ מוזכר גם האובדהש שיש לו קושי בלהבין קודים חברתים ושהוא לא בשל לגילו מבחינת ריגשית, ושעיקר הקשיים היום הם חברתים-התנהגותים.
אבל מה ? הוא לא מקיים אף קריטריון של הDSM. וכמו שאמרתי למעטה, הוא חצי צודק, חצי טועה ואנני חושבת שזו אשמתו. יש ילדים כמו הבן שלי שמבלבלים אפילו את אמא שלהם.

 

[dina199]

איך אף דבר מהרשימה:

מאפיינים כפייתים , איחור שפתי , קושי בלהבין קודים חברתים ,לא בשל לגילו מבחינת ריגשית, ושעיקר הקשיים היום הם חברתים-התנהגותים - לא מתאים לאף סעיף של DSM ?
אז מה כבר נשאר מ DSM ?

האם ניסית למלא את השאלון האוסטרלי ?

 

[אמא חמסה]

אם את מרגישה שהם טועים, את יכולה לבא עם דף

שמודפס עליו הגדרות ה-DSM.
היום הכל נגיש.

הנה:
התנאי להגדרת אוטיזם הוא הופעתם של ששה (או יותר) מתוך שנים עשר הקריטריונים הבאים כאשר לפחות שניים מהם בתחום היחסים החברתיים (1), אחד בתחום התקשורת (2) ואחד בתחום ההתנהגות (3).
1. ליקוי מהותי באופי יחסי הגומלין החברתיים המתבטא לפחות בשניים מהקריטריונים הבאים:
א. ליקוי חמור בשימוש במספר התנהגויות לא מילוליות כמו קשר עין, הבעות פנים, תנוחות הגוף ומחוות (רמיזה באמצעות תנועות אברי הגוף) לצורך ניהול יחסי גומלין חברתיים.
ב. כשלון בפיתוח יחסי חברות עם בני גילו התואמים את השלב ההתפתחותי שלו.
ג. היעדר חיפוש ספונטני לשתף אחרים בהנאה (shared enjoyment), בהתעניינות או בהישגים (למשל אין הוא מראה לזולת, מביא או מצביע על חפצים המעניינים אותו).
ד. היעדר הדדיות ביחסים החברתיים והרגשיים.
2. ליקוי מהותי באופי התקשורת כפי שבא לידי ביטוי לפחות באחד מן הקריטריונים באים:
א. עיכוב בהתפתחות השפה המדוברת או היעדרה המוחלט (שאינו מלווה בניסיון לפצות על כך באמצעות פיתוח דרכי ביטוי לא מילוליות חלופיות כמו מחוות והבעות פנים).
ב. ליקוי בולט, בקרב פרטים עם יכולת דיבור, ליזום או לנהל שיחה ולהתמיד בה.
ג. שימוש בשפה באופן תבניתי (סטריאוטיפי) וחזרתי או שימוש בשפה ייחודית ואישית.
ד. היעדר משחקי דמיון ספונטניים (משחקי כאילו) או משחקי חיקוי חברתיים מגוונים התואמים את הרמה ההתפתחותית.
3. דפוסי התנהגות, התעניינות ופעילות מצומצמים חוזרים ונשנים ותבניתיים (סטריאוטיפי) כפי שבא לידי ביטוי לפחות באחד מן הקריטריונים באים:
א. התעסקות יתר באחד או יותר תחומי עניין מצומצמים ונוקשים המאופיינת בעוצמה או בהתמקדות חריגה.
ב. היצמדות נוקשה וברורה לטקסים או להרגלים מסויימים ובלתי פונקציונליים.
ג. דפוסי תנועה (מיינריזם) חוזרים ונישנים וסטראוטיפיים (למשל ניפנופים או סיבוב של הידיים או האצבעותאו תנועה של כל הגוף).
ד. התעסקות יתר נמשכת עם חלקי חפצים.
ב. איחור בתפקוד או תפקוד לא רגיל במהלך השלוש השנים הראשונות לחיים לפחות באחד התחומים הבאים: יחסים גומלין חברתיים, שימוש בשפה לצורך תקשורת חברתית, או במשחק סימבולי או של דמיון.
ג. ההפרעה אינה מוסברת טוב יותר על ידי תסמונת רט או הפרעה ניוונית של הילדות.

ואם את לא תשכנעי אותם, או שהם לא ישכנעו אותך,

את יכולה לאבחן במקום אחר.

יש מספיק מקומות אבחון פרטיים.

