אח בעייתי, מה עושים?
במידה ואני לא בפורום הנכון (הייתה לי התלבטות רבה בין מספר פורומים, נראה לי שזה המקום) נא להפנות את ההודעה למקומה המתאים. אז למה דווקא פה? כי יש לי אח שלא יודע איך להתמודד עם החיים. קשה מאוד לספר בהודעה אחת את כל סיפור חייו. אבל ננסה בכל זאת. אחי בן 18 ושבועיים, היה אמור להיות עכשיו בי"ב. נשר מבית ספר לפני שנתיים. יש לו כבר תעודת פטור משירות ביטחון על עבר פלילי. מצבו רק הדרדר מהרגע שנשר. בשנה האחרונה הוריי קנו לו אופנוע. טעות חייהם, אין ספק. הוא הציק והציק, הם זרמו עם זה. עשה איתו תאונה, קיבל שלילה. לא נורא. מוכרים את האופנוע. ואז קונים עוד אחד. שגם עושה בעיות אז מוכרים גם אותו. ואז קונים אחד. קיצר, כבר האופנוע השלישי ברשותו. אבל זה לא הנושא המרכזי של ההודעה הזאת. הבן אדם לא עובד. עבודות שהוא כן מוצא הוא לא מצליח להחזיק בהן מעמד. ישן כל היום, רב עם הבוסים, איומים, בלאגנים. מסתובב בחוץ, מבזבז את כל הכסף שאין לו. וההורים שלי? הוא מקבל תמיכה מלאה מהם. הוא עושה פרצופים ומתבכיין ומקבל כל מה שהוא רוצה. ואין לו מסגרת, חסרה לו המסגרת הזאת. הוא מזמן כבר איבד את זה. אין לו טיפת כבוד להורים שלי. אין לו טיפת כבוד אליי. ולי נמאס מזה. אז יצאתי נגדו מקודם. זה נגמר בדמעות ואיומים מצידו. אמא תפסה אותי אחר כך לשיחה, אמרה שהיא בעצמה כבר לא יודעת מה לעשות איתו. שאם הם לא יעזרו לו הוא ימצא את עצמו מהר מאוד ברחוב. ואני? מצידי שיזרקו אותו כבר, שייתנו לו עזרה מקצועית. משהו, כל דבר. וכאן אני פונה אליכם. איך עוזרים לבן אדם בן 18. שאיך שזה נראה כרגע, אין לו עתיד אם לומר את האמת. והורים שלא באמת יודעים איך להתמודד איתו, מנסים לעודד אותו ולהקל עליו. (האופנוע אמור היה להניע אותו לעבוד, כלי תחבורה) אבל זה כבר מזמן סיפור אבוד. אני יודע שזה נשמע מגעיל שאני מסתכל עליו ככה, קל מאוד לשפוט מהצד. אבל הבן אדם הגיע לרמות שהוא בלתי נסבל, במידה כזאת שאי אפשר להתבונן בו ולשתוק. לאיפה פונים? מה עושים? איך מרימים אותו בחזרה למעלה? איך נותנים לו מסגרת? אשמח לשמוע את דעתכם, אוכל להגיב על הדברים רק בעוד שבוע, כשאחזור. (צבא) שיהיה לכם שבוע טוב וכמה שפחות צרות, לא כיף ככה. שי
במידה ואני לא בפורום הנכון (הייתה לי התלבטות רבה בין מספר פורומים, נראה לי שזה המקום) נא להפנות את ההודעה למקומה המתאים. אז למה דווקא פה? כי יש לי אח שלא יודע איך להתמודד עם החיים. קשה מאוד לספר בהודעה אחת את כל סיפור חייו. אבל ננסה בכל זאת. אחי בן 18 ושבועיים, היה אמור להיות עכשיו בי"ב. נשר מבית ספר לפני שנתיים. יש לו כבר תעודת פטור משירות ביטחון על עבר פלילי. מצבו רק הדרדר מהרגע שנשר. בשנה האחרונה הוריי קנו לו אופנוע. טעות חייהם, אין ספק. הוא הציק והציק, הם זרמו עם זה. עשה איתו תאונה, קיבל שלילה. לא נורא. מוכרים את האופנוע. ואז קונים עוד אחד. שגם עושה בעיות אז מוכרים גם אותו. ואז קונים אחד. קיצר, כבר האופנוע השלישי ברשותו. אבל זה לא הנושא המרכזי של ההודעה הזאת. הבן אדם לא עובד. עבודות שהוא כן מוצא הוא לא מצליח להחזיק בהן מעמד. ישן כל היום, רב עם הבוסים, איומים, בלאגנים. מסתובב בחוץ, מבזבז את כל הכסף שאין לו. וההורים שלי? הוא מקבל תמיכה מלאה מהם. הוא עושה פרצופים ומתבכיין ומקבל כל מה שהוא רוצה. ואין לו מסגרת, חסרה לו המסגרת הזאת. הוא מזמן כבר איבד את זה. אין לו טיפת כבוד להורים שלי. אין לו טיפת כבוד אליי. ולי נמאס מזה. אז יצאתי נגדו מקודם. זה נגמר בדמעות ואיומים מצידו. אמא תפסה אותי אחר כך לשיחה, אמרה שהיא בעצמה כבר לא יודעת מה לעשות איתו. שאם הם לא יעזרו לו הוא ימצא את עצמו מהר מאוד ברחוב. ואני? מצידי שיזרקו אותו כבר, שייתנו לו עזרה מקצועית. משהו, כל דבר. וכאן אני פונה אליכם. איך עוזרים לבן אדם בן 18. שאיך שזה נראה כרגע, אין לו עתיד אם לומר את האמת. והורים שלא באמת יודעים איך להתמודד איתו, מנסים לעודד אותו ולהקל עליו. (האופנוע אמור היה להניע אותו לעבוד, כלי תחבורה) אבל זה כבר מזמן סיפור אבוד. אני יודע שזה נשמע מגעיל שאני מסתכל עליו ככה, קל מאוד לשפוט מהצד. אבל הבן אדם הגיע לרמות שהוא בלתי נסבל, במידה כזאת שאי אפשר להתבונן בו ולשתוק. לאיפה פונים? מה עושים? איך מרימים אותו בחזרה למעלה? איך נותנים לו מסגרת? אשמח לשמוע את דעתכם, אוכל להגיב על הדברים רק בעוד שבוע, כשאחזור. (צבא) שיהיה לכם שבוע טוב וכמה שפחות צרות, לא כיף ככה. שי
