איבוד "אמונה"

[nospoon]

איבוד "אמונה"

שלום קצת קשה להסביר אבל ככה: עד יום שבת האחרון, הייתה לי כמו "אמונה" כזו שאני אצליח, אני יודע שאני בן אדם חכם שיכול לעשות כל מה שהוא רוצה, והרגשתי את זה בפנימיות שלי. יום שבת שבת האחרון ראיתי בטלוויזה איזו תוכנית על כישלון עיסקי, ופתאום לא יודע התחלתי "להשתגע", יותר נכון המערכת הרגשית התחילה להשתגע. פתאום אני מרגיש שאני לא יכול, ופתאום אני מוצא את עצמי אומר בשביל מה לעשות את כל הדברים האלה , בסוף במילא אני לא אהיה פה... (יש לציין שממש הרגשתי אש בוערת בתוכי לרצות לעשות ולהיות). כמו כן לפני כחודש קרה לי דבר דומה בתחום העיסוק שלי, שפתאום הרגשתי שאני פתאום לא יודע כלום וכו', ההרגשה עברה , אך פתאום כמו שאמרתי שבה יחד עם ה"אש הבוערת".... אני מרגיש שיש איזשהי חסימה של כאילו, לא יודע, כמו נמאס כזה לחיות , כאילו בשביל מה לעשות את הכל - לא שאני הולך להתאבד חס וחלילה,אבל כמו נמאס - למרות שאני מרגיש ש"בוערת" בי עדיין האש הזאתי של ההצלחה. (לפחות איזה גחל). כמו כן אני אדם מאמין, ופתאום לא יודע האמונה גם בבורא דעכה כזה, לא יודע זה אולי משפיע בצורה מסוימת עלי... השאלה שלי היא איך להחזיר את התשוקה להצלחה??? איך אני יכול גם לחזור ו"לפציץ את העולם" איך להחזיר את ההרגשה הזו בלב, כי זה מפריע לי לעבוד, ולהתרכז בשאר הדברים אני מרגיש קושי מסוים לחשוב... כמו איבדתי את המוג'ו שלי... ואיך להשאיר את ההרגשה הזו אצלי לתמיד..

 

[efriend]

ההודעה שלך מאוד תפסה אותי

אין לי זמן עכשיו לענות כמו זצריך (את זה אני מבטיח לעשות יותר מאוחר), אבל בינתיים יש לי שאלה. אני לא חושב שתכנית טלוויזיה יכולה לכבות באדם את להט העשייה. אני יותר מאמין שהשורשים למה שאתה עובר באים ממקום אחר, ורק מתבטאים בתחום הזה. השאלה שלי היא: האם חווית בתקופה האחרונה איזושהן חוויות לא נעימות, או שקרה לך איזשהו שיניוי בחיים בתחום אחר? למשל - האם שינית מסגרת לאחרונה, או שהשתנה משהו באנשים שמקיפים אותך? אולי קרה לך משהו שנראה היה לך שהוא קטן עליך ואתה מתמודד איתו בלי למצמץ, אבל קצת רימית את עצמך?

 

[nospoon]

ממש כל מילה בסלע.