 

[שמש חורפית2]

לכי לאיבחון פרטי.

לגדל את הילד שלך עולה לך המון בגלל כל הקשיים שלו. אם באיבחון פרטי יופיע המונח "הנכון" תקבלי כסף מביטוח לאומי.
לא משנה אם לקושי קוראים איציק או משה-כל עוד זה קושי בהבנה חברתית הילדים האלו עוברים ילדות לא פשוטה ומגיע להם את כל סל הטיפולים שאפשר לתת.

 

[אמא חמסה]

לא הבנתי מה רצית לומר.

אשמח אם תסבירי, כי ההודעה שלך היא לא תגובה למשהו, אלא עומדת בפני עצמה.

מה את בעצם רוצה לומר לנו,כשאת מספרת את הסיפור שלך?

[אצלי את לא צריכה לחשוב למה אני מתכוונת, אני כותבת בדיוק את מה שאני מתכוונת אליו].

 

[אמיתמי]

זאת אמירה חזקה מאוד

ונכונה מאוד. יש המון ילדים בתפקודים שונים, לאו דווקא גבוהים שסובלים מחוסר טיפול, כי אנשי טיפול חוששים לאבחן. אני מכירה ילדה בת שבע, עם חיתולים, שאמא שלה התחננה שיאבחנו אותה. אני ביזבזתי שנה שלמה עם ילדה שלא רצו לאבחן, והיא לא בתפקודים הכי גבוהים.

 

[אמא חמסה]

מצד שני,

אני מכירה הורים שלחצו על קביעת אבחון אוטיזם, וקבלו את האבחנה, וכך הילד קיבל טיפול לא ממש מתאים.

זה שהטיפול לא מזיק, זה ברור.
הבעיה שלעתים לא טופלה הבעיה האמיתית, והיא הלכה והחריפה.

כך שכל אחד מכיר סיפורים אחרים.

אולי המומחים לא רצו לאבחן, כי לדעתם זו לא הבעיה שיש לילד?
יכול להיות שיש מומחים, שנאמנים לאמת?

האם העובדה שילדה לא נגמלת מחיתולים בגיל 7 - מלמדת בהכרח על אוטיזם?
אולי זו בעיה גופנית, שצריכה התערבות כירורגית?

[לא מכירה לא את האם ולא את הילדה, כך שאני סתם מעלה אפשרות, שיכולה להיות סבירה באותו מקרה, לאור הידוע לי]

 

[אמיתמי]

יכול להיות

אבל אני נתקלתי באפשרות הראשונה.

 

[אמא חמסה]

אני לא טענתי שאין מקרים כאלה,

הרי הבן שלי בעצמו אובחן בגיל מאוחר.
(לדעתי, לא מתוך אי רצון, אלא מתוך אכן חוסר יכולת לאבחן וחוסר כשרון אבחון של אלו שפגשו אותו).

כל מקרה לגופו, ואני לא חושבת שיש פה יד מכוונת. אי אפשר לטעון מצד אחד, שלא מוכנים לאבחן, ומצד שני, לראות שיותר ויותר מאבחנים ילדים כאוטיסטים.

אף אחד, כולל דינה, לא יודע למה לא הצליחו לאבחן את הבן שלה מוקדם יותר. זה שהדברים שהם כתבו הולמים את טוני אטווד והשאלון שלה, לא אומר שמי שאבחן אכן הכיר את השאלון הזה, והחליט שלמרות שזה אחד לאחד מתאר אספרגר, הרי שהוא לא יאבחן את הילד שלה כך, כדי שלא יאשימו אותו באבחון יתר של אוטיזם.

לפנינו רק העובדות, וקשה לדעת מה גרם להן.

מלבד זאת, הסיפור באופן אישי מעניין ואף נוגע ללב. מי כמוני מזדהה עם זה.

אבל לא הבנתי באיזה הקשר היא מספרת אותו כרגע, ומה הוא בא לעזור להורים שגולשים פה.

ודרך אגב, אני חושבת שהיום המודעות הרבה יותר גדולה מאשר היה בזמן של דינה ושלי, כשהבנים שלנו עברו אבחונים שונים.
אני כבר נתקלתי באמהות, שבאות אלי ואומרות לי : הבן שלי (בן 16 למשל) ממש חוצפן ומתחצף למורים. נראה לי שיש לו אספרגר. מה דעתך?
כך שהיום אנשים קוראים יותר, מודעים יותר, ומחפשים יותר מה הגורם להתנהגות של הילד שלהם.
ולכן, כיום לדעתי זה פחות ופחות קורה,
ויותר ויותר הורים לוחצים דווקא לרשום 'אספרגר' (לדעתי, לאספרגר יש הילה יותר יפה פשוט מאשר לומר 'אוטיזם').

כל אחת נתקלת פשוט במקרים אחרים, באנשים אחרים.

השאלה מה זה בעצם תורם.

ואת זה שאלתי את דינה, כי ברור לי שהיתה מטרה בכך שרשמה את דבריה, שלא בתגובה למשהו שמישהו אמר.
רק שלא הבנתי מה.

 

[abashel13]

גם לנו יש אבחון של פסיכולגית

השפ"ח שמרכיבים רבים של אספרגר רשומים בו מבלי שנעשתה האינטגרציה ביניהם לכלל אבחנה מלאה.

כאשר אובחן כאספרגר לאחר 7 שנים אפשר לראות שבמידה והפסיכולוגית בכיתה א' היתה מסכמת את המרכיבים

כמו 1+1+1=3 אפשר היה להימנע כמעט משבע שנים של בילוי בכיתה בלתי מתאימה.

לפי מיטב זכרוני היא היתה פסיכולוגית קשובה, רגישה וחיפשה פתרונות רק היא עצמה כנראה לא בדיוק הכירה "אספרגר" בכדי

להגיע להכללה הדרושה.

כשהלכנו לנוירולוג אחרי האבחון לבידקה נוגרולוגית בשל חשש לניתוקים ואמרנו לו שיש לנו אבחון אספרגר הנ"ל הסתכל במבט אחד

ואמר "רואים אבל אם לא הייתם אומרים יכול להיות שלא הייתי עולה על זה."

לטעמי התצפיות והאבחונים בכל תחום השונות הנוירולוגית בחיתוליהם, עדיין נשענים במידה רבה מידי על הנבדלות מהנורמה ויקח זמן

עד שיתפתחו כלי אבחון פשוטים יותר... מה גם שפחדי הסביבה מהשונות יוצרים מיסוך של הכחשה וגם כאשר מאבחנים נוצר מיסוך של

בחירת פיתרון הולם לתיקון שיבושי ההתתפתחות.

כאשר נקודת הפתיחה תהיה אבחון שונות התפתחותית ולא ישתמשו בסולמות התפתחות לינאריים כלומר בלי מדד זמני התפתחות

תמונת ההתפתחות האפשרית תהיה הרבה יותר פשוטה.

 

[אמא חמסה]

אנחנו מדברים על הבסיס:

ברור שכולנו מסכימים שיש ילדים שאובחנו שלא כראוי, וסבלו בגלל זה.
זה קרה אצלנו, זה קרה אצל דינה, וזה קרה אצלך.

וכן, הורים גם נוטים לפעמים להכחיש את הבעיה וליפות את המציאות. וגם הם לא תמיד רואים את המצב, כמו שהוא.
ואז פתאום הוא בא וטופח לך בכוח על הפנים, ואתה מצטער על כל השנים שהזנחת, ומחפש מישהו אחר להאשים בזה.

אבל גם המאבחנים בני אדם.
ואני מניחה שרובם עושים את מלאכתם נאמנה, אבל גם הם יכולים לטעות.
אנחנו פגשנו אנשים בדרגה כל כך גבוהה, שטעו בצורה כל כך מרגיזה, ואם לא היינו מגיעים לאדם הנכון במקום הלא נכון - כי שלחו אותנו שוב לאבחון, שהיה נראה על פניו ממש לא לעניין, ודווקא הראשון שאמר לנו: למה באתם אלי? ברור שלילד יש אספרגר, ואם לא הוא - עד היום היינו מתבחבשים לנו, כך שגם הפתרון שלנו הגיע באמצעות מומחה.
אז אפילו לא ידענו לחפש אספרגר ומה זה אומר.

וכן, אין ברירה, הורים חייבים ללמוד, חייבים להיות עם יד על הדופק, כאז כן אתה.
לכבד את מקצועיות המאבחנים ולהקשיב היטב וללמוד את האבחון,
יש דברים שהם יודעים והם רואים, שאנחנו, כהורים, לא תמיד שמים לב אליהם.