לפני כשנה הייתה לי אפשרות לבחור: האם להמשיך לצבא וללכת למקום מסוים או להמשיך באוניברסיטה ולעשות פרויקט דרך הצבא. עכשיו, במקום המסוים הזה הרבה אנשים רוצים להתקבל,והיה לי בלאגן שלם לשאול אנשים האם כדאי להמשיך למקום הזה או למקום הזה, למרות שאמרו לי הרבה לא להמשיך לאוניברסיטה, בגלל אמוציות שהיו לי (אף פעם לא טועות) הלכתי לשם. עכשיו שהגעתי לשם אחרי איזה יומיים שם בצבא (הולכים לשם כל כמה שבועות) לא יודע, התבאסתי קצת מהרמה של מה שנתנו לי לעשות שם,ואחרי כמה זמן זה איכשהו דווקא הסתדר, אף על פי שנראה לי שאני מגיע לשם אני עדיין לא בשיאי.... מה עוד יכול להיות כמו שאתה אומר האנשים שאיתי הם ממש כאילו תותחים, ובאמת אני הגעתי אני רואה שאני לא "הכי טוב" כמו שאני תמיד רגיל להיות. החשק של העשייה נשאר לפי דעתי - כי אמרתי שאני אלמד,אעשה כמו שאני תמיד עושה וכו'. ודווקא בשבועות האחרונים הרגשתי ממש צורך חזק לקדם דברים (אני שואף ממש לגבוה),והתחלתי, ופתאום לא יודע מהתוכנית הזאת גם ההתלהבות מצד העבודה, התחלתי לפחד פתאום אני בא לעשות משהו ואני לא מצליח,הראש מרגיש מנותק מזה,וזה מפחיד אותי, אני ניגש לתרגיל ולא יכול לעשות אותו - אני בדר"כ אם התרגיל קשה אוהב את זה ונכנס בו בכל הכוח אני אוהב אתגרים. אבל לא יודע שוב פתאום הזיקה לעשייה כמו התפוצצה. ויש מצב שמה שאני עושה שם היה כביכול קטן עלי אך לא..... תודה וסליחה על החפירה

 

[efriend]

הבעירה לא תלך לשום מקום.

אולי אתחיל מלשתף אותך בחוויות דומות שלי. כשלמדתי לתואר ראשון הרגשתי שאני "הכי טוב". בתארים הגבוהים נתקלתי במשימות קשות, פגשתי אנשים מוכשרים, והתחלתי גם קצת להתאכזב מעצמי ולראות את הגבולות שלי. אני חושב שהעובדה שתמיד יהיה מישהו "יותר טוב" מאיתנו, או לפחות שכך ייראה לנו, ותמיד תהיינה משימות קשות מדי (והרי תמיד נמצא כאלה אם נחפש), היא עובדת חיים טראומתית שנתקלים בה מתישהו וצריך להתגבר עליה. והכוונה היא כמובן לא להבנה רציונלית אלא השלמה ברמה הרגשית. למה הדבר דומה? כשילד מגלה לראשונה שבסוף כולם מתים - בהתחלה זה נורא קשה, אבל אז מתרגלים לזה, ולמרות שהעובדה עצמה וההבנה הרציונלית שלה לא משתנות, היא מפסיקה לערער ולהטריד אותנו. עד לפני כמה שנים הייתי מאוד שאפתן, והגעתי עד אמריקה הגדולה, לאחת האוניברסיטאות המובילות בעולם. זו היתה חוויה מדהימה, אבל גם מאוד קשה. היו משברים, היה מפח נפש, אבל דבר אחד גיליתי פעם אחר פעם - הבעירה הפנימית ותאוות העשייה לא הולכות לשום מקום. לפעמים הן קצת נעלמות, וכשזה קורה לא תמיד ברור לך מאיפה הן יגיעו שוב, אבל הן מופיעות, כמו שהשמש זורחת כל בוקר. עצתי היא (ואני לא פסיכולוג, ומה אני יודע בכלל): אל תילחץ מהמשבר הזה ותן לו לקרות. הוא שלב חשוב בהתפתחות שלך ובבניית החוסן שלך. אם בא לך מדי פעם להרפות ולהסיח את הדעת בדברים אחרים, זה גם בסדר. המנוע הפנימי שלך לא יילך לשום מקום, הוא רק מסתגל לתנאי הדרך החדשים. וגם אני מתנצל על החפירה

 

[פרפרי אהבה]

מה היה ליבה של אותה תשוקה../images/Emo35.gif

מה הניע אותך לעבוד מתוך התשוקה הזאת ולקחת חלק בה? אני מאוד דומה לך בעניין הזה,אוהבת לעשות את הדברים מתוך תשוקה ולא "סתם", אוהבת להשקיע, לעשות מכל הלב וזה גם למה פניתי לעבודה ששם בדיוק צריך להיות ככה- גננת

. אני חושבת שאולי שווה לנסות לשחזר קצת את העבר ולראות את כל נקודות האור בחייך, כל אותם דברים שעושים לך טוב ועשו לך טוב בעבר. כל ההישגים בחייך, כל מה שעברת...