רק אתן לך דוגמה,
היתה לי חברה, שישנה עם בנה במיטה עד גיל די מאוחר, וזה לא היה נראה לה חריג, כי כך היתה רגילה.
רק כשסיפרה את זה לאנשים כדרך אגב, והם היו מזועזעים, היא הבינה שיכול להיות פה משהו לא בסדר.
כך שלפעמים דווקא כשההורים מכירים כל כך טוב את הילד, הם מקבלים את השונות שלו בקלות, ולא שמים עוד לשונות שלו. ולעתים דווקא המאבחן רואה דברים.
ומצד שני, כאמור, לבדוק את הדברים ולראות אם זה באמת מתאים לכם.

ואם לא - תמיד אפשר ללכת למאבחנים אחרים.

אנחנו עברנו המון מאבחנים עד שמצאנו את ההגדרה הנכונה, ובעקבותיה טיפול נכון לילד שלנו.

 

[abashel13]

בואי נסכים שהאבחנות שלי כהורה

את התפתחותו וגדילתו של בני אינן קשורות בשום מקרה לאספרגר או לאוטיזם.

כמי שעוקב אחריו וצופה בו באופן יומיומי אני מזהה את דפוסי גדילתו והתפתחותו

על פי סה"כ ההתרשמות שלי מבני אדם ולא באמצעות שפה מקצועית... אני מזהה התנהוגיות ותתי התנהגויות

באמצעות הכלים האישיים העומדים לרשותי כאב שיש לו עניין ללוות התפתחות זאת ואני עושה כך מאז יומו הראשון

ועד עצם היום הזה כאשר הפרמטר העיקרי היא מידת העצמאות שהוא מגלה והאחריות לעצמו.

היום קרוב לגיל 15 שלו המידע שיש לי עליו הרבה יותר כללי ומרוחק מאשר כשהיה בן שנה כי אז הערכתי שמידת עצמאותו קטנה מאוד

והיום היא גדולה מאוד, כמובן, באופן יחסי... ולו עצמו יש מידע רב מאשר לי באשר לדפוסי התפתחותו ובהתאם בחירותיו וכו'

לחיי המשפחה איני זקוק כלל לעניין האספרגר כי אצלנו הוא מיוחד כמו כל אחד ואנחנו מקיימים הדדיות עם המיוחדות שלו מאז שנולד

ואני מקווה שגם הוא לדעתו מקיים איתנו הדדיות כזאת.

מאחר והחברה מסביב, מחוץ למשפחה, חסרת אינפורמציה מהותית כמו זו שיש לי היא זקוקה לכלי שיאפשר לה לדעת איך להתנהג

עם בני איבחנתי אותו לאורך שנים בהתאם למקובל ואבחוניו השונים היו לא מדוייקים ובהתאם הטיפול והחינוך. עד אשר הגיע אבחון האספרגר

שעזר בעיקר למערכת החינוך לטפל בו אחרת... להפסיק לפחד מהשונות שלו, להתייחס אליה באופן ישיר יותר ולראות איזו הדדיות אפשר לקיים

איתו.

בפועל לא ברור לי לגמרי אם רק המערכת שינתה את יחסה אליו או גם הוא שינה את יחסו אליה אך בשנתיים האחרונות, מאז האבחון, הרבה

שינויים הקשורים בהתבגרות מצד אחד ובמעבר מכיתה בלתי מתאימה מצד שני ניכרים לעין והבחור הרבה יותר שבע רצון ממצבו. סיפרתי על כך כאן בהזדמנויות שונות.

מבחינתי האבחון שלו כאספרגר והידע שנחשפתי אליו לאחר האבחון אינו משנה הרבה בגישתי לגדילתו ולחינוכו אם כי ההבדל בתיווך אותו נהגתי לעשות עם בי"ס ברור ושקוף לחלוטין.

במצבו היום ביקרתי פעם אחת כל השנה בבי"ס לצורך עידכון מה הם עושים איתו ופעם אחת התקשרו אליי כדי לוודא נתונים לפני טיול שנתי. כל השאר מתנהל בינו ובין הצוות העוסק במלאכה.

הרבה ממה שהם עושים היום הצעתי להם לעשות לפני שנים אך הם סירבו להתייחס אלי ולהצעותי בטענה שאני לא מבין את חומרת מצבו ואת קשייו. לצערי, וכך אמרתי גם בגן וגם בבי"ס בכיתה א' הפתרונות החינוכיים הפשוטים של תשומת לב, כבוד הדדי, התאמה לילד כפי שהוא הם אלה שעובדים היום, הם גם אלה שהשתמשתי בהם מגיל יום בבית ואלה שבי"ס התחיל לאמץ רק אחרי שנמצאה המשבצת האירוגנית תואמת הקטגוריות הרשמיות.

אני יכול לבוא בטענות אל עצמי שלא הישגתי לילד את הפתק המתאים בגיל 4 או 5 וייתכן והייתי פוטר אותו מכל מיני צרות צרורות ואני יכול לומר באותה מידה שמאחר והיתה לי דרך מעשית, יעילה יחסית, לסייע לבני בגידולו והכרזתי עליה בכל פגישה עם כל בעל מקצוע חינוכי או טיפולי האחריות לכשל היא בעיקר על מערכת המומחים המתיימרת להבין ולדעת תפקידה.

הדרך בה במשך השנים ההבנה ההורית שלי זכתה לזלזול היא רק אחוז קטן מההתעלמות והזלזול לה זכה בני מה גם ועוד שאני חסין יחסית וסלחן כלפי מערכות מתוך הבנת קשייהם
ובעיותיהם השונות... והוא הרבה יותר רגיש.

לפטור את המאבחנים השונים והמחנכים השונים ככאלה שזה מה שהם יכולים לעשות יהיה מבחינתי חוסר אחריות חברתית כי בסופו של דבר אני מממן את השרות החינוכי שבני מקבל ואלה אשר שירתו אותו עד אשר התגלה האספרגר עשו מלאכה גרועה בכל קנה מידה.

לי בבית אין ולא היו תוכניות חינוכיות תואמות אספרגר ובכל זאת, מהר מאוד, עם אפס ידע מקצועי הצלחתי למצוא דרכים לסייע לו ולאפשר לו לגדול ולהתפתח והם, בעלי המקצוע, הרבה מאוד זמן הזיקו בטענה שהם מועילים. לא יפה.

 

[אמא חמסה]

כתבת:

"לפטור את המאבחנים השונים והמחנכים השונים ככאלה שזה מה שהם יכולים לעשות יהיה מבחינתי חוסר אחריות חברתית כי בסופו של דבר אני מממן את השרות החינוכי שבני מקבל ואלה אשר שירתו אותו עד אשר התגלה האספרגר עשו מלאכה גרועה בכל קנה מידה".

אז מה אתה מציע?

ודרך אגב, הניסיון שלי שונה מאוד. כי הבן שלי קיבל יחס מקסים, גם בלי האבחון המתאים.
המורות מאוד אהבו אותו והלכו לקראתו ולקראתנו.

אני לא חושבת שהכל היה מדהים ונהדר - אבל היו בהחלט דברים מקסימים של מורים.

 

[abashel13]

שאלת וענית. שילדים יקבלו יחס של כבוד

עם אבחון או בלי אבחון ולא מתוך חסד...

של ללכת לקראת הילד כי אם מתוך כבוד למה שנקרא חינוך....

ישן ישן ולא מצריך שום אבחון: חנוך לנער על פי דרכו...

אבחון יכול לדייק את ההתייחסות... להוסיף... אבל הוא לא תנאי לחינוך.

 

[אמא חמסה]

לחנך בצורה כזו זו אומנות.

לדעת מתי ללחוץ, מתי להרפות, מתי להתעקש, מתי לוותר.

ומורים אינם מלאכים יש ביניהם טובים יותר ופחות. יש להם גם ימים טובים וימים טובים פחות.

קצת אהבה וחמלה כלפי המורים לא תזיק גם כן.

וכך גם כלפי אנשי המקצוע.

כל כך קל להיות שיפוטי כלפיהם ולדרוש מהם לזרום עם הילד שלך.

קל מאוד להגיד, חנוך לנער לפי דרכו, כשיש לך לפעמים אפילו 40 ילדים בכיתה, שאם אתה מוותר לאחד מהם, הם לא מבינים למה איתם מתעקשים.

 

[abashel13]

כשאין חונכים לנער על פי דרכו

בין שהוא א"ס ובין שהוא לא, אין דרך...

יש מוסד חינוכי רווי אילוצים, מגבלות, קשיים ו כ ו ל ם מורים כתלמידים חיים מהפסקה להפסקה

ומחופשה לחופשה כך שלהעמיד את המעשה החינוכי כעיקר ואת ההדדיות בין דרך ההתפתחות של ילד/ה

נער/ה ללווי הבוגר שכבר התנסה בהתפתחות על פי דרכו זו התייחסות רבת חמלה ואהבה למורים כמו לילדים.

הקיצור שינוי במעשה החינוכי הוא טובתם של המורים לא פחות מטובתם של הילדים.

 

[אמא חמסה]

אתה מוכן להציע שינוי מעשי?

וללכת למשרד החינוך כדי לבצע אותו